24/12/2020
י"א 2 (טונה)
"כשעמדתי על שלי אמרו לי "שב, שב, שב"
טקסט, טקסט, אין לב, אין ממה להתלהב
והראש על הבנות והמחשב
כשהדלת נטרקת והכיתה משתתקת
למדנו איך לנתק את המחשבות...
יצאתי לחיים ברגליים יחפות"
במשך עשרות שנים החברה הישראלית מתמודדת עם החסרונות של מערכת חינוך המונית שמכוונת כל כולה לציונים, סטנדרטים ואקדמיה. הקשר הסימביוטי שנוצר בין מערכת החינוך לאקדמיה הוא הרסני לחינוך, ללמידה ולהוראה ולכל המעורבים בתהליך החינוכי.
השיר של טונה מתאר את החוויה מצד התלמידים בצורה הכי מזוקקת, הרגשה של אוטומציה ורובוטיזציה במקום שאמור להיות הכי הומני בחברה דמוקרטית. תלמידים שמרגישים מדוכאים מחשבתית, רגשית, פיסית ואינטלקטואלית.
בתור מורה ומחנך שחינך גם בחינוך הפורמאלי וגם בחינוך הבלתי פורמאלי, אני יודע שזה לא גזירת גורל אלא תוצאה של מדיניות שגויה. יש לנו מורות ומורים נהדרים, מנהלות ומנהלים מעולים, הבעיה היא שכולם עובדים תחת אותה מדיניות של מכבש לחצים להספקים של חומרים, מיצ"בים, מתכונות וכמובן הבגרויות.
אנחנו מגדלים דורות של תלמידים שבאמת יוצאים לחיים ברגליים יחפות. הדברים הכי חשובים לחיים של אדם כלל לא נלמדים במערכת החינוך. כל עוד המערכת לא תשחרר את תפקיד המסננת של האקדמיה, חינוך אמיתי, משמעותי וערכי לא יהיה מנת חלקנו. מילים גבוהות? כלליות מידי? ממש לא, מה שעלינו לעשות הוא לשנות את המדיניות של מערכת החינוך ולקבוע לה מטרות רלוונטיות ונכונות. תהליכי קבלה לאקדמיה צריכים להיות מנותקים ממערכת החינוך.
יואב גלנט - Yoav Gallant
גדעון סער | Gideon Saar
Yair Lapid - יאיר לפיד
נפתלי בנט - Naftali Bennett
משרד החינוך
