23/02/2016
מכונת הכסף הוא סרט מדהים. קראתי את ההסברים הנפלאים של מייקל לואיס, שעל ספרו מבוסס הסרט, אבל זה לא מובן מאליו שהם יתורגמו בצורה כזו... הכי נכון היה שלא להפוך את הסרט לרומן ומאידך גם לא לדוקומנטרי. השילוב ביניהם עושה טוב להבנת הנושא המורכב הזה. כל מי שלא מפחד מהמילה אג"ח ויש לו טיפה סקרנות לשאלה "מה קרה שם?", ב-2008, יוכל ליהנות מזה.
מייקל לואיס בחר במנהלי השקעות שונים, חכמים, לא "האנשים הרעים" של הוול סטריט, אלא אלה שזיהו אותם, הבינו מה הם עושים והחליטו לעשות מזה כסף. הדמויות האלה בסרט מתוארות בצורה מציאותית, רחוקה מאידאליזציה. אבל הם הכי קרוב למנהלי השקעות "אידאלים". ד"ר מייקל ברי (רופא בהכשרתו), הוא אחד המנהלים המוכשרים האלה של קרן גידור. די ברור שההכשרה שלו, שלא מתחום הכלכלה, סייעה לו לראות את התמונה באופן שונה. הוא לא חיפש מודלים, הוא חיפש היגיון - מה שלא היה בוול סטריט באותן שנים שלפני משבר הסאב-פריים. הוא ממחוסרי הכישורים החברתיים (כן צוקרברג, משלך), אלה שעובדים יחפים במשרד, לא מפחדים לחשוב אחרת, כי הם מכירים בעצמם כשונים, הם לא מרגישים שום צורך להתנחמד, אבל הם כנים מאוד, לא מבלפים אף אחד ובעיקר לא את עצמם.
גיבור נוסף הוא מארק באום, ברור שיהודי. אפילו בוגר ישיבה. כזה שהרב ביקש מאמו שתיקח אותו הביתה, כי "הוא מנסה למצוא חוסר עקביות בחכמה האלוקית" (האמא בתגובה: "נו והוא מצא?"). באום אפילו רודף צדק, ממש לא רוצה להיות חלק מההונאה הגדולה. זו שאלה נפרדת אם הוא חלק ממנה או לא. אני סבור שלא.
יש דמויות מעניינות נוספות. ויש את הסיפור הגדול, המחדל, זה שברור שאחראים לו כולם - שר האוצר, הנשיא, ראש הפדרל ריזרב, הפיקוח על הבנקים (עלק פיקוח)... כולם ידעו בדיוק מה קורה וכסתחו איש את ישבן רעיו. האם זו קנוניה? האם הם תכננו איך לשדוד את השוק? מייקל לואיס רחוק מלהיות קונספירטיבי. מדובר בשילוב של טיפשות (בלעדיה כל זה לא היה קורה), הנאה גדולה מהמצב, התקרנפות ופחד. אלו הם המרכיבים.
עיתונאי הפיננשל טיימס אומר שהוא לא מוכן לפרסם סיפור שישרוף לו את הקשרים עם הוול סטריט (מוכר מאוד). המפקחת בחברת דירוג האשראי (סטנדרט אנד פור) אומרת שהיא לא מוכנה לתת דירוג נמוך לאג"ח בעייתי, כי הם מיד ילכו לחברת הדירוג המתחרה (מודיס). מנהלי הבנקים אומרים שלא מדובר בסכנה, כי אין להם כוח להתעמק בעניין ולהבין מה בעצם הם מוכרים. וזה מאוד נכון ומאוד לא מוכר לציבור - האנשים שאמונים על הכסף הגדול לא מבינים בו יותר מדי! אני הקטן זוכר את עצמי ב-2004 מרצה לבנקאי בכיר על חברות האינטרנט שהוא הגדיר קשקוש של ילדים. ב-2005 כשכתבתי על 'תעודות סל', אמרו לי מנהלי השקעות בבנק גדול שזה כלי שמיצה עצמו בארץ. במסיבות עיתונאים של בנקים היו הניתוחים הכלכליים הכי מנותקים.. עד שלב מסוים הם לא רימו, הם פשוט התרשלו. בשלב מסוים הם ניסו להחזיק את הבית שמט ליפול וכדי לעשות זאת הם נאלצו להסתיר ולרמות.
הטענה הגדולה שלואיס ממחיש בסיפור היא שניתן היה לראות את מה שעומד לקרות ואף אחד מאלה שתפקידם לראות זאת, לא ראה.
מארק באום עשה את מה שמישהו בפד היה צריך לעשות. הוא ירד לשטח. הלך לפגוש את אותם צעירים יפים שמוכרים משכנתאות לכל זונה. הוא הלך לפגוש את אותן זונות, הוא הלך לבקר בבתים של הנושים שמפגרים בהחזרים, הוא פגש את הבתים הריקים... בקיצור, הוא הניח את הדפים והמספרים בצד והלך לראות מה עומד מאחוריהם - הדבר הזה שמעצבי מדיניות וכלכלנים שוכחים לעשות לעתים קרובות מדי.
לואיס מראה שבגדול שום לקח לא נלמד מהמקרה. אף אחד מהאחראים לא באמת שילם מחיר ועולם כמנהגו נוהג. אנחנו בוכים על פיגוע טרור, אבל המשבר הזה הוא מעשה ידי אדם והוא פיגוע לא קטן. חוץ מ-6 מיליון שאיבדו את בתיהם (אוף המספר הזה!) וה-8 מיליון שאיבדו את מקום עבודתם, יש פנסיות וחסכונות שנמחקו ויש אנשים שחלו והתאבדו מהמצב.
מישהו אמר שם ש"הקפיטליזם מת". זו בהחלט יכולה להיות מסקנה של אנשים מתוסכלים שלא מסוגלים לראות את התמונה הגדולה. כי המסר הברור הפוך. ראשית, הבעיה היא לא השוק, אלא הבנק המרכזי, המדינה והאוצר. השוק מנצל הזדמנויות שהממשלה מספקת בטובה לשוק. הפד מכשיר כלים פיננסים, עושה קולות של מפקח עליהם, אפילו קונה אותם בעצמו, אבל לא באמת מסוגל לפקח עליהם (עובדת ברשות לניירות ערך שם מתוארת כמי שעסוקה לשלוח קורות חיים לבנקים הגדולים בתקווה לעבור לשוק הפרטי, זה שהיא מפקחת עליו, ולשפר את מצבה. אני אמרתי גליה מאור?). האוצר נהנה להשקיף מהצד על קניית הדירות והצמיחה ומעדיף שלא לראות את הבועה שהוא מנפח. מה בעצם אכפת לו? הוא מקווה שזה יתפוצץ במשמרת הבאה...
ובכל זאת, זו כן בטן רכה של השוק החופשי. הנה תפסתם אותו. הוא לא מושלם. פעם ב-80 שנה הוא קורס וזה כואב מאוד. גם בין לבין הוא לא מושלם. לא טוב לכם? נסו את האלטרנטיבות (רק בבקשה אל תעשו את זה פה)
