רחלי טליאס - בשביל האהבה

איך זה שאת יודעת שאת רוצה להפסיק לשלוח לו הודעות, ושוב ושוב ״נופלת״ בזה? המעגל הזה מתחיל בחוסר פנימי שגורם לך להרגיש בדידות-> ואז מתוך הבדידות הזאת, את שולחת לו הודעה ( למרות שאת יודעת שזה לא טוב לך) -> וההודעה הזאת גורמת לערך העצמי שלך לרדת, כי שוב ״נפלת״ וה״נפילה״ הזאת מחזקת את תחושת הבדידות שגורמת לך לשלוח לו עוד הודעה. מכירה את זה?

אתמול היה לי יום הולדת !
חגגתי בדיוק כמו שאני אוהבת:
משפחה, לימודים, אוכל, אושר, הכרות, הקשבה,
תמיכה, מיקוד, אהבה, שמחה, הנאה, אוכל, כייף.

בערב, אחרי יום מלא, הלכתי לישון כשהלב שלי מלא בהוקרה
על כל הטוב שיש לי ועל כל האהבה שהקיפה אותי לאורך כל היום.

תודה לכולם
אוהבת

קל מאוד לעשות טעויות כשאנחנו אחרי פרידה,
הלב מרוסק,
המחשבות לא מפסיקות,
וכל מה שמחפשים,
זה איכשהו, להפסיק את הכאב.
ואז עושים טעות קריטית.
מרגישה שגם את עושה אותה?

אני מאמינה לגעגוע
לבלבול,
למחשבות שלא מפסיקות,
ללילות שבהם הכול חוזר.
אבל אני לא מאמינה שזמן הוא מה שחסר לך.

כי אם זמן היה הפתרון
לא היו מגיעות אליי נשים,
3 שנים אחרי פרידה
שעדיין קשה להן לשחרר
למרות הזמן .

האמת היא כזאת:
מה שמשאיר אותך תקועה זו לא הפרידה
ולא הזמן שעובר
כי
זמן בלי עיבוד
זמן בלי הבנה
זמן בלי שינוי פנימי
הוא פשוט עוד ימים שעוברים
עם אותו סיפור
ואותו כאב

והסיפור הזה לא משתנה מעצמו.
והכאב לא מפסיק סתם ככה ביום בהיר.
ריפוי קורה כשאת מפסיקה לחכות
ומתחילה להקשיב:
מה בדיוק נשבר שם?
על מה את באמת מתאבלת?
ואיזה חלק בך עדיין מחזיק בתקווה, בפנטזיה, או באשמה?

את לא צריכה “עוד זמן”.
את צריכה דרך. כיוון.
אם המשפט הזה נגע בך,
כנראה שהלב שלך כבר מוכן לזוז שלב.

בקצב שלך.
ובכיוון הנכון. 🤍

1️⃣ מנסות להיות “חזקות” מדי
אנחנו רגילות להחזיק הכול. להראות שהכול בשליטה.
אבל כשמנסים לדלג מעל הכאב במקום לעבור דרכו, הוא לא נעלם. הוא פשוט מחכה בפנים לרגע חלש יותר כדי להתפרץ.

2️⃣מנתחות שוב ושוב את מה שהיה
עוד מחשבה. עוד תרחיש. עוד שיחה דמיונית.
המוח מחפש תשובה שלא קיימת וככה שורף אנרגיה שנועדה בכלל לבנייה מחדש, לא לניסיון להבין את מה שהיה אצלו בראש ומה אפשר היה לעשות אחרת.

3️⃣ לחכות שהזמן ירפא ושהכאב ייעלם מעצמו
“הזמן ירפא” זה נכון.
אבל רק אם בזמן הזה אנחנו עושות עבודה פנימית.
הזמן לבדו לא מרפא הוא רק מרחיק אותנו מהאירוע, לא מהרגש.

4️⃣משכנעות את עצמן שהכול היה “בסדר” ומנטרלות את התחושות האמיתיות.
כאשר מתחילים לבחון מה היה בקשר, כמעט תמיד מוצאים סימנים מקדימים.
דברים שהפריעו ולא דוברו, דברים שדוברו וגרמו למריבות.
כשמסתכלים לעומק מזהים, דיי מהר, שלא הכל היה בסדר ונתנו הזדמנויות ( אולי יותר מדי)

אז מה כן עושים?
מעזים להרגיש.
מקשיבים למה שהלב מבקש עכשיו לא למה ש”אמורים” להרגיש.
כשאנחנו מפסיקות לברוח מהכאב ומתחילות לפגוש את עצמנו באמת
שם מתחיל הריפוי האמיתי, ושם נולדת האהבה הבאה.

פרידה זה כאב מאוד גדול,
אבל זאת גם הזדמנות ( מאוד גדולה)
הזדמנות ללמוד על עצמך,
ללמוד על אהבה
ללמוד על זוגיות

כרגע אני לא יכולה למסור יותר מדיי פרטים.
רק מכינה אתכן ,
שסוף סוף זה קורה!
וזה משהו שחשבתי ותכננתי כבר הרבה זמן.

זהו. לא יכולה להגיד יותר.
פרטים בקרוב.
אפילו קרוב מאוד.