הדס אונגר - לחלום, להגשים, להצליח

האם אתם אומרים לילדים שלכם לפעמים: "אתה עצלן או את את חסרת אחריות?" כשאנחנו מייחסים לילדים שלנו תכונות ברמת הזהות (את/ה X) זה מגיע לתת המודע שלהם כעובדה, במיוחד בגילאים הצעירים (עד גיל 9) ואז בכל פעם שיעמדו בפני מאורע הם יהיו חסרי אחריות או עצלנים כי תת המודע שלהם צריך להצדיק את העובדה הזאת. אז מה עושים? מדברים ברמת ההתנהגות: תגידו לילדים שלכם "ההתנהגות שלכם היום היתה חסרת אחריות או התנהגתם היום בעצלנות". ההתנהגות היא הרמה הנמוכה ביותר של הדברים שנחקקים בתת המודע ושהכי קל לשנות :)
יחד עם זאת, כשאנחנו משבחים את הילדים, תמיד כדאי לדבר ברמת הזהות ולהגיד: "אתה חכם, את אחראית, את חרוצה" וכו' ולא להסתפק ברמת ההתנהגות (התנהגת בצורה אחראית או פעלת היום בחכמה) וכך תת המודע יחפש צידוקים לאחריות, חריצות וכו'.

מה כל בני האדם בעולם רוצים? להיות צודקים!
כשהילד בא לספר לך על משהו שקרה לו היום עם חבר או משהו לא נעים שהמורה אמרה לו, במקום להתחיל "להתווכח" ולהסביר לו שזה לא מדויק, תגידי לו 'אתה צודק' ואז תגלי שלפתע הוא כבר לא עסוק בלהוכיח שהוא צודק, אלא פנוי להקשבה וגם להבנה של הדברים שהוא צריך ללמוד לפעם הבאה.

אני רוצה לגלות לכם סוד: תת המודע שלנו לא מכיר את המילה לא. הוא משמיט אותה באופן אוטומטי. בואו נחשוב על זה:
קרה לך שאמרת לבעלך "אני לא רוצה לריב איתך" ותוך רגע זה הפך לריב? או שהבטחת לעצמך שתכנסי הביתה בחיוך לילדים ולא תכעסי על הבלאגן ואז נכנסת ודבר ראשון כעסת על הבלאגן?
אני מבקשת שלא תחשבו על קרואסון שוקולד, שלא תדמיינו את השוקולד הנמס יוצא מהצדדים, שלא תדמיינו את הריח שלו שיצא עכשיו מהתנור. הצלחתם? אני מניחה שלא.
לכן, מאוד חשוב תמיד להגיד מה כן ולא מה לא: תגידי לבעלך אני רוצה שנדבר על זה ברוגע, תבטיחי לעצמך שתיכנסי הביתה עם חיוך ותיגשי ישר לילדים
ואז תצליחי 🙂

קרה לכם שהילד בבוקר אמר לכם בכנות שהוא לא רוצה ללכת היום לבית הספר כי אין לו חשק או כי ממש מתחשק לו להישאר בבית היום וישר שללתם את האפשרות ואמרתם שזאת לא סיבה?
ואז אחרי כמה ימים או שבועות קמתם בבוקר וממש לא התחשק לכם ללכת לעבודה? ואז הרמתם טלפון לבוס ובקול צרוד בישרתם שאתם חולים וחזרתם להתכרבל בפוך? הילדים שלנו חכמים וקולטים את ההתנהגות שלנו ולכן בפעם הבאה שהילד לא ירצה ללכת לבית הספר הוא יגיד לכם שהוא לא מרגיש טוב או שכואבת לו הבטן. אנחנו בעצם מלמדים את הילדים שלנו לשקר לנו וגרוע מכך במקום לכבד את הרצון שלו להישאר בבית אנחנו גורמים לו לאט לאט לפתח תסמינים של חולי בימים שרק אין לו חשק ללכת ועושים לילד קשר בתת מודע בין המצב הרגשי למצב הפיזי.
אני מאפשרת לבנות שלי אחת לכמה חודשים להגיד לי בכנות שהן ממש רוצות להישאר בבית ובמידת האפשר מאפשרת והמעשה הזה תמיד מוכיח את עצמו כיעיל 

*** רוצה לחזק רגשית את הילד/ה לקראת שנת הלימודים? ***

סדנא להעלאת הביטחון העצמי ולרכישת מיומנויות חברתיות בשיטת NLP לעולים ולעולות לכיתות א'-ב'

איך ההורה צריך להגיב כדי למגר את החרדה של הילד?

הדרך האידיאלית לעזור לילד להתגבר על חרדה ולמנוע את קיבועה היא להגיב בצורה רגישה ומכילה ויחד עם זאת לעודד ולדחוף את הילד להתמודד בעצמו עם הפחד. לתמוך בילד, אבל לא לגונן.

לדוגמא אם הילד מגיב בקיצוניות לפני בדיקת דם -
1. אם הילד רוצה את קרבתנו נחבק ואם הוא נרתע לא נלחץ.
2. אפשר לאמר "זה לא נעים לפחד" או "כולנו מפחדים מדברים", אפשר לתקף את הפחד ולספר שגם אני ההורה פחדתי ממשהו ואיך התגברתי.
3. אפשר להסביר שפחד הוא רגש שעובר כמו כל רגש אחר: שמחה, עצב, כעס..
4. חשוב כל הזמן לחזק ולהגיד שאתה תצליח לעבור את זה ואחר כך תהיה גאה בעצמך, אפשר לחשוב יחד על פתרונות (אם הילד מסוגל) ואם הוא חרד מידי להציע לו פתרונות: תוכל לשבת עלי, תוכל לראות סרטון בטלפון בזמן הבדיקה, אולי להציע לספר אחר כך על האומץ שלו למורה / סבתא וכו'.
5. במידה שהחרדה גדולה והילד לא מסוגל להקשיב להצעות כדאי להגיד ולעשות באותו הזמן: "אני מרימה אותך כדי שתשב עלי, אתה תהיה כל כך גאה בעצמך עוד כמה דקות, תראה את הסרטון המצחיק הזה" וכו'.

למרות שקשה לנו ההורים בסיטואציה הזאת, אסור לנו לוותר על בדיקת הדם, אסור לשקר ולומר שהוא לא ירגיש כלום וצריך מאוד להיזהר לא להזדהות או להגיב בחרדה בעצמנו. במידה והורה אחד מסוגל להכיל את החרדה טוב יותר, מומלץ שהוא ילווה את הילד.

איך ההורה משפיע על החרדות של הילד?

הילדים לומדים להכיר את העולם דרך העיניים של ההורים: מה מותר ומה אסור, מה משמח, מה מעציב וגם מה מפחיד.

הילדים תלויים בהורים על מנת לפרש אירועים ולהגדיר רגשות, חלקם של ההורים בהתפתחות חרדה או במניעתה הוא גדול.

אז איך ההורים עלולים להשפיע על הופעת חרדה?
• מודלינג – אם הילד רואה שאמא מתביישת מהשכנים או חוששת להיעזר באנשים ברחוב או שאבא מגיב בחרדה לבדיקת דם או חיסון קרוב, הילד לומד שיש בזה משהו מסוכן והוא כנראה יכליל וירחיב את החרדות של ההורה: הילד עלול לפתח חרדה חברתית או חרדה מרופאים.

• מסר בלתי מילולי – כולנו דואגים וחרדים. השאלה היא לא ממה אנחנו דואגים אלא איך הדאגה משפיעה עלינו וכמה היא מעסיקה אותנו. 93% מהמסר שההורים מעבירים לילדים הוא בלתי מילולי ("תת קרקעי") – כלומר הורה יכול להגיד לילד שהוא לא מפחד מהכלב של השכנים אבל יקפא כשיראה אותו והמסר שיעבור לילד הוא שכלב = איום, או שהורה יכול הסתיר מהילד שהמצב הכלכלי בעייתי כרגע אבל הילד ייראה את תגובת ההורים לקבלת החשבונות או לתגובתם לרצונו שיקנו לו משהו גדול. המסר ה"תת קרקעי" עובר ומגביר את החרדה אצל הילדים. לכן, עדיף לומר לילד "אני דואג/ת ויש לזה פתרון".

• כשהילד חרד ההורה צריך להשתדל לא לזלזל בפחד שלו (לא להגיד לו "מה אתה תינוק"), לא לשלול את רגשותיו (לא להגיד לו "זה לא מפחיד") ולא להשוות ולהגיד לו "אפילו דני עשה את זה", כי המילים האלו מגבירות את הבושה של הילד, מגבירות את תחושת הכישלון שהוא חווה ומעצימות ומגבירות את החרדה.

• כשהילד חרד, ההורה צריך להשתדל לא לגונן מידי או להביע הזדהות ולהגיב בלחץ. תגובות כאלה משדרות לילד שיש סיבה מוצדקת לחרדות וזה עלול לקבע אותן ואף להרחיב אותן.

• כשהילד חרד ההורה צריך להשתדל לא לעשות את הדברים במקומו מכיוון שתגובה זו עלולה לייצר אצל הילד החרד גם הימנעות וגם תלותיות בנו, שתיהן מעצימות ומקבעות חרדה. אם הילד מפחד לפנות למורה בעצמו כדי לבקש עזרה ואנחנו מוותרים לו ופונים בשמו, הוא לא ילמד להתמודד ולבקש עזרה והמעגל יתרחב והוא עלול להתחיל לפחד ללכת לבד לחבר כי לא נהיה שם לבקש עזרה בשמו.
בנוסף – אם הילד מפחד ללכת לישון כשההורים לא בבית, מלבד התלות ההדדית שזה יוצר (כי ההורה "כלוא" בבית), החרדה עלולה להתרחב והילד יבקש שנישן לידו וימנע למשל מללכת לישון אצל חברים.

אז איך ההורה יכול לעזור במיגור החרדה? על זה בפוסט הבא :)

איך אפשר לדעת אם הילד/ה שלי סובל מחרדה?

אם אתם מזהים חלק מהתסמינים הבאים אצל ילדכם/ילדתכם כדאי לבדוק האם הוא/יא סובלים מחרדה:

תסמינים התנהגותיים:
1. קושי להתרכז.
2. קושי להירדם או יקיצות רבות בלילה.
3. שימוש תכוף בשירותים.
4. ילד שמאבד את התיאבון או לחילופין מבקש לאכול יותר מקודם.
5. ילד שמגיב בעוצמות שאינן תואמות את המצב (התקף זעם ממכה או בכי היסטרי שמשהו משתבש בתכניות).
6. הצמדות למבוגר וקושי לשחרר אותו.
7. תלונה על שעמום באירועים קבועים (לפני השינה או בנסיעה ברכב) – ילדים מתקשים להגדיר את החרדה שלהם ולכן לעיתים מגדירים זאת כשעמום.
8. ילדים לא יכולים לשלוט על כל הנעשה בחייהם ולכן במקרים שאינם מצליחים להימנע מ"גורם מאיים" עלולים להגיב בקיפאון או באילמות.
9. פחד שאינו תואם גיל: ילדה בת 12 שמפחדת מהחושך או ילד בן 10 שמפחד ללכת לבד לבית של חבר.

תסמינים מחשבתיים:
1. ילד שבטוח שאינו מסוגל לעשות משהו שברור לכם שיש לו את המסוגלות: בטוח שלא יצליח בהכתבה אפילו שעשה זאת בבית בהצלחה רבה.
2. ילדים נוטים לנסות להתגבר על חרדה ע"י מילת קסם או תנועה קבועה וטקסים אישיים (תופעה שעלולה לעיתים להתפתח ל OCD).

תסמינים גופניים:
1. כאבי בטן (בניגוד לתחושת "פרפרים בבטן" שלעתים מתרחשת לפני מבחן או יום הולדת, ילדים שסובלים מחרדה יכולים להתלונן על כאב בטן "רציני" יותר).
2. כאבי ראש.
3. בחילות.
4. רעד.
5. דופק מהיר.
6. הזעה מוגברת.

הסימן הבולט ביותר להופעתה של חרדה הוא ההימנעות- ילד שנמנע מפעילויות חברתיות, נמנע מללכת לימי הולדת, נמנע מטיולים או מלהזמין חברים הביתה ובאופן כללי מעדיף תמיד להישאר בבית, להסתגר ולהצטמצם בפעילויות.
ההימנעות מסוכנת בפני עצמה כי היא מרחיבה את מעגל המצבים מהם הילד החרד נמנע וכך החרדה מתעצמת, הפגיעה באיכות החיים גדלה והמצוקה והסבל גוברים.

מה ההבדל בין פחד לחרדה אצל ילדים?

הפחד הינו רגש טבעי אשר מופיע אצל כל בני האדם ובעלי החיים ומטרתו היא להגן עלינו מסכנה מידית וספציפית שעומדת להתרחש כמו: חיה טורפת או מכונית שמתקרבת.

הפחד הוא חלק מההתפתחות התקינה שלנו: תינוק נולד מפחד מרעשים חזקים, בגיל ינקות יש פחד מאנשים זרים, פעוטות עלולים לפחד מחושך, מבעלי חיים ולאחר מכן ממפלצות ומכשפות וכשגדלים לקראת גיל 6 הפחדים הופכים למציאותיים יותר ועלולים לפחד ממוות, ממבחנים, מקשרים חברתיים, מכישלון וכו'.

בעוד שהפחד הוא תגובה לאיום ממשי או נתפס, החרדה היא פחד מהפחד: תגובת לחץ מהמחשבה על הגורם המאיים או מציפייה לאיום עתידי.. היא מגיעה ממקום פנימי לא ממוקד ומלווה בתחושה קשה של מתח וגורמת סבל רב פיזי ונפשי לאדם. חרדה פוגעת בתפקוד היומיומי, בעצמאות, ברכישת מיומנויות חשובות לחיים ופוגעת באיכות החיים של הילד החרד ושל משפחתו.

דוגמא:
ילד שלא מצביע בכיתה כי לא בטוח שהתשובה שלו נכונה = פחד
ילד שלא מצביע בכיתה למרות שיודע שהתשובה שלו נכונה אך חושש שלא יצליח להגיד אותה כמו שצריך = חרדה
ילד שרואה נחש ובורח = פחד
ילד שמתקשה להירדם בלילה כי מפחד לחלום על נחשים או נמנע מללכת לטיול כי אולי ייתקל בנחש = חרדה

כדאי לטפל בחרדות כמה שיותר מוקדם על מנת לאפשר לכל ילד/ה להגשים את עצמו ואת חלומותיו באופן מיטבי בחייו הבוגרים.

נעים להכיר 🙂

אני הדס אונגר, מומחית למיגור חרדות ולהעצמת מיומנויות חברתיות של ילדים ונוער. אני מאסטר NLP ומדריכת הורים מוסמכת.

אני נשואה לרום ואמא של אגם וגפן.

בקליניקה אני עובדת עם ילדים, נוער, נשים, גברים והורים.

לכל אחד ואחת נבנית תכנית אישית וייחודית עבורו. בטיפול בילדים לרוב אשלב עבודה פרטנית עם הילד והדרכת הורים כך שיתקבל מענה שלם והילד יגיע למקום בו הוא חולם להיות.

מעבר ל NLP שזו בעיניי דרך קסומה, מאוד אפקטיבית ועם תוצאות מהירות, אני משלבת כלים נוספים ביניהם: CBT, דמיון מודרך, מיינדפולנס, אינטליגנציה רגשית ורייקי.