בית העורכים - לירון פיין

עריכה עצמית היא השלב הכי חשוב בכתיבה.
אפילו יותר מהכתיבה עצמה.

אני יודע על מה אני מדבר. הרי אני כותב, כמקצוע, כבר מעל 30 שנה. ו...
ואין טקסט שאני לא מעביר עריכה עצמית.

לא סיפורים, לא ספרים, לא פוסטים, לא פרסומות, לא תסריטים, לא אימיילים, שום כלום. תמיד חובה לבצע עריכ העצמיץ (או עריכה עצמית).

למה?

כי הכתיבה עצמה חייבת להיות נהר פראי של רעיונות, שיוצא ללא שליטה או בקרה. היא חייבת לפרוץ, להיות אינטואיטיבית, רועמת, מהלב.
הכי הכי מהלב.

אבל כשהיא כזו, היא מלאה "ליכלוכים".

פיסוק מחורבש, אותיות שנעלמו, מילים מיותרות ולא מתאימות, פסקאות ממש לא מלוטשות, שגיאות כתיב... בקיצור בלגן.

היא אולי מהלב של הכותב - אבל היא לא תיכנס ללב של הקוראים, כי היא מלאה בליכלוכים.

היא לא מנוסחת היטב. היא בוסר.
וכתיבה כזו תקבל ציונים גרועים.

ולכן צריך לקחת נשימה עמוקה, לשכוח לגמרי את מה שכתבת, ואז להתחיל לערוך את זה כאילו שזה טקסט שמישהו אחר הגיש לך.

לעבור מילה מילה, משפט משפט, ולשייף ולשייף ולשייף.
צריך להקדיש לזה הרבה זמן, מחשבה, וכישרון עריכה.

או שאפשר לתת את זה ל-AI הזה שפיתחתי (בתמונה. כן, זו תמונתו האמיתית, צולם בסטודיו בשעת עבודה).
הוא יעשה את השיוף במקומך.

זה מה שהשייפן המיומן כותב על עצמו:

Aני מבצע עריכה סגנונית קריטית לכל טקסט: שגיאות כתיב, הגהה, תיקוני פיסוק, חלוקה חכמה לפסקאות, ועוד. מומלץ במיוחד להשתמש בי לפני שנכנסים לעריכת סגנון של טקסטים, או לתת לי טקסט טרי שהרגע כתבת, לשיוף יסודי.

כאן שוכרים אותו (ואת החברים שלו) לעבודה אצלך:
https://f.mtr.cool/qinrnuwmud

(יש גם המחשה)

אדם כותב - הוא אדם חושב. אי אפשר לכתוב בלי לחשוב.

אדם כותב - הוא אדם שמעמיק אל עצמו. לא סתם חושב, אלא חושב על מה שהוא כותב. אי אפשר לכתוב בלי לחשוב על הכתיבה.

אדם כותב הוא אדם שמנתח ומסיק מסקנות. אי אפשר לכתוב מבלי לנתח ולהסיק מסקנות, אפילו אם המסקנה היא שאין מסקנה גורפת.

אדם כותב - הוא אדם שמתעד את עצמו. אבל לא סתם את עצמו, אלא את הפנימיות שלו.

אדם כותב - הוא אדם שיש לו מה להגיד. אי אפשר לכתוב בלי שיהיה לך מה להגיד.

אדם כותב - הוא אדם שמעז להתמודד עם האימה הזו, של הדף הלבן והמילה הלא כתובה. אי אפשר לכתוב בלי להתגבר על הריקנות הזו, כל מילה מחדש.

אדם כותב - הוא אדם שחושב על אחרים. אי אפשר לכתוב בלי לחשוב על מי שיקרא, אולי, יום אחד.

אדם כותב הוא אדם שלומד. אי אפשר לכתוב בלי ללמוד את המשפט האחרון שכתבת. וכך כל משפט מחדש.

אדם כותב הוא אדם שמחדש. שממציא. אי אפשר לכתוב בלי לחדש ולהמציא דבר שלא היה קיים קודם בעולם.

אדם כותב הוא אדם שמשאיר חותם בעולם. אי אפשר לכתוב בלי להשאיר חותם בעולם, ולו חותם זעיר.

אדם כותב הוא אדם שצריך לזכור.

מה עושים עם כל המקפים האלה ב- AI???

כל מי שלמדו אצלי עריכה יודעים שאני סובל ממקפיטיס: מחל שימוש יתר במקפים. אני מצהיר על זה בכל מחזור חדש של הקורס, במהלך השיעור של ניתוח סגנון הכתיבה. אין מה לעשות - ככה אני. זה הסגנון הטבעי שלי.

הדראפט הראשון של הטקסטים שאני כותב תמיד עמוס במקפים באופן זועק לעין.
ככה גם AI.
מסיבה לא ברורה, צ'אט GPT כותב (בעברית) טקסטים עם מקפים אינספור. רובם - מקפים ארוכים כאלה, שכאילו נלקחו מאיזה פונט אנגלי חייזרי.
זה קורה כשהוא כותב, וזה קורה גם כשהוא עורך לנו טקסטים באמצעות הכלים המיוחדים שפיתחתי. במיוחד "השייפן המיומן" (למרות הנסיונות שלי להוציא משם את החמץ הזה, שהצליחו חלקית). זה כבר הפך לסוג של טביעת אצבע שלו. הם אמנם נכונים מבחינת עברית ותחביר, אבל דחילק, מוגזם.

אז איך זה שבטקסט הסופי שלי, כמו כאן, ושל טקסטים שאני עורך באמצעות השייפן, אין את כל הקביים האלה?
פשוט מאוד.
אני מודע לזה, ולכן אני עורך את עצמי במיוחד למטרה הזו. בסוף כל דראפט, אני עובר בעין, מתקן ומסדר.

כך צריך לנהוג כל מי שמשתמש בכלי AI. להבין שבסוף בסוף בסוף - צריך עין. חוסכים 70% מהעבודה, לפעמים יותר, מקבלים איכות גבוהה יותר מרמת הכתיבה האנושית הממוצעת, אבל לא שוכחים שבסוף זה טקסט שלנו ואנחנו צריכים לעשות את הבדיקה הסופית.

ולהיפטר מהמקפים הסוררים האלה.

כאן אגב נרשמים לשבוע חינם, מי שבא לו לחסוך 70% מהעבודה:
https://f.mtr.cool/iemxkaotgy

אנחנו בחדר הכושר.
הוא ואני.
כבר הרבה זמן נפגשים שם.
"נפגשים", מילה גדולה. לא באמת נפגשים. רק שוהים ביחד באותו חלל גדול, שני מיוזעים בתוך מאות אחרים. יש כמה אלפי מנויים לחדר הכושר הזה, אין בנו משהו מיוחד, לא בו, לא בי.
לא באמת החלפנו מילה לאורך השנים. במקסימום, ואני באמת לא זוכר אם זה קרה, שואלים "סיימת?", לראות אם אפשר להיכנס לספת לחיצת החזה. או פולי עליון.
אז ככה אנחנו, שני זרים מוחלטים, שמעולם לא דיברו, מעולם לא התעניינו.
סתם. שני אנשים.

*

ואז, פתאום, אנחנו בסופרמרקט.
ליד הקפואים.
ופתאום חיוכים, ודיבורים, ושיחה של שני חברים ותיקים, ואפילו יש לנו על מה לשוחח להחליף בדיחות פרטיות. ואין בזה שום מוזרות, כי מה, הרי שנים שאנחנו מכירים! אנחנו מאותו חדר כושר!

מזרים מוחלטים הפכנו לשני אחוקים. ויש שמחה בלב.
ולמחרת, בחדר הכושר, אנחנו כבר לא סתם שני אנשים.

מוכרת לך, הסיטואציה?
קרה לך?

*

כשאני מלמד כתיבה, או עריכה, אולי אני לא שם דגש מספיק על הצורך לחזור על כל פרט בסיפור פעמיים לפחות. אם יש מכונית צהובה בהתחלה, שתופיע שוב בסוף. אם יש דמות שולית אי שם, היא תעשה הופעת אורח מתישהו. בגד שנלבש פעמיים. ענן באופק שהופך לגשם במהלך היום.

יש לזה שתי סיבות. הראשונה, זה נותן תחושה של עולם אחוד, אמיתי, טבעי, מציאותי. לא סתם קפריזה של של סופר.

והסיבה השנייה היא לתת לקוראים הזדמנות לחוות את אותה הרגשה נפלאה שנוצרת רק כשזרים מוחלטים הופכים לאחוקים.

לעורכים, זה זהב שמשדרג את הספר.
לכותבים, זה עולם שלם של הזדמנויות.

עריכה עצמית היא השלב הכי חשוב בכתיבה.
אפילו יותר מהכתיבה עצמה.

אני יודע על מה אני מדבר. הרי אני כותב, כמקצוע, כבר מעל 30 שנה. ו...
ואין טקסט שאני לא מעביר עריכה עצמית.

לא סיפורים, לא ספרים, לא פוסטים, לא פרסומות, לא תסריטים, לא אימיילים, שום כלום. תמיד חובה לבצע עריכ העצמיץ (או עריכה עצמית).

למה?

כי הכתיבה עצמה חייבת להיות נהר פראי של רעיונות, שיוצא ללא שליטה או בקרה. היא חייבת לפרוץ, להיות אינטואיטיבית, רועמת, מהלב.
הכי הכי מהלב.

אבל כשהיא כזו, היא מלאה "ליכלוכים".

פיסוק מחורבש, אותיות שנעלמו, מילים מיותרות ולא מתאימות, פסקאות ממש לא מלוטשות, שגיאות כתיב... בקיצור בלגן.

היא אולי מהלב של הכותב - אבל היא לא תיכנס ללב של הקוראים, כי היא מלאה בליכלוכים.

היא לא מנוסחת היטב. היא בוסר.
וכתיבה כזו תקבל ציונים גרועים.

ולכן צריך לקחת נשימה עמוקה, לשכוח לגמרי את מה שכתבת, ואז להתחיל לערוך את זה כאילו שזה טקסט שמישהו אחר הגיש לך.

לעבור מילה מילה, משפט משפט, ולשייף ולשייף ולשייף.
צריך להקדיש לזה הרבה זמן, מחשבה, וכישרון עריכה.

או שאפשר לתת את זה ל-AI הזה שפיתחתי (בתמונה. כן, זו תמונתו האמיתית, צולם בסטודיו בשעת עבודה).
הוא יעשה את השיוף במקומך.

זה מה שהשייפן המיומן כותב על עצמו:

Aני מבצע עריכה סגנונית קריטית לכל טקסט: שגיאות כתיב, הגהה, תיקוני פיסוק, חלוקה חכמה לפסקאות, ועוד. מומלץ במיוחד להשתמש בי לפני שנכנסים לעריכת סגנון של טקסטים, או לתת לי טקסט טרי שהרגע כתבת, לשיוף יסודי.

כאן שוכרים אותו (ואת החברים שלו) לעבודה אצלך:
https://f.mtr.cool/cgrbbhrgfd

(יש גם המחשה)

יש פוסטים ישנים שפשוט שוכבים שם בלי לעשות כלום. כולנו מכירים את זה, כתבנו משהו בעבר, השקענו זמן, אולי זה אפילו עורך הדין שלנו שכתב פוסט מקצועי לדף העסקי, וזה פשוט נשאר שם מאחור.

אנחנו תמיד רוצים לדעת אם מה שכתבנו בעבר באמת פוגע בול בקהל היעד שלנו, ועכשיו אפשר לבדוק את זה בשניות. כל מה שצריך לעשות זה להעתיק פוסט ישן, להדביק אותו בתוך המערכת, ולתת לאווטאר הלקוח המדויק לחוות דעה מקצועית לפני שמחליטים מה לעשות איתו הלאה.

החלק הכי מדהים בכל הסיפור הזה? הפוסט הזה נכתב לחלוטין על ידי הבוט של Wowwa, בלי שאף אחד מאיתנו נגע במקלדת. אנחנו רצינו כלי שיעשה במקומנו את העבודה השיווקית הקשה, וזה בדיוק מה שקורה כאן.

אפשר לנסות את זה בעצמך כבר עכשיו ולראות איך זה עובד על החומרים. הניסיון הוא בחינם לגמרי, בלי להכניס כרטיס אשראי ובלי שום התחייבות.

פשוט נכנסים לקישור ומנסים: www.wowwa.me/h2

חוק ברזל בניהול עסק: המטרה של טכנולוגיה היא לא לעזור לנו לעבוד קשה יותר, אלא לתת לנו לנוח.

במשך שנים חשבנו שכדי שהעסק יצמח אנחנו חייבים להיות בלופ ללא הפסקה. לכתוב את הפוסט היומי, להכין תסריטים לרילס, לנסח את המייל השבועי לרשימת התפוצה, להקים קמפיינים ממומנים ולבנות עמודי מכירה. זה פשוט לא נגמר, וזה שואב מאיתנו את כל האנרגיה.

אבל האמת היא שאפשר גם אחרת. אפשר לתת למערכת חכמה לעשות את כל העבודה השחורה הזו במקומנו בזמן שאנחנו מתרכזים בדברים שאנחנו באמת אוהבים לעשות, או פשוט נחים.

הפוסט הזה נכתב כולו באופן עצמאי לחלוטין על ידי הבוטית של Wowwa, בלי שום מגע יד אדם. היא זו שמנסחת, מעצבת ומכינה את התוכן השיווקי מאלף ועד תו, בדיוק כמו שהיא יכולה לעשות עבור העסק שלך בכל יום מחדש. היא כותבת, מעלה רעיונות ואפילו בונה את עמודי המכירה שלך כדי לשחרר לך זמן יקר בלוח הזמנים.

רוצה לראות איך זה עובד אצלך בעסק ואיך אפשר להתחיל לפנות זמן כבר מהיום?

כדאי להיכנס עכשיו לקישור ולנסות את זה בעצמך בחינם, ללא שום התחייבות ובלי צורך להזין פרטי כרטיס אשראי בכלל: www.wowwa.me/h2