אינס הולינגר-בלס קואצינג אישי בשיטת סאטיה

״אוף...הכל בגללך״ אמרה לי היום מתאמנת
מודה ששמחתי מאוד לשמוע!
יש קושי בלהודות שאנחנו לא לגמרי מכירים את עצמינו ושתהליך ההיכרות תוך כדי אימון לעיתים נעים, מאתגר וחדשני ואז....דברים מופלאים קורים לנו בחיים
במערכות היחסים שלנו
בתפיסה שלנו את עצמינו ואת המציאות
נס! אימון הוא התגשמות של ניסים

"הילד משקר" "הילד גונב לי כסף" " הילד מקלל שזה נורא" "הילד לא מקשיב לי, לא מכבד אותי" "מבטיח ולא עושה מה שהבטיח"... כן הילדים עושים הרבה דברים שלא לרוחנו. אנחנו ההורים שואלים אותם למה הם עושים את מה שהם עושים, מתאכזבים מהם, כועסים עליהם, לעיתים מנסים להסביר שאפשר אחרת. הילד שומע אני לא בסדר, אני מאכזב את ההורים שלי, אני סתם עצלן, משהו בי דפוק ועוד. זה עוזר להפסיק או לשנות את אותה התנהלות? כנראה שלא.
תסתכלו מעבר לחלון....הילד הוא נוף שלם, עולם ומלואו. השאלה היא מה מביא אותו לגנוב, מה מאכזב אותו, מה פוגעני עבורו. הוא זה לא אתם! הילד שלכם הוא נוף אין סופי תחושות ורגשות אין סופיים.

"ושתדעי שהמישהו הזה בסוף...זאת את. שוב תודה.."
מתוך מכתב שכתב מתאמן שלי ובאישורו.
" מבחוץ הכל היה נראה טוב מסופק, מתוקתק, לבוש יפה נראה טוב סה"כ. אבל בפנים הכל שחור לא מוצא את עצמי...מחפש בעיות בי או בחוץ ומה יצא לי מזה? בסוף הפסדתי חברים, משפחה, גרמתי לאמא שלי ליפול על הרצפה כשהיא קיבלה את הטלפון ששינה הכל ..
אותה שיחה שהבן שלה עצור!
...פחדתי, סירבתי להתקשר, פחדתי להסתכל לו בעיניים להראות לו הוא נכשל שאני נכשלתי ובחרתי בסביבה הזו...
ואז הכל השתנה הדברים התהפכו, מה שלא חשבתי שיקרה קרה הוא עמד לצידי ולא ויותר עלי!
הזמן עבר ויש צלקות אבל מתמודד, היום אני בן אדם אחר דואג לעצמי, מגשים חלומות...
לא האמנתי שזה אפשרי לא היה מי שמאמין בי
אבל מצאתי את הבן אדם הזה שגרם לי לחשוב אחרת, שעזר לי להאמין בעצמי, להקשיב לי.
הרי בסופו של דבר הייתי זקוק לאוזן קשבת"

תודה לך שנתת לי להכנס לעולמך שסמכת ואפשרת לי לעבור איתך תהליך משמעותי.
אוהבת לאמן בני נוער.

ציפיות...."ציפיתי שהיא תשתחרר ותלך לעשות פסיכומטרי..." "אני מצפה שהוא יסדר את החדר וירוקן מדיח" " אני מצפה שהיא תדבר איתי על החיים שלה ..." " אני מצפה שהוא יחזור מבית הספר ויכין שיעורי בית"...." אני מצפה שהוא יתייחס אלי בכבוד"...

יש ציפיות ויש מציאות איך לשמור על היחסים שבין הורים וילדים במציאות היום יומית כאשר הפער בין הציפייה למציאות בגודל מכתש רמון?
אשמח לפגוש אתכם לאימון.
לילה טוב

חוסר אונים של הורה...
"אתה אף פעם לא..."
"למה אתה לא עושה עם עצמך משהו?"
"כל היום אתה מול המחשב"
"החדר שלך תמיד בבלגן"
"אולי פעם אחת תתקלח בלי שאגיד לך"
"מה יקרה אם תלמד קצת למבחן"

משפטים של הכללה ושיפוטיות מקטינים ומפחידים, לא מעבירים מסר, מייצרים יחסים של שקרים, אלימות והסתרה.
אם אתם רוצים משהו מהילדים שלכם בקשו, ישר וברור. אולי תקבלו ואולי לא מה שבטוח תייצרו קירבה ובטחון במקום הפחדה והרחקה.
באהבה.

תקווה!
באימון של נער בן 17, הילד הבין שיש אפשרויות אחרות לחיות לפיהן שיש תקווה, על אף הקושי, העצב, התסכול הוא יכול לבחור להיות ולחיות אחרת. הדרך לא פשוטה, נכון, אבל אפשרית ובין לבין יש גילויים מסעירים על עצמו, היכולות שלו, הרצונות והחלומות. דרך צלחה! אוהבת להיות איתם

היום פגשתי לשיחת אימון נערה בתיכון. איזה קסם קורה בחיים שלה בחודשים האחרונים מאז התחילה אימון אישי אתם שואלים? אם לא אז תשאלו, כדאי לכם....אין לי מילים לתאר את ההתרגשות שאחזה בה היום אחרי ששיקפתי לה איך התחילה את התהליך ואיך נראית המציאות שלה היום. אימון בני נוער זו ברכה. אוהבת

מחדר האימון... באישור המתאמן
"אני פראייר, נמאס לי לעשות רק מה שאחרים רוצים...." נער בן 18 ממש לפני גיוס בפחד שיצחקו על המשקל שלו. אחרי פירוק זיכרון הבין שהפחד הוא ממצב שיעזבו אותו, שלא ירצו את חברותו. בכיתה ד ' חברים "ביקשו "ממנו את ארוחת הבוקר שלו "אם לא תיתן לא נהיה חברים שלך" והוא נתן, ועוד יום ועוד יום שכזה, מיותר לציין שהילד לא סיפר או דיבר עם אף אחד בנושא, נתן את האוכל, נשאר רעב ו"החברים" רק ביקשו עוד ועוד וכמובן לא נשארו חברים. אז היום "עדיף שאני אכל כי ממילא אין לי ממש חברים ואם הם רוצים משהו זה רק כי הם צריכים ממני משהו"...
הפחד מול עזיבה, נטישה או ניצול נוכח בכל פרמטר בחייו.
היום הוא מתאמן על מנת ללמוד לשחרר את הפחדים לאוויר, להסתכל עליהם ממקום של נער, שיכול להיות אחרת, יותר פשוט, קל ופחות מפחיד.
אימון בני נוער!

חג שמח! נרגשת אני מפרסמת מכתב שקיבלתי מאמא של מתאמן צעיר שלי, מאחלת לכולנו להסתכל ולראות את הילדים שלנו...

כשטלפנתי אלייך בנובמבר 2016 הרגשתי, הרגשתי בבטן שיהיה כאן משהו מיוחד, הרגשתי שתהיה כאן התאמה טובה וקיוויתי, כל כך קיוויתי שאת תצליחי לעזור לילד שלנו.
הנה, אנחנו הורים לארבעה ילדים, לא מצליחים לעזור לו, לא מצליחים לקרוא אותו, להגיע אליו, תחושה כ"כ מתסכלת.
זה היה יום קשה עבורי, את בטח זוכרת איזו נסערת הייתי... אחרי פגישה מיני רבות בה בשרה לנו מנהלת ביה"ס: "אין ברירה, חייבים לנסות לפגוש פסיכיאטר, הוא לא שולט ברגשות שלו, הוא במצוקה, צריך לעזור לו" . לא יכולתי להירגע , ולו רק בגלל שידעתי שזה הפתרון הזמין והנוח.
מה לא ניסינו??. פסיכולוגית, טיפול בבע"ח, הידרותרפיה, קורס באדלר, רכיבה טיפולית ריטלין ותמיד הגענו למבוי סתום...
החברה המשותפת שלנו אמרה לי : "תקשיבי, את חייבת לדבר עם אינס, עוד ניסיון אחד, מה יש לך להפסיד..."
ידעתי בתוך תוכי שאנחנו לא צריכים להיכנע לדרישת המערכת. זו ששואפת לקבל רובוטים בכיתה ושבסה"כ מדובר בילד בן 13, מיוחד ורגיש שרק רוצה שיבינו אותו.
בשיחה אתך, הקול שלך , הרוגע שלך יחד עם האסרטיביות שלך הרגיעו אותי ואף את בעלי והבטחתי לעצמי ולו שאת הניסיון האחרון
עברה חצי שנה של אימונים בו את וצ'ופ היקר שיש לו חלק מאוד נכבד, פוגשים את האהוב שלנו אחת לשבוע.
העקביות זה משהו שחדש לנו... ההתמדה עוד יותר
כל שבוע הוא מחכה בקוצר רוח לאימון אתכם ואנחנו קבלנו ילד אחר: מחייך, נוטל אחריות, קשוב ובעיקר שמח, שמחת החיים התגלתה, משהו שהיה כבוי מזה תקופה ארוכה . ילד שהיה נעדר מביה"ס באופן קבוע, ומנהל מלחמה יום יומית נגדנו ונגד כל העולם ומילד טעון ומלא חששות קבלנו ילד נוטל אחריות ובזכותך למדנו לקבל אותו כמו שהוא ולהקשיב לו.
ואת שהצלחת לגעת בו, להבין אותו ולהאמין בו ולהראות לו ולנו צדדים אחרים בעצמו, ואיך את אומרת: "הילד הזה שיש בו יכולות מדהימות"
וכל השאר לא חשוב, ציונים זה רק מספר, וכל דבר ניתן לפתרון בשעתו!
העיקר שיש לנו ילד ששמחת החיים חזרה אליו, ילד שלמד לדבר ואנחנו שלמדנו להקשיב!
תודה לך יקרה!
תודה על המסירות, האהבה , ההקשבה והאמונה שנטעת בו ובנו!
תודה על על ילד חדש שבעיקר מחייך!!!

אחרי שנה וחצישל תהליך אני קודם כל מרגיש רגוע יותר
לוקח את הדברים יותר בפרופורציה
שלא כל הבעיות צריכות לשבת לי על הכתפיים
כל צורת המחשבה השתנתה לי לצורת מחשבה חיובית יותר
אני נושם יותרלוקח אוויר יותר בעיקר בזמן האחרון אני מרגיש שנפתח לי האוויר
2. רוגע לקחת אוויר ולחשוב עוד כמה שניות לא לשלוף תשובות שאני עצבני
לשבת עוד 10 שניות אפילו חצי דקה לקחת משימה להוציא אוויר ולהכניס אוויר ואז לענות
ולא מתוך שליפה שגורמת לעוד יותר עצבנות וגורמת ךחוסר נינוחות בגוף.
3. לקחת את כל הבעיות יותר ה easy ואם משהו יושב לי על הלב להגיד אותם אבל רק אחרי שלקחתי אוויר ולדעת שתמיד יש פתרון ושום דבר לא סוף העולם אולי התהליך קשים מאוד ארוכים ולא נעימים אבל בסוף זה יסתדר ולא לקחת את זה ללב עד כמה שאפשר למרות שזה קשה מאוד.