האושר הקסום - צהרונים וקייטנות

יושב על הגדר רגל פה רגל שם

פתחנו שבוע חדש בכך שבאושר הקסום נולדה צ'ינצ'ילה חדשה שהצטרפה למשפחת הצ'י צי'לות שבוע טוב

זיכרון מתוק

כל בוקר אני קמה עם הרצון לפנק את ילדי הצהרון ולאחר שסיימתי הבוקר להכניס את העוף בקולה שמאוד אוהבים נזכרתי בזיכרון מתוק בדיוק כמו העוף שלי
אז זה הזיכרון המתוק: זה היה ביומה הראשון של פתיחת השנה נרגשת מאוד כאילו זו הפעם הראשונה אני עומדת בשער בית ספר אביגור ומחכה לפתיחת השער לפני עמדו המון הורים נרגשים לא פחות ממני ואני שומעת את השיחה הבאה :
אמא 1 : מה את עושה עם הצהרון?
אמא 2 : לא ארשום אותה ל * כולם מדברים על האושר הקסום של סימה שאין דברים כאלה
אמא 1 : נכון אם לרשום לצהרון רק אצל סימה היא הכי טובה שיש לא מפסיקים להלל אותה הורים

ואני שומעת הכל מרוגשת מאוד מפתיחת שנת הלימודים והן בלי לדעת ולהכיר אותי הוסיפו לי כוחות אין סופיים להיות תמיד הכי טובה בשביל הילדים בתזונה , בחינוך ובאהבה אין סופית, החלטתי לפנות אליהן הצגתי את עצמי ואמרתי להן שהן ריגשו והחמיאו לי מעולם לא חשתי כך , וכך הסתערתי על השנה המוזרה הזו מוכנה ומאושרת לקבל את הילדים שלכם בחיבוק גדול של אהבה

אז מה היה לנו בקייטנת האושר הקסום במחזור הראשון:
צפינו בסרט, ביקרנו בספארי, ביקרנו במוזיאון האדם והחי, ערכנו ימי ספורט בפארק מרום נוה , שחינו כל שבוע בבריכת דג הזהב יצרנו קרמיקה, תכשיטים, עיסת נייר ועוד...מוכנים ומזומנים למחזור השני עם אטרקציות נוספות אסיים אומר: אלי אלי שלא יגמר לעולם הכייף הזה

לפני שבוע.. שש בבוקר נוסעת לתדלק בכפר קאסם בכיכר על הכביש הולכת נטושה כלבה קטנה אני עוצרת שולחת את מקס שלי לאסוף אותה ומנסה למצוא לה משפחה אבל הילדים בצהרון באושר הקסום התאהבו מצאו לה שם "קולה" והאמת שגם אני התאהבתי. אז קולה חוסנה טופלה אצל דוקטור פרי ומאז היא חלק מהצהרון בן יתר החיות שושנה האיגאונה משפחת הצ'נצי'לות וכמובן כלבה מהממת צ'ילי לא משעמם בכלל באושר הקסום

הסגר נגמר ואיזה עונג להכין עוף בתנור לצהריים ועוגת ריבה מסורתית לארוחת ארבע כמה התגעגעתי לדברים הפשוטים אלי אלי שלא יגמר לעולם...האיסוף מבית הספר, ארוחת צהריים , הכנת השיעורים, החוגים, המשחקים, והאהבה אהבה עצומה

היום כמו בכל יום בחודשים האחרונים אני מרבה במחשבות על הקורונה ואיך לא, לאחר ימים רבים של פחד לחץ דאגה החלטתי להניח לכל הרגשות האלה קצת עייפתי מהם והם לא הובילו אותי לשום מקום ולחיות את חיי תוך זהירות ושמירה על הכללים כמה שרק אפשר. ואז שוב מדברים על הגל השני ושוב אותם רגשות מתחילים לזחול אלי ושוב אני מחליטה לחיות את חיי לצד הקורונה תוך שמירה על הכללים כמה שרק אפשר אני זוכרת את התחושות שלא עבדתי אבל הכי טוב אני זוכרת את התחושה כשהודיעו שאפשר לפתוח שוב צהרונים האנרגיה שבי חשבה להתפוצץ ושמחת החיים חזרה אלי הייתי נמרצת ואחוזת תזזית מהתרגשות, ואז מודיעים על גל שני ופה בית ספר נסגר וזה לא פסח גם על בית ספר אביגור שנסגר ומדובר על ילדים שלי, מהצהרון שלי מזלי שילדים אלו לא היו צריכים בידוד אלא רק בית ספרם נסגר כמובן שפתחנו לכבודם צהרון בבוקר ואנו שומרים על הכללים ואפילו מצליחים לכל תלמיד לחברו לזום וללמוד אז יחי החיים לצד קורונה החלטתי לחיות איתה ולצידה מאחלת לכולם בריאות טובה