שני סולומון - מנתחת התנהגות

25/09/2026

24/09/2026

חגים...חופשות ארוכות...וכל זה לאחר שסיימו חופש גדול. הילדים מוצפים ואנחנו מרגישים את הקושי.
כמה פעמים אמרתם לילד "תירגע" וזה רק הוסיף שמן למדורה? 🔥

זה לא אתם. וזה גם לא הילד.
כשהילד מוצף, המוח שלו פשוט לא פנוי להסברים. מה שעוזר לו זה שהוא מרגיש שרואים אותו ולשמוע קול רגוע שמחזיק אותו.
מחקרים מראים ששיום רגשות מפחית חרדה הפעילות רגשית. כן, רק לומר לילד מה הוא מרגיש באותו רגע:
"אני רואה שאתה כועס כי..."
"אני מבינה שאת מאוכזבת שאין...."

קול רגוע חשוב לא פחות. נכון שקשה להחזיק את זה ברגע האמת, אבל זה כלי מאוד חשוב.
טון נמוך משדר שליטה מוחלטת בסיטואציה ובאופן לא מודע מרגיע את הצד השני.

נסו את 2 הכלים האלו ושתפו בתגובות איך עזר לכם👇
#הורות #הדרכתהורים #התפרצויותשלילדים #ויסותרגשי #הורותמודעת

15/09/2026

08/09/2026

בואו נדבר על ה"חבר" החדש של הילדים שלנו.

אם בעבר האתגר ההורים היה לגדל ילדים בעולם של מסכים, לאחר מכן בעולם רשתות חברתיות, אז כיום רבותיי אין ספק שהאתר האמיתי הוא הAI.

שלא תבינו, דעתי על הכלי שהוא מדהים, כולנו כחברה מנסים ובודקים אותו יום יום שעה שעה. אך יש שינוי בשטח שכבר מתרחש ושווה לתת עליו את הדעת:

נכון ל2026, לפי סקר של איגוד האינטרנט הישראלי ועמותת עלם, כ96% מהנוער הישראלי דיווחו שהם משתמשים בצ'אט בתדירות יומיומית.
55% דיווחו שהם משתמשים בו כחבר או חברה. ומתייעצים כשצריכים יעוץ רגשי או לפתור דילמה חברתית.

מצד אחד, זה נפלא שיש מערכת שיכולה להנגיש לילדים שלנו כלים רגשיים באופן זמין וברור. לתת מילים ושם במקומות שקשה להם לבטא מול מבוגר. לתת סיוע ללא תחושה של שיפוט.
אבל זה רק קביים. זה לא תחליף לאימון. אם כל התנצלות עוברת פילטר, אם כל הודעה עוברת ניתוח וליטוש, מה באמת נלמד כאן?

וכאן זה המקום שלנו כהורים, לעזור לילדינו להשתמש בכלי הזה כמקום לצמיחה ולגדילה, ולא כמקום לברוח אליו.
עודדו את הילדים לשיח אמיתי בתוך הבית. למדו אותם לקבל דעות גם אם הם נשמעות ביקורתיות.
צמצום ביקורת אל מול מחמאות. תבנו בבית שיח מקרב ועוטף.
והכי חשוב, תזכירו להם שהכלי הזה, הוא לא תחליף לקשר אנושי. ושהיותנו חסרי שלמות, בעלי מגרעות, "ולא בדיוק" זה מה שהופך אותנו לכל כך מיוחדים ויוצאי דופן!

23/08/2026

📢📢תזכורת חשובה לקראת שנת הלימודים שבדרך:

"כל ילד צריך מבוגר אחד שיאמין בו". עכשיו זאת כבר לא קלישאה, זה מדעי.

במחקר שנעשה באוניברסיטת מישיגן, ביקשו לבחון השפעות של מבוגרים על ילדים במסגרות חינוך. חוקרים בחרו בכל כתה באופן רנדומלי מספר ילדים, אותם הציגו לצוות החינוכי כמחוננים או בעלי יכולות.

לצוות החינוכי לא היה מושג לגביי המחקר והם התייחסו לילדים האלו כאילו הם אכן מיוחדים או בעלי יכולות יוצאות דופן.

תוצאות המחקר היו חד משמעיות: הילדים שנבחרו באקראי לצורך המחקר ותויגו כמחוננים הציגו יכולות גבוהות יותר. אף על פי שלא הוכח שהם אכן כאלו.

כלומר, ברגע הסביבה האמינה שהילד אכן מיוחד, התייחסה אליו כך, נתנה לילד להאמין שיש לו מסוגלות, אז אכן זה מה שקרה.
לתהליך הזה קוראים "אפקט מצטבר"- פעולה קטנה שחוזרת על עצמה בעקביות: מחמאה, חיזוק, ברכה. דברים קטנים המתרחשים באופן יומיומי.

וזה כל מה שילד צריך. מבוגר אחד שיאמין בו.

20/08/2026

הרבה מהפוסטים שלי נוגעים באנשים, במקומות מאוד רגישים.
לפעמים הדברים מעוררים דיון או מחלוקת, וזה בסדר!
יש המון גישות היום בכל הנוגע לטיפול, לחינוך ולהורות.

אבל יש מכנה אחד, משותף לכולם. יש משהו אחד שאין עליו עוררין. כשכל מטפל נתקל בקצה דרך, או סימן שאלה:
אהבה היא התשובה.

אהבה היא הכוח הכי חזק שלנו. הכלי הכי אמיתי. הכי יעיל.
אהבה נמצאת בכל המקומות ה"לא מושלמים", הפחות אסתטיים.
אהבה נמצאת ביכולת שלנו להביט בפגמים שלנו, או של יקירינו ולהכיל אותם.
אהבה נמצאת ביכולת שלנו לראות בעצמנו את החוסר, ולסלוח.
אהבה נמצאת ביכולת שלנו לשגות, לטעות וללמוד מכך להמשך.

אז אם לפעמים מרגישים שאבדה הדרך, שלא יודעים בדיוק מה לעשות. תזכרו, שזה המקום שאהבה צריכה להיכנס. כנראה שחסר ממנה.

לייעוץ או שאלות נוספות מוזמנים ליצור קשר:
שני סולומון מנתחת התנהגות

16/08/2026

מי לא מכיר את תחושת חוסר האונים הזאת של אמצע אוגוסט?!
החום מחניק, אז מחפשים רק מקומות ממוזגים כי אי אפשר להישאר בבית
הילדים כבר מרגישים את חוסר השגרה כי נגמרו גם הקייטנות
ושוב, צריך להתמודד עם עומסים רגשיים, למרות שקנינו להם *כמעט* כל מה שרצו.

הילדים שלנו מוצפים, בעיקר כי קשה להם לבחור.
כמה שפע חומרי יש היום, כל פריט מגיע בחמש גוונים לפחות... ו"למה לבחור אם אפשר גם וגם"?! אמרו בפרסומות.

התשובה: אנחנו בוחרים כדי להיות מאושרים. כן כן, זאת בדיוק הסיבה. רק כשאנחנו בוחרים אנחנו מצליחים לחוש תחושת סיפוק. תחשבו על ילדים, בעומק ההבנה שלהם כמה זה קשה להיות בלי יכולת בחירה.
כי כשאתה לא מסוגל לבחור, אתה תמיד עסוק בחסר, במה ש"ויתרת" עליו מתוך השפע הקיים.

אז פעם הבאה שקבלתם אומץ והלכתם עם הילדים בקניון, תתחילו לנסות ללמד אותם את המיומנות החשובה הזאת:
רק חטיף אחד. רק משחק אחד.
תחזקו אותם על הבחירות שהם עושים.

אולי בהתחלה זה יהיה קשה, אבל אחר כך הם ילמדו להיות מסופקים יותר, יכירו את עצמם טוב יותר דרך הבחירות שלהם, ובעיקר, יהיה להם סיכוי יותר טוב להיות מאושרים.

לשאלות נוספות, מוזמנים ליצור קשר:
שני סולומון מנתחת התנהגות.

03/06/2026

שחיקה.
בואו נדבר על זה רגע.

כמה אנחנו שחוקים כחברה? כאזרחים? כאנשים? אני לא באמת צריכה למנות את הגורמים לכך, כל מי שחי במדינה בשש שנים אחרונות יודע.

אבל האם אנחנו יודעים לזהות שאנחנו שחוקים? לא תמיד זה יתבטא בעייפות, דיכאון או דחיינות.
לעיתים זאת פשוט תחושה מתמשכת של "ניצוץ" שאבד. אנחנו קמים כל בוקר לעבודה, מגיעים לסופש, יוצאים למסעדה...אבל ללא ציפייה אמיתית. ללא התלהבות באמת. ללא סקרנות טבעית של "מה יביא איתו הארוע".

וזאת רבותיי, שחיקה. זה אומר שאנחנו מוצפים ושאין לנו באמת מספיק חוסן להתמודד עם הכל אז עברנו לאוטומט. עבור רבים זה יכול להיות אוטומט טוב, אבל זה עדיין זה.

החדשות הטובות? יש דרכים לצאת ממצב האוטומט, לחזק חוסן נפשי ולאט לצאת ממצב שחיקה מתמשך:

• תנהלו עם עצמכם דיאלוג פנימי. ממש תדברו אל עצמכם בגוף שני "קומי כבר ותתחילי" , "יאללה, תתאפס תתחיל את היום". כאילו מדובר במישהו אחר שאתם פונים אליו ומסייעים לו.

• קול פנימי ככוח. במקום לשאול שאלות כמו : "למה דווקא היום?" "למה זה קורה לי". תשאלו "מה אני עושה עכשיו?" " מה הפתרון שהכי מתאים לי עכשיו". הקול הפנימי שואל שאלה, המוח מחפש תשובות. לפי השאלות שנשאל את עצמינו, המוח יבנה דפוס חשיבה.

• תפילה. תפילה היא כלי מאוד חזק כי היא מזכירה לנו פרופורציות. את מקומנו האמיתי בעולם ואת העובדה שיש בסופו של דבר בורא שמנהל הכל.

לסיום, לא חייבים להתמודד לבד עם עומסים רגשיים. רצוי תמיד לשתף אדם קרוב ואהוב, וגם עזרה מקצועית כשמרגיש צורך.

בברכה,
שני סולומון מנתחת התנהגות 🌷