קאנטרי מיוזיק

אנחנו ממשיכים לבנות את הצוות שלנו לשנה הקרובה.
אנחנו מחפשים אנשים שאוהבים מוזיקה, אבל לא פחות מזה אוהבים אנשים.
מורים שרואים בהוראה מקום לצמוח בו בעצמם, להצמיח אחרים, להיות חלק מצוות ולהשפיע.
אם זה מדבר אליכם — נשמח להכיר.
ואם קראתם וחשבתם מיד על מישהו או מישהי שמתאימים לנו, שלחו להם את הפוסט. ❤️
המוזיקה היא השפה. האדם הוא הסיפור. פחות

.

לפני 24 שנים סיימתי את לימודיי ברימון.

מאז אני עוסק בהוראת נגינה, בלמידה ובחקר התחום – דרך התלמידים, דרך המורים ודרך הקהילה.

ככל שעוברות השנים אני מגלה מחדש שהמוזיקה היא הרבה יותר מצלילים; היא דרך להצמיח בני אדם.

היום אני סוגר מעגל ופותח אחד חדש.

הייתה לי פגישה מרגשת עם מיטשל רוזן, המנהל האקדמי של רימון, שבה יצאנו באופן רשמי לדרך המשותפת.

החל מהשנה אחזור לרימון והפעם כמורה, כדי להכשיר סטודנטים להוראת נגינה ולהנחיית הרכבים.

זו זכות גדולה עבורי, ובעיקר אחריות גדולה.

כי בסופו של דבר, מורים למוזיקה לא רק מלמדים מוזיקה. הם מלווים אנשים בדרך להפוך למי שהם יכולים להיות

אם התחברתם לדרך שלנו בשבוע האחרון, אולי הפוסט הזה נכתב בשבילכם.

בשבוע האחרון כתבנו על למה אנחנו מלמדים מוזיקה.
על הכוח של מורה שמאמין בתלמיד.
ועל ההתרגשות שבלעלות לבמה.

ועכשיו אנחנו מחפשים את המורות והמורים הבאים שיצטרפו למסע הזה.

אנחנו מחפשים אנשי חינוך ומוזיקה שמאמינים שהוראת נגינה היא הרבה יותר מהוראת נגינה.

לשנת הלימודים הקרובה אנחנו מגייסים:
🎸 גיטרה
🎹 פסנתר
🥁 תופים
🎤 פיתוח קול
🎸 גיטרה בס
🎼 מנחי הרכבים

אם הרגשתם שהדרך שלנו היא גם הדרך שלכם – נשמח להכיר.

📩 מוזמנים לכתוב לנו בפרטי, או לשתף את הפוסט עם מישהו שיכול להתאים.
קו"ח - [email protected]
טל - 054-4339020

התרגשות.

הרגעים הכי חזקים הם כמעט אף פעם לא הרגעים שעל הבמה.

הם הרגעים שלפניה, שאחריה, או בצד שלה.

לפני כמה שנים תלמיד אמר לי שהוא לא רצה להשתתף בהופעה.

הייתי בטוח שאני יודע מה הוא עומד להגיד.

חשבתי שהוא יספר שהוא מפחד.
שהוא לחוץ.
שהוא חושש לטעות.

אז שאלתי אותו:

"למה?"

הוא הסתכל עליי וענה:

"אני פשוט לא מתרגש."

לא הייתי מוכן לתשובה הזאת.

חשבתי כמה רגעים, ואז עניתי לו:

"אם כך, אז זה בסדר מבחינתי שלא תופיע."

היום, לפני כל הופעה, אני מעודד התרגשות אצל תלמידים ואפילו אומר:

"מי שלא מתרגש שלא יבוא."

בזכות אותו תלמיד הבנתי שהתרגשות היא לא סערה.

היא הרוח במפרשים.

מאז אני מסתכל אחרת על המילה "מתח".

המוזיקה היא השפה, האדם הוא הסיפור.

ועד אז, מסקרן אותי לשאול:

מתי בפעם האחרונה התרגשתם באמת?

יש תקופה כזו בשנה שהמסדרונות שקטים יותר.
אחרי חודשים של שיעורים, חזרות, הופעות, הצלחות, אתגרים ורגעים קטנים של צמיחה, מגיעה פתאום דממה.
זו התקופה שבה אנחנו נפרדים.
מתלמידי י”ב שיוצאים לצה”ל, לשנת שירות או לפרק הבא בחייהם.
ממורים שממשיכים לפרק הבא במסע שלהם.
אבל כל פרידה היא גם התחלה חדשה.
אנחנו פוגשים תלמידים חדשים.
מכירים מורים חדשים.
וחולמים את השנה שעוד רגע תתחיל.
ככה זה בסוף שנה,
פתאום שקט,
קצת געגוע,
והרבה הכרת תודה.
כי כל מי שעובר כאן משאיר אחריו סיפור בלתי נשכח.
📷 בתמונה: בוגרי קאנטרי מיוזיק, רגע לפני שכל אחד מהם יצא לכתוב את הפרק הבא בחייו. פחות

באמונה עיוורת.

ישנו ניסוי מפורסם שערך הפסיכולוג רוברט רוזנטל.

שתי קבוצות של סטודנטים קיבלו חולדות למעבר במבוך.

לקבוצה אחת נאמר שאלו חולדות "חכמות".
לקבוצה השנייה נאמר שאלו חולדות "מאותגרות".

התוצאות היו ברורות.

קבוצת ה"חכמות" הצליחה הרבה יותר.

רק בסיום הניסוי גילו הסטודנטים את האמת.

לא היה שום הבדל בין שתי הקבוצות.

כל החולדות היו זהות.

ההבדל היחיד היה במה שהסטודנטים האמינו עליהן.

הניסוי הזה תמיד מחזיר אותי לרגע מתוך סדנת "אומן השנה" עם ברי סחרוף.

כששאלנו אותו מי היה האדם הראשון שנתן לו ביטחון בכישרון שלו, אז הרבה לפני שהוא סיפר לנו על פורטיס,

הוא דיבר על שתי מורות.

מורות שראו ילד שלא היה תלמיד מצטיין, אבל ראו גם משהו שאחרים אולי לא ראו.

הן אמרו לו:

*"לך עם המוזיקה. אתה טוב בזה."*

ואז ברי אמר משפט שנשאר איתי:

*"לשמוע את זה ממורה, זה משהו שכל כך מחזק, ואני כל כך מודה להן עד היום."*

אני חושב על זה הרבה.

כמה כוח יש למורה שמאמין בתלמיד שלו.

לפעמים משפט אחד, שנאמר בזמן הנכון, ממשיך להדהד גם עשרות שנים אחר כך.

קישור לחלק הזה בראיון בתגובה הראשונה.

לפעמים שואלים אותי למה בכלל ללמד מוזיקה.

הרי בסופו של דבר מדובר בגיטרה, פסנתר, תופים או שירה...

אבל האמת היא שמעולם לא חשבתי שאנחנו מלמדים רק מוזיקה.

אנחנו מאמינים שהמוזיקה היא השפה הטובה ביותר להצמיח אדם.

דרך המוזיקה לומדים להעז.
לומדים להתמודד עם תסכול.
לומדים להתמיד.
לומדים להקשיב.
לומדים ליצור.
לומדים לעמוד מול קהל.
ולומדים להאמין בעצמנו.

כשאדם מתחבר למוזיקה, הוא לא רק לומד לנגן.
הוא מגלה עוד חלק בעצמו.

זו הסיבה שקאנטרי מיוזיק קיים כבר למעלה מ־15 שנה.

לא כדי לגדל עוד נגנים.

אלא כדי להצמיח אנשים באמצעות השפה המופלאה ביותר שאנחנו מכירים – המוזיקה.

**המוזיקה היא השפה. האדם הוא הסיפור.**

קרדיט לצילום @אור שניידר

זה היה רגע מרגש ונדיר כשעמרי גליקמן המדהים הצטרף בספונטניות לשיר יחד עם גוון אחר בפארק הנצח.
גוון אחר נענו לרעיון של Michael Orion (מנהל אגף התרבות) ולכבוד יום ההולדת של עמרי הם ביצעו את השיר הנפלא שכתב בשם "רמת השרון".
אף אחד לא ידע עד כמה זה היה רעיון אדיר.
זה היה רגע כל כך פשוט ואנושי ולכן זה כל כך ריגש את כל הנוכחים.
רמת השרון זו עיר של חוויות ילדות, עיר של תרבות וחיבור נדיר.
תודה לצוות אגף התרבות על ההזדמנות.
ותודה לתקווה 6 על פתיחת אירועי הקיץ בקטע של חיבור ותקווה גדולה.

להקת "גוון אחר" מבצעים "רמת השרון" יחד עם עמרי גליקמן מופע חימום במה עירונית רמת השרון 07/2026 להקת "גוון אחר" מבצעים "רמת השרון" יחד עם עמרי גליקמן במופע חימום...