30/01/2017
יוצא ממפגש בבי"ס מטעם עמותת דרייב, מפגש שבו לשם שינוי, ממש לקראת סוף הסדנה, אני מספר לא על איך להצליח, איך לבחור בטוב או איך להיות מנהיג אלא על מה עושים שקשה, שלא הכל מסתדר. שהמצב ממש קטסטרופלי.
המפגש עובר ובהפסקה תלמיד מאותת לי בלחישה שהוא היה רוצה לדבר איתי.
יצאתי החוצה בסיום המפגש ומצאנו מקום שקט לדבר, הבחור בן 15.5 מתחיל לספר על כך שעלה לארץ עם אימו לפני 4 שנים, ועל כך שאביו נשאר בחו"ל, על כך שביסודי אף אחד לא התייחס לקיומו, על כך שחלה בסרטן ועבר את כל הטיפולים לבד, עכשיו כשהחלים הוא הלך להתאמן בהאבקות והגיע מקום ראשון בגילו בעיר. את כל זה הוא מספר לי על רגל אחת כהקדמה לא חשובה מבחינתו (אני בנתיים עם פה פתוח מתדהמה) כל הנ"ל קרה כאמור ב-4 שנים בלבד. הוא ממשיך ומספר שהתחבר עם חבורה מפוקפקת וסיפר שיום אחד ילד בן 13 הראה לו חבילה של 3000 שקל בכיס, כאשר הוא שאל מאיפה הכסף הם לקחו אותו למרכז הימורים ומאז הוא גם הספיק להתמכר להימורים ולצאת מזה...
שוב אני מזכיר 4 שנים בלבד!
בסוף הוא סיפר שהוא פנה אלי כי ליבו נשבר בגלל חברה שלו שעזבה אותו ובגללה הוא לא מצליח ללמוד, להתאמן או לישון בכלל...
שאלתי אותו איפה הוא רואה את עצמו בעתיד, הוא אמר שהוא חולם לעמוד על הפודיום עם מדליה של מנצח באולימפיאדה. על הדרך הוא הוסיף שהוא מעולם לא סיפר על חייו ככה לאיש.
אמרתי לו שאשמח לעזור לו להשיג את המטרות שלו, שביחד נהיה הרבה יותר חזקים (ועוד כמה דברים שמאמנים אומרים) החזרתי אותו לתפיסה של כמה הוא חזק, כמה הוא עבר בחיים, שכל שאר הילדים איתו בבי"ס אפילו לא מתקרבים למה שהוא עבר.
הסכמנו שבשבוע הבא הוא יגיד לי מה הוא עשה כדי להיות תלמיד טוב יותר ומתאבק טוב יותר מאשר היום. אפילו אם זה ממש מעט יותר.
כשיצאתי מהמפגש איתו, ראיתי תלמיד נוסף מהכיתה יושב עם דמעות בעיניים, גם איתו ישבתי אבל זה כבר לסיפור אחר...
זכות גדולה...