יד ביד עם סיגל

התבקשתי על ידי ארגון "לביאות הברזל" להרצות בהתנדבות לנשות המילואימניקים בנושא השינה.

התייצבתי עם צו הלב שלי ויצרתי במיוחד עבורן הרצאה באהבה ובהצדעה לאלופות שהן.

הן ביקשו כלים להתמודדות במצב הנוכחי המאתגר, וקיבלו, ברור שקיבלו!

והבנו ביחד שהכל כמובן משפיע על השינה.

הנשים האלו מעוררות השראה, וכבר אני מחכה ומצפה למחזור נוסף של לביאות שישתתפו בפגישתנו הבאה ממש בקרוב.

והלוואי ובני הזוג שלהן יחזרו בקרוב הביתה בשלום יחד עם כל החיילים והחטופים, אמן!

מציעה כאן את הניסיון רב השנים שרכשתי בנוסף להכשרה בתחום, ואשמח לסייע לכל מי שזקוק/ה לכך.

תקציר סיום מסע ליווי והדרכת אישה עיוורת ותינוקה עם בת זוגתה כבדת הראייה בניכר,
כשאני 24/7 איתן בדירתן הקטנה והצנועה.

בצעדים קטנים צעדנו יד ביד בין חושך לאור, בין אור לחושך.
ולפעמים אור גדול הפעים את הלב, גם בלי לראות אותו פיזית.

לימדתי את האמהות פעולות פשוטות של טיפול בתינוק (כמו שטיפת בקבוקים, החלפת חיתול, לקלח אותו ועוד).
לפני שלימדתי אותן עשיתי את כל הפעולות האלו בעצמי כשעיניי עצומות, כדי שאתנסה בקושי על מנת ללמד טוב ומדויק יותר.

למדנו גם איך לזהות סימני שפת גוף מוקדמים לרעב ולעייפות אצל התינוק המתוק דרך מגע ושמיעה בדרכים שונות, ולהיענות להם באופן מיטבי לפני שהוא נכנס לסטרס ולבכי.

כעבור כמה ימים היא אמרה לי: התינוק שלי היה בוכה המון בישראל, תמיד כולם אמרו לי שיש לי תינוק בכיין.
עכשיו אני מרגישה שיש לי תינוק אחר, אני מספרת לכולם בארץ בטלפון שהוא צחקן, שמח, רגוע. ישן לילות שלמים ברצף, אוכל מצוין! החיוך לא יורד לו מהפנים(וגם לי...).והחברות שלי לא מאמינות לי.
אני מרגישה שאני העוגן שלו! וזו הרגשה נהדרת!

ואז קרתה דרמה קטנה:

החלקתי ונפלתי, וקיבלתי מכה מאד חזקה בראש.
כעבור כמה שעות התחלתי לראות בעין שמאל צורות שחורות על מסך העין. בהתייעצות עם רופאה בארץ הבנתי שעלי להגיע בדחיפות למיון בבית חולים.
בת הזוג המקומית כבדת הראייה ליוותה אותי בנסיעה ברכבת ובבית החולים עצמו ,ובמשך שעות תרגמה עבורי את דברי הרופאים שבדקו אותי, הרגיעה אותי, והיתה עבורי מקור של אור בחושך של אי הידיעה והפחד בהם הייתי נתונה בארץ זרה.
בדרכנו חזרה מבית החולים מאוחר בלילה, כשעיניי מטושטשות מהטיפות ומהבדיקות, היא הובילה אותי כשזרועה משולבת בזרועי, והיא מפלסת עם מקל העיוורים את דרכנו בביטחון על המדרכות, בחציית הכבישים וברכבת.
סמכתי עליה ללא היסוס.
היוצרות התהפכו.
עכשיו היא המובילה ואני המובלת. איזה שיעור נפלא קיבלתי.
ואור גדול הציף את ליבי.

אני אסירת תודה על הזכות הזו שהיתה לי להיות שם בשביל בנות הזוג המקסימות, שמאור העיניים שלהן בא מתוך ליבן, נכנס לעומק ליבי והאיר אותו, ובשביל התינוק המתוקקק שהתקשיתי מאד להפרד ממנו.
ואני כבר מתגעגעת כלכך.

המסע שלהן רק התחיל, והדרך ארוכה ומפותלת...

אמשיך ללוותן גם מרחוק.

*מאז שפרסמתי את הפוסט פונים אלי רבים בפרטי ומבקשים עדכון רפואי לגבי...
אז אעדכן שאני מרגישה טוב מאד, ממשיכה בבדיקות בבית החולים גם בארץ, ועדיין לא סיימתי.
נאמר לי שהצורות השחורות על מסך העין כנזק מהמכה בראש ילוו אותי כנראה לתמיד.
ואני אומרת שאמשיך לבחור לראות את כל שלל הצבעים הססגוניים והאופטימיים גם דרך השחור.

אז ככה זה קרה...

הרבה מהניסיון וההשכלה, שרכשתי בחיי הבוגרים, מתנקזים עכשיו
למסע קצר, מאתגר ומשמעותי, שאני יוצאת אליו.

ממש עוד מעט אמריא מכאן (דרך דמעה שקופה של התרגשות ושמחה) במטוס סילון.

אני טסה כמלווה ומדריכה של אישה ישראלית עיוורת מלידה, ושל התינוק המקסים שלה, שפניהם מועדות לבניית משפחה בניכר.

אהיה שם איתם ובשבילם בתחילת הדרך. יד ביד בצעדים קטנים, אשתדל לסייע בחיזוק כל הקשרים, אעזור לה להצמיח כנפיים וביטחון לאמהותה שעדיין לא באמת מומשה (סיפור מורכב), ואלמד אותה ואת בת זוגה (אף היא כבדת ראייה) את שפת הגוף של התינוק: איך לחוש אותו, לראות אותו, ולהיענות לצרכיו גם כשלא ניתן לראות אותו פיזית בעיניים.

אני מצפה ומחכה לקראת הבאות. אני יוצאת עם תחושת שליחות עמוקה, שקראתי לה ביני לבין עצמי:
"עיניים מהלב בנפש חפצה" 💜

איך נתמודד עם מצב ביטחוני מתוח?

✅ננסה לשמור על רוגע ליד הילדים ככל שמתאפשר לנו למרות המצב:
הילדים מסתכלים עלינו, על תנועות הגוף שלנו, על הדיבור, על הפרצופים. הם קולטים מאיתנו הכל!
הרוגע שנשדר להם ירגיע אותם, והם לוקחים מאיתנו דוגמה אישית להתמודדות בשעת לחץ.

✅נתאר להם בשפה פשוטה(בהתאם לגיל)את המצב, זה יפחית מהדמיונות שאולי משתוללים להם בראש.
נדגיש להם:
✅שיש לנו צבא חזק וחיילים גיבורים ששומרים עלינו.
✅שהאזעקות הן לטובתנו, כי בעזרתן אנחנו יודעים שצריך עכשיו להגיע לאזור מוגן(ממד, מקלט וכו') שיגן עלינו.
✅שאנחנו ביחד נתגבר,
אנחנו כאן בשבילם ועושים הכל כדי לשמור עליהם.
✅ נדגיש להם שזה מצב זמני, ושבקרוב נחזור לשגרה.
✅ נאפשר להם לשאול אותנו שאלות, ונענה להם בהתאם להבנתם, וזה בסדר גם אם אנחנו לא יודעים תמיד לענות על הכל, אנחנו באמת(!) לא יודעים הכל...
✅נתאר להם מה אנחנו מרגישים וממש ניתן שם לרגש: למשל פחד/דאגה/חרדה/מתח או כל רגש אחר, ונשאל אותם מה הם מרגישים: זה ייתן להם לגיטימציה למה שהם מרגישים: "אמא/אבא מרגישים כמוני! אני בסדר שאני מרגיש את ההרגשה הזו שאני לא רגיל אליה! אני לא לבד בהרגשה! ואפילו יש להרגשה הזאת שם!"
זה גם ייתן להם תחושת יחד מחזקת שהם לא לבד בהתמודדות.
✅נתחבק כמה שיותר, נעטוף אותם ונעניק להם הרבה מגע ורוך, הם (וגם אנחנו) זקוקים לזה.
✅נוכל לתרגל ביחד נשימות עמוקות ומרגיעות. ממש לעצום עיניים, לשאוף אוויר עמוק לריאות, ולנשוף אותו בהדרגה. לדמיין באותו הזמן שאנחנו בים/בטבע/במקום אחר שאנחנו אוהבים להיות בו בשקט.
התרגול יוריד לנו בהדרגה את רמות האדרנלין וירגיע.
✅נמנע מצפייה בחדשות בטלוויזיה לידם, זה עלול להיות מלחיץ ומפחיד.
✅נשתף אותם בסידור הממד ביחד מראש. נדאג שכל אחד מהילדים יביא לשם משחקים/ ספרים/צעצועים שהוא אוהב ובוחר.
✅נכין מראש בממד ערכת צבעים וניירות, מדבקות וחומרי יצירה להעברת הזמן בכייף.
✅אם המקום המוגן הוא במדרגות הבניין, אז נכין תיקים עם כל הציוד הנדרש, אוכל ומים.
✅נתרגל עם הילדים ביחד את ההגעה למקום המוגן. אפשר ממש לעשות ב"כאילו" את הצלילים של האזעקה, ובזמן הזה להגיע למקום שצריך. התרגול יפחית חרדות בזמן אמת,ייתן להם בטחון, ויגביר את שיתוף הפעולה איתם בשעת הצורך.
, ✅נעשה להם הכנה לפני שיוצאים מהבית מה עושים אם יש אזעקה בזמן הנסיעה או השהות בחוץ.
גם את זה מומלץ לתרגל "על יבש" לפני היציאה מהבית. גם אנחנו ההורים למעשה זקוקים לתרגול הזה, כדי שנתפקד בקור רוח ובטחון בשעת אמת.
✅ננסה לייצר שגרה וודאות בתוך חוסר השגרה ואי הוודאות:
נבצע סדר פעולות מסויים שעושים מהרגע שמגיעים לממד.
למשל: לאחר אזעקה יושבים, נושמים נשימות עמוקות ונרגעים, שותים מים, שרים ביחד שיר שאוהבים, ואחר כך משחקים במשחק שבוחרים, לאחר מכן אפשר לאכול משהו קטן שהכנו מראש בתיק /בממד.
סדר הפעולות הקבוע יעניק שגרה מסויימת בתוך אי הודאות, וייתן בטחון.
✅ כדי לתת להם תחושה שהם בשליטה במצב, מומלץ לתת להם תפקיד בממד, שנתרגל אותו מראש( למשל: לחלק מים למי שבממד, להיות אחראי על המשחקים, לאסוף ניירות עטיפה של האוכל, ועוד). זה יסיח את דעתם מהפחד, וימקד אותם בעשייה חיובית, וגם ייתן תחושה שהם חשובים, עוזרים, אחראיים, שייכים ושולטים במצב.
לא נשכח כמובן לפרגן להם ולתת להם חיזוקים על מה שעשו.
✅ננצל את הזמן לזמן איכות משפחתי וכייפי ככל שניתן:
מומלץ לעשות קצת תנועה והתעמלות ביחד, ריקוד במקום (אם לא צפוף מדי), יצירות, הרכבת פאזלים במשותף וכל מה שאוהבים.
✅נדמיין ביחד את החופשה המשפחתית הבאה/הטיול המשותף/היציאה למסעדה או לסרט ביחד, זה נותן תקוה ותחושה שבקרוב הכל יסתיים, ונקווה שממש ממש בקרוב נממש את כל מה שפנטזנו עליו.

בתקווה לימים טובים ושקטים במהרה🙏❣️

אם אתם חווים קושי/סטרס עם הילדים מוזמנים לפנות אלי לייעוץ ותמיכה, ונפסע יד ביד ברוגע אל המקום המוגן והבטוח.
סיגל💜 054-5767759
#הדרכתהורים #הדרכתהוריםלגילהרך #הסלמהבטחונית #צבעאדום #ייעוץלגילהרך #מדריכתהוריםלגילהרך #מנחתהורים #טיפיםלהורים

חשוב להעצים את הקטנטנים שלנו בכל יום, ובמהלך תהליך הפרידה מהחיתולים במיוחד! הנה כמה טיפים בתמונות 👇

#פרידהמחיתולים #גמילהמחיתולים #טיפיםלאימהות #טיפיםלהורים #טיפיםפרידהמחיתולים

כיצד נתווך לילדים בגיל הרך את משמעות יום הזכרון לשואה ויום הזכרון לחללי צה"ל? 🥀
מה נסביר על משמעות הצפירה? איך נמנע את הפחד ממנה?

נייצר עם הילד שיח שימנע פחד וחרדה, על ידי הרחקת האירועים מאיתנו במימד הזמן והמקום:
נסביר לו שהשואה קרתה לפני המון המון שנים בארצות רחוקות מאד, והיום כשאנחנו חיים בארץ ישראל, אנחנו רוצים לזכור ולהזכיר את כל הגיבורים שנלחמו למען היהודים, ולמען שתהיה להם מדינה משלהם, שהיא ישראל שלנו.
ביום הזכרון לחללי צה"ל, נסביר שאנחנו זוכרים את כל החיילים והחיילות, ששמרו עלינו והיו גיבורים.
נדגיש שגם היום יש חיילים וחיילות ששומרים עלינו מהאויבים שלנו, ושהם חלק מהצבא החזק והאמיץ שקוראים לו צה"ל, ואנחנו בטוחים ומוגנים בזכותם.

נסביר שהצפירה מושמעת בקול חזק מאד כדי שכולם ישמעו, והיא מסמנת לנו לעצור לרגע הכל, לעמוד ולהזכר כולנו ביחד באנשים הגיבורים.
נכין אותם שאנחנו נעמוד בשקט ביחד עד שהצפירה תסתיים, ונחשוב ביחד דברים טובים על כל אותם אנשים שכבר אינם, שבזכותם אנחנו חיים כאן, ועל מדינת ישראל שלנו שאנחנו אוהבים.
(אפשר לשאול אותו על מה הוא מציע לחשוב בזמן הצפירה).

כדי להכין את הילד מבעוד מועד לצפירה, ולמנוע בהלה ממנה, נשמיע לו אותה ב"כאילו", אפילו בקול שלנו.
נוודא עם הגננת איך היא מכינה את הילדים לצפירה, ומה היא עושה במידה וחלק מהילדים לא משתפים פעולה.
(מנסיון שלי כגננת במשך כעשרים שנים, הילדים לא נבהלו בצפירות, ורובם שיתפו פעולה בזכות הכנה מתאימה).

אם נזהה לפני הצפירה מצוקה/קושי נציע לילד לעמוד איתו מחובקים ביחד בזמן הצפירה.

בכל מקרה של קושי עקב הצפירה, כמובן שנכיל את הילד, נחבק ונעטוף בחום.

לא נדליק טלוויזיה ביום הזה לידם, כדי למנוע חרדות מסיפורים קשים.

נמנע לחלוטין מלספר סיפורי זוועות מהשואה לילדים בגיל הרך(ונוודא שגם בגן שלהם נמנעים מכך).

נזכור, נזכיר ולעולם לא נשכח!

נברך כל רגע ורגע על היש בעולמנו, וננצור את הזמן המבורך שלנו עם ילדינו, שמוסיפים אור ואהבה לחיינו.

גם אנחנו ההורים צריכים להיות מוכנים לתהליך הפרידה מהחיתולים של הקטנטנים שלנו... אז איך נעשה זאת?
הכל ממש כאן בתמונות👇

#פרידהמחיתולים #גמילהמחיתולים #טיפיםלפרידהמחיתולים #טיפיםלאימהות #טיפיםלהורים #הדרכתהוריםלגילהרך
#יועצתגמילהמחיתולים

איך נקל על המתוקים/ות שלנו לחזור לגנים אחרי חופשת פסח?

✅כמה ימים לפני החזרה לגן נתחיל לעשות לפעוט הכנה רגשית ופיזית:

✅ננסה להחזיר בהדרגה את שעות השינה כמו שהן בד'כ בשגרת הגן.

✅נזכיר לו שבעוד כיומיים נחזור לגן, ונפגוש את כל החברים והצוות, ושיהיה כייף לפגוש שוב את כל מי שהתגעגענו אליו בחופש.

✅נחבר אותו להווי הגן מחדש:
נשאל אותו למי הוא התגעגע, מה הוא מרגיש לקראת החזרה, לאיזה משחקים וצעצועים בגן הוא התגעגע, ומה הוא אוהב לאכול בגן.

✅נדפדף ביחד בתמונות מהגן שיש ברשותנו, ונזכר ביחד בשמחה בפעילויות המצולמות.

✅אפשר להציע לו לצייר בבית ציור, שיכין במיוחד עבור הגננת ולהביא איתו לגן. זה יעזור לחיבור המחודש איתה כבר מעכשיו.

✅נחזור ונזכיר לו את סדר ההתארגנות בבית מהרגע שקמים בבוקר ועד שהולכים לגן.

✅כדי למנוע לחצים בבוקר החזרה לגן, נארגן בערב שלפני החזרה לגן את התיק ביחד איתו,
וניתן לו לבחור את הבגדים שהוא מעדיף ללבוש בבוקר, וכך גם נגביר את שיתוף הפעולה והמוטיבציה שלו.

✅ערב לפני החזרה לגן נקדים את שעת ההשכבה, כדי שיקום רענן בבוקר לקראת הגן.

✅בבוקר החזרה נקדים את שעת הקימה, כדי לא להיות בלחץ, ולנהל את שגרת הבוקר ברוגע.

✅נזכיר לו איך מתנהלת הפרידה מאיתנו בגן.

✅כשנגיע לגן, ננהל את טקס הפרידה הרגיל, ולא נאריך את זמן הפרידה, זה רק עלול להקשות על הילד.
נהיה רגועים ככל שאפשר, ונשדר לו שאנחנו מאמינים בו, וסומכים על הצוות.
נתחבק(כדי שיהיה עוד קצת אוקסיטוצין צידה לכל היום...), ונזכיר לו שאנחנו נבוא לאסוף אותו בסוף היום כמו תמיד.

✅ממליצה שאח"הצ לאחר החזרה הביתה מהגן, לא נבצע פעילות יתר, אלא נהיה איתו ברוגע בבית,בנוכחות מחבקת ומכילה, ונעטוף עם המון חום.

✅נגיד לו כמה נעים היה החופש בו בילינו איתו בכייף...
ושאנחנו כבר מחכים לחופשה הבאה ביחד!🙏💚

#הדרכתהורים #הדרכתהוריםלגילהרך #חזרהלשגרה #חוזריםלגן #טיפיםלהורים #חזרהלמסגרות

#ייעוץגמילהמחיתולים #יועצתגמילהמחיתולים #גמילהמחיתולים #הדרכתהורים #הדרכתהוריםלגילהרך #טיפים #טיפיםלהורים

לקראת החג, בזמן שאני רוכנת על סירי הקניידלך והקציצות, החלטתי לכתוב לכם קצת על עצמי...

אני נשואה לשלמה כבר 28 שנים, אבל מי סופר...
יש לי שלושה ילדים מקסימים, שאני גאה בהם מאד, ואני לומדת מהם עוד ועוד מהיום שנולדו: נועם בן 27 עוסק בתחום ההייטק, רותם בת 25 מנהלת רשת מסעדות ובתי קפה, ותמיר בן 19, חייל קרבי בשריון (שנשאר לשמור עלינו בחג בגבול עזה...).

נולדתי וגדלתי בקיבוץ בית זרע שעל גדות הירדן, ויש לי משם זכרונות ילדות מופלאים...

כיום אני גרה ברמת השרון, והקיבוץ גר אצלי בלב לתמיד...

מכיון שילדים תמיד היו חלק משמעותי בחיי(גם בקיבוץ עבדתי בחינוך מגיל צעיר), אז לאחר שרותם שלי נולדה הקמתי גן פרטי (שהיא היתה בו הלכה למעשה הגננת הראשית😅), ובמשך למעלה מ 20 שנה הגן היה פרוייקט חיי- ראיתי בעצם קיומו שליחות למען ילדים והוריהם.
לא מפליא שכשסגרתי אותו נשארתי בתחום החינוך, ופינקתי את עצמי בהוספת כלים לארגז הכלים שלי על ידי לימודי הדרכת הורים לגיל הרך, ייעוץ שינה וגמילה מחיתולים, ואני רואה כיום את המקצוע בו בחרתי, את המשך השליחות בה התחלתי לפני המון שנים.
לאורך כל השנים מלווה אותי הגישה שאין ילד קשה, יש ילד שקשה לו.

אני אוהבת מאוד לבשל לאהוביי, לנגן על חליל, לקרוא ספרים, ללמוד עוד ועוד על חינוך, להאזין למוזיקה ולבלות בחיק הטבע, וכמובן בילוי עם משפחתי האהובה ועם חברים.

#ייעוץשינה #יועצתשינה #הדרכתהורים #הדרכתהוריםלגילהרך #ייעוץגמילהמחיתולים #שינה #גמילהמחיתולים #טיפיםלהורים

ביום של ערב החג חשוב שנשמור על שגרת השינה של התינוק/הפעוט כפי שהוא רגיל.
נקפיד שיישן טוב במשך היום, כדי שלא יגיע לעייפות יתר בערב.
ניתן אפילו לאפשר לו לישון עוד תנומה במהלך אחה"צ, כדי שיגיע ערני לארוחת החג.

נקפיד על שגרת הארוחות במשך היום.
בנוסף ממליצה לתת לאכול בבית לפני ארוחת ליל הסדר, כדי שלא יגיע לארוחה רעב ולא רגוע.

אם מתארחים לליל הסדר ממליצה כך:

✔️כדאי לעשות לפעוט הכנה את מי נפגוש בערב.
להגיע לבית המארח לפני שמגיעים הרבה אנשים שאולי הוא לא מכיר, ולהרגיל אותו לאווירה המיוחדת של ערב החג באותו בית.

✔️לקחת איתכם עגלה/לול/מנשא שבהם יישן התינוק.

✔️לקחת חפץ מעבר שהוא רגיל אליו, ואת השמיכה ומצעים שהוא מכיר, וכמה משחקים/צעצועים שהוא אוהב.

✔️כשמגיעים לבית המארח, להכיר לתינוק את החדר שבו יישן כשיהיה עייף מאוחר יותר.

✔️מדי פעם לצאת למקום שקט כדי לזהות סימני שפת גוף לעייפות/רעב (רעש ואווירה שמחה אך לא שקטה ורגועה, ממסכת את סימני שפת הגוף של התינוק וקשה לראותם).

✔️במידה ומזהים סימנים לרעב/עייפות, מומלץ להכנס למקום שקט, להאכיל ברוגע, להחליף חיתול ולהלביש בגדים נוחים לשינה, ולהרדים בחדר המוחשך שהכרנו לו מקודם.

✔️במידה ומתקשים להרדים, או שאין בנמצא חדר מתאים, אפשר פשוט להשתמש במנשא ולהרדים עליכם(כדאי לפחות בשלב ההרדמה להתרחק במקצת כדי לקבל רוגע, פרטיות, ותנאים טובים להרדמה).

גם אם יש הרבה עצות של האנשים מסביבכם, חשוב להישאר רגועים, ולפעול בסופו של דבר כפי שמרגיש לכם לנכון:
אתם ההורים הכי טובים לתינוקכם, קשובים אליו, מכירים אותו ויודעים הכי טוב מה טוב בשבילו.
שדרו לו את הבטחון בכך🥰

גם אם יצאתם קצת מהשגרה שהתינוק/פעוט רגיל אליה, תהנו מזמן משפחתי של יחד בערב המיוחד הזה, והשגרה תחכה בסבלנות שתחזרו אליה.

חג שמח🍷🤍

#הדרכתהורים #הדרכתהוריםלגילהרך #לילהסדרעםהתינוק #פסחעםתינוקות #יועצתשינה #ייעוץשינה #טיפיםלאימהות #הורותלגילהרך

#גמילהמחיתולים #פרידהמחיתולים #יועצתגמילהמחיתולים #הדרכתהורים #גמילה