מיתרים - המרכז ללימודי המצפן ותקשורת מקרבת
Share
מרכז מיתרים מלווה ומכשיר אנשים ביצירת שינוי תודעתי,
בין-אישי/משפחתי, מקצועי וחברתי - ברוח האי-אלימות
מרכז מיתרים חרט על דגלו להפיץ בארץ את שיטתו של דר' מרשאל רוזנברג (תקשורת לא-אלימה) ולהביא לכל בית בישראל את הסיכוי לחיות לגמרי אחרת - עם עצמנו ועם סביבתנו עם המודעות המקרבת.
מיתרים - המרכז ללימודי המצפן ותקשורת מקרבת, מקיים הדרכות, בסדנאות וקורסים ליצירת שינוי במערכות יחסים בכל המישורים וכן בהכשרת מאמנים, מגשרים ומנחים בשיטת המצפן ותקשורת מקרבת.
ארנינה קשתן, מייסדת המרכז, היא מנחה בכירה (מ-1992
💃🙏💃כמעט דילגתי, אבל... זה מרגש!!! 💃🙏💃
!!!הספר שלי באנגלית עלה לאמזון!!!
The Courage to Love Yourself
(עדיין לא מהלך ההשקה החגיגי וכל זה,
אבל - אפשר לספר לחבר'ה...).
💃🙏💃💃🙏💃💃🙏💃💃🙏💃
Hey!!!
My book in English - is on Amazon now!!!
The official launch is still to come, but - you can visit, smell, order, whatever...
link below, of course...
09/10/2025
תודה לך על השיתוף ❤
איך לבקש סליחה מבלי ליפול למלכודת של אשמה-התנצלות סדרת וידאוטיפים לחגים - על תקשורת ויחסים. והפעם בנושא סליחה - איך לא ליפול למלכודת של אשמה-התנצלות ולהגיד סליחה בדרך שבאמת יוצרת שינוי. לפי גישת תקשורת מקרבת...
מה (ואיך) הקשר הקסום בין מים -
לשנה החדשה
מים חיים, מי טל (בין שמיים וארץ), מי אהבה
(לעצמי ולאחרים/ות), מים שקטים, מים סוערים,
מי שלום, מים שישטפו את כל מה שלא עובד, מי הרפיה...
כל זה ועוד ועוד מעיינות מים מכל קצות הדמיון
שטפו את המסך המשותף שלנו אתמול,
במפגש ההדרכה השבועי שהעברתי אמש
("בדרך המצפן") - האחרון לפני תום תשפ"ה.
ואחרי שלגמנו אותם בצוותא, ונזכרנו (בעזרתי האדיבה)
למה אנחנו שוב ושוב מגיבים/ות - ואף נמשיך להגיב -
מתוך האוטומטים ההישרדותיים, משם ואילך המים
היו למארג-קסם, שעזר לכל מי שהיו שם לדמיין
מה יוכלו לעשות אחרת, חדש, באומץ -
במצבים המשתחזרים עם הדמויות הקרובות
להם, כבר בשנה הזאת... (או-טו-טו...).
למשל (אם וכאשר נזכור ללגום מן המים...),
להמתין לפני שמגיב/ה בהתקפה...
להישאר עוד חצי-שנייה לפני שיוצא/ת מהחדר...
לנשום, במודע, לפני שמתווכח/ת... (או אחרי...)
לשאול למה התכוון האדם השני לפני ש"יודעת"...
להקשיב (באמפתיה...) גם כשלא מסכימה...
לבקש (למרות הבושה האוטומטית)...
להכיר (ללא אשמה או התנצלות!)
במה עשיתי, שתרם לבאסה של האחר...
ובעיקר בעיקר -
לשתות בדיעבד! (וגם לקראת המפגש הבא)
להעניק לעצמי את מתנת מי-החמלה.
ובעזרתם לצאת, כל פעם מחדש, ממלכוד הדורות,
השואב גם אותי, שוב ושוב, אל השחזורים האוטומטיים
של תגובות הישרדותיות. כי אני רוצה חופש.
לעצמי ולכל האנושות.
ורוצה לצאת מן התודעה הישנה, שניזונה, כמעט תמיד,
מחשיבת ה"בסדר/לא-בסדר" (אני או הם, לא משנה),
ומובילה לעוד ועוד ריחוק, ייאוש וסבל.
מה בתפריט של מי החמלה? (זה ה"איך", הפרקטי)
להתאבל על מה שלא היה לי אפשרי עד היום.
ובכלל זה - לפרוק את הזעם, הייאוש, האשמה.
להזכיר לעצמי (בדיבור פנימי) שגם אני (למרבה הפלא)
יצור אנושי פצוע.
שגם אצלי, מאחורי הצרחה (שלי) יש צורך...
ושגם כשעשיתי משהו שממש, אבל ממש, לא
טוב לי איתו - זה היה מפני שהמוח הקדום החמוד שלי,
מאמין (בלא-מודע) שרק כך הוא יגן עליי...
כלומר, מאותה סיבה הוא גם יעודד אותי לחוש אשמה...
(כי לכאורה, "רק בכוח נוכל לשנות"... ראו ערך מלחמות...).
ואני רוצה להיזכר שאפשר אחרת. נכון? אז -
לעצור רגע.
לנשום את נשימת החמלה.
הכי יעיל: לשים לב שאני נושמ/ת.
להזכיר לי "אני כאן. עכשיו."
לומר לעצמי, שאילו באותו אירוע, באותו רגע -
היתה לי גישה למשאבי הבחירה שלי -
הייתי פועלת אחרת.
ולקבל את זה שככה זה היה.
וזה, כמו שהיה - היה ה-הכי טוב שלי באותו רגע.
אין כאן אשמה.
יש כאב. (שהוא חלק מהחיים).
ואין באמת סבל.
(כי כמעט כולו - פרי מחשבותינו על מה שקרה,
או ש"צריך" היה לקרות...).
ולקבל גם כשמישהו/י מתרחק ממני,
כועס עליי, שופט אותי, לא משנה מה.
גם שם - אדם פצוע.
גם שם - הוא או היא שכחו את מהותם המולדת.
גם שם - אין משהו "אישי", אלא פרי חשיבה קולקטיבית.
גם שם - נוכל להביא את עצמנו אחרת.
ולחולל פלאים בזרימת היחסים שלנו (אפילו
כשמדובר בפרידה... כן...).
~~~
אז מה תשתו לקראת, בליל, או אחרי ראש-השנה?
מזמינה אתכם/ן לקרוא את אחד השירים
האהובים עליי (שאני כתבתי...), שגם קראתי
אותו בסוף המפגש אתמול.
התרגשנו יחד.
"הנחיות לשעת חמלה".
כאן תוכלו לקרוא אותו בבלוג, ואפילו להגיב אם תרצו...
~
לחיינו, שוב ושוב.
לחיי חופש הבחירה!
כי הוא אפשרי.
כל פעם מחדש.
ארנינה
31/12/2024
היי כולם,
ארנינה מחפשת עוזרת לכמה שעות בשבוע..
וחשבתי שהכי נכון לבדוק פה
על מה מדובר?
ארנינה כותבת:
בתוך העשייה היומיומית שלי אני הולכת לאיבוד עם הניירת, האימיילים, ענייני הבית, טלפונים, קביעת משימות וכו'.
אם את אוהבת לעזור, יודעת לסדר, מבינה מחשב, תקשורתית, עצמאית ו... נחמדה, וממש משתוקקת לתרום לחייה של אשה יוצרת,
שגם כותבת המון וגם מנחה המון, וזקוקה להחזקה וניהול בבית, במחשב ובחוץ - דברי אתי!
מציעה שתקראי על העשייה והמרכז שלי לפני שנדבר, כדי שתהיה לך תחושה אם את מתחברת אלי או לא. זאת ההתחלה... אחרי כן כתבי לי מה מדבר אלייך בהצעה שלי, מה את יודעת ואוהבת, מה פחות כיף לך ובמה את רואה שתוכלי לעזור לי.
ואם נמצא שאנחנו רוצות לעבוד ביחד, נצא לדרך ונראה איך את צומחת יחד אתי.
תודה מראש!
* בקיאות במחשב ובאינטרנט
* סקרנות ופתיחות ללמידה
* לפחות בהתחלה - פעם-פעמיים בשבוע להגיע אליי הביתה (רמת-גן)
* אהבה לפרטים ולשילובם בתמונה הכוללת
* קלות בארגון וסידור (ניירות, אימיילים, טלפונים)
* יוזמה, מוטיבציה, סקרנות, רצון לתרום
* ראש גדול...
רצוי מהמרכז, כדי שנוכל להיפגש בקלות. אבל אם כל השאר מתאים - נחפש דרך לעבוד רק דרך זום והמחשב...
גמיש מאד, רצוי לפחות 3 ימים בשבוע, נתחיל ב-15-20 שעות חודשיות ונגלה ביחד מה נחוץ ואפשרי
חשוב לי עד מאד החיבור בינינו - ובינך לבין עשייתי.
אם זה מדבר למישהי פה צרי איתי קשר בפרטי
חן
❤❤❤❤
29/12/2024
כי כשזה חשוב (לי, בשביל העולם הזה) -
אני חוזרת לתזכר
והכוונה היא למפגש החשיפה לתוכנית החדשה
שלי - בשני הקרוב, 30.12
למה זה חשוב לי - בשביל העולם?
כי אני מאמינה בכל לבי בדרך-החיים של אי-אלימות.
למען הדיוק (וכרגיל, לא צריך להסכים איתי), אני מאמינה
שזו הדרך היחידה שיש לנו, כאנושות, לצאת ממלכודת
המלחמות הרב-דוריות - בבית, בחוץ, עם עצמנו, עם אחרים.
וברמה האישית - לא במקרה אני הולכת בדרך הזאת
(ומועדת, ומתבלבלת, ושוכחת, ונזכרת, וקמה, וממשיכה)
מאז 1990.
למען הדיוק ההסטורי - לדרך הזאת הובילו אותי חיי מאז ילדותי.
והמפגש עם מרשאל רוזנברג נתן לה שם. וכיוון.
ומתוך ההליכה הזאת - נולד גם "המצפן" (לפני 10 שנים
"רשמית"... ולמעשה - הרבה לפני כן, מבלי שידעתי...).
ומאז 1990, ובוודאי בעשר השנים האחרונות, בשבילי,
ללמד את "המצפן" ותקשורת מקרבת (לא-אלימה...)
הוא אחד הערוצים המרכזיים בחיי, שדרכם אני מביאה
את שליחותי לעולם.
ותודה ל-לא-יודעת-מי, זכיתי להשפיע על חייהם של
אלפי א/נשים, בארץ ובעולם, שכבר נחשפו למתנות -
והאתגרים - שבדרך הלא-אלימה, ופשוט בוערת בי
התשוקה להביא את הבשורה הזאת לעוד ועוד נפשות.
כי אני פשוט יודעת, שכאשר הנפשות הסקרניות והאמיצות
האלו תבחרנה להצטרף לכל ההולכים וההולכות בדרך
הלא-סלולה הזאת, ולהמשיך לסלול אותה ביחד -
חייהן וחיי הסובבים אותן, בכל מעגלי החיים, עתידים
להשתנות. לבלי הכר.
וזה מה שתוכנית ReConnect מציעה - ובענק!
כי - לראשונה בעולם - מדובר בתוכנית שמשלבת
3 עולמות-תוכן, שניים שלי (המצפן + תקשורת מקרבת)
ואחד - בפן המעשי להפליא שמביא שותפי למיזם הזה,
דורון גושן, מן התחום של קבלת החלטות ופתרון קונפלקטים
(מתוך תורת האילוצים).
והשילוב הייחודי הזה - מעצים פי 3 את יכולתו של כל אדם
שיחבור אלינו לחולל את השינויים שכל אחת ואחד מאתנו
מייחלים אליהם, בכל תחומי חיינו...!
אוקיי... איך ואיפה אפשר לשמוע על התוכנית הזאת?
הנה, הנה ההזמנה:
ביום שלישי, ה-30.12 בשעה 19:30,
דורון ואני נפרוש
לפניכם/ן את כל הפרטים, נענה על כל השאלות,
וכמובן - איך לא - נפתיע אתכם/ן בהטבות מיוחדות!
כי זאת הזדמנות חדשה ואדירה - לחולל ביחד
את ההתמרה המיוחלת - בכל מישורי חייכם!
ותוכנית ReConnect מחכה לכם/ן כדי לממש זאת!
הבנתם/ן למה אני מתרגשת (ביותר) להזמין אתכם/ן
למסע גאולה - גם ביחסים שלכם/ן?
חחח... כל מה שאמרתי בהתחלה...
אין לתאר כמה זה מרגש אותי לחלוק את האוצרות
האלו עם כל מי שמוכנים/ות לחולל את השינוי הזה בחייהם,
ואיזו זכות זו בשבילי לשמוע, כל פעם מחדש, איך האסימונים
הנופלים - פותחים ערוצים חדשים, באלפי לבבות...
מוכנים/ות לעשות בחירות חדשות? נהדר!
הירשמו להדרכה שלנו - ובואו לגלות
איך לחבור אלינו למסע ההתמרה המרגש הזה!
*** לינק בתגובה הראשונה***
~~~
כן, חברות וחברים! ההזמנה להזדמנות נדירה
לשינוי חייכם/ן - ממש כאן!
להתראות ביום שני ב-19:30!
ארנינה
22/12/2024
תולדות הבדידות הזוגית
(וכמובן... איך אפשר לצאת ממנה)
הם כבר יותר מ-50 שנה יחד. כלומר, 50 נשואים, ועוד קצת לפני.
היא אחרי סרטן שד - מאוּששת, פעילה לגמרי, רק משתוקקת לשקט,
הוא אחרי מעקפים + עין שלא רואה + אוזניים שכמעט לא שומעות, משתוקק שיניחו לו.
כשהם בסלון - כל עיסוקו הוא בהיצמדות למסך הגדול או הקטן.
היא - יוצאת מדעתה. הוא לא שומע, וכך יוצא, שכשהיא מתחננת
לשקט, היא מרימה את הקול.
הוא - יוצא מדעתו. היא מרימה את הקול, הוא נכלם, מתעצבן,
לא מבין מה העניין הגדול.
שלושת הילדים (ומקצת הנכדים/ות היותר גדולים) כבר ישבו עם
שניהם לשיחות משותפות, לבם נכמר על שני הוריהם הזעופים
(לא רק מעכשיו...).
הישג אחד הושג מהשיחות - אחרי חודשים של הפצרה, האב
נעתר ומרכיב מכשיר שמיעה!
אבל...!
רק כשהנכדים/ות בסביבה! ועם זוגתו - גורנישט.
חברה פסיכולוגית, שאיתה התייעצה, יעצה לה להתייחס אליו
כאל אדם חולה, וכך להקל על עצמה.
ועדיין הסבל רב.
~
כאן נכנסתי לתמונה (עם הפרספקטיבה של "המצפן" וכל זה).
והצעתי מבט אחר. שלמרבה התרגשותי - דיבר אליה.
"בן כמה הוא?", שאלתי אותה.
אמרה את גילו.
אמרתי - "לא... כשהוא כך, איתך, בן כמה הוא, את חושבת?"
עיניה, העייפות מכל זה, מתבוננות אליי בסקרנות חלקית.
"מה היה בבית שלו - עם אמא שלו, עם אחים, אחיות? מה היה שם?"
לשם שמירה על פרטיות המקרה אך מבלי לוותר על היופי שבגילוי -
אומר רק בקווים כלליים: אמא שלא היתה שם (עסוקה יום ולילה בלפרנס אותו ואת שאר ילדיה, בוגרים מאד ממנו), אחד האחים אמנם טיפל בו, אבל, ככלות הכל, היה טרוד בחייו שלו.
"מה את חושבת שהיתה חוויית הילדות שלו, רוב שנותיו?"
לא היה צורך לומר במלים את הבדידות הזועקת.
"ומה הוא עצמו עשה, רוב חייו הבוגרים?"
"היה עסוק בלפרנס, יום ולילה..."
"ומה השתנה מאז שהוא חלה?"
מכאן, מה שהיא ראתה, טילטל אותה עמוקות.
במיוחד השורה התחתונה, שאותה הצעתי כפרשנות - חומלת -
בתום התיאור על תולדות ילדותו העצובה-עזובה.
ויותר מכל - כשדיברנו על דפוס הלהיות-עסוק-בלדאוג-לפרנסה,
שאותו אימץ לעצמו כירושה מאמא - שכך, בלא-מודע, שימר את
הקשר איתה (בהעדר קשר ממשי, של יחס חם ממנה כלפיו).
וכשהצעתי פרשנות נוספת, אולי מרחיקת-לכת - היא נראתה לה
מיד כה הגיונית:
ש-אולי עצם זה שהוא חלה, היה המהלך הלא-מודע שלו לצאת
מדפוס ה"אחראי", וסוף-סוף, אולי לראשונה בחייו, לזכות שיטפלו - בו? שידאגו - לו? בעיקר רעייתו, שהחליפה את דמות אמו בחייו...?
עצמי רגע עיניים, אני ממשיכה.
דמייני אותו עכשיו בסלון הזה שלכם. שעד ש-חלה, היה פוסע בו
כמי שמנהל את כל העולם, בזעף אכפתי עצום. מה את חושבת שהוא
הכי היה רוצה בעולם - עכשיו, כשהוא שם, בסלון הזה, כמעט לא רואה, כמעט לא שומע, נושם בקושי? שתנזפי בו? או...
"שאני אראה אותו", היא פולטת.
שתינו שותקות את הגילוי הזה.
מה הכמיהה הכי-הכי גדולה שלו, לשנים שעוד נותרו לו?
אני מקשה, בלחש.
"שיטפלו בו. שאני אדאג לו".
כן... כן... ולכן, אני לא הייתי מתייחסת אליו כאל אדם חולה, אלא
כאל ילדון עצוב, שכל חייו השתוקק לדבר האחד הזה, ואפילו לא
ידע לבטא אותו, בוודאי לא לבקש. ועכשיו "מותר לו"...
"כן, אבל..." היא נאנחת.
"אני איתך", אני אומרת לה, לא, זה לא קל, ממש לא.
והכי חשוב שתזכרי, שאת לא "חייבת".
מבט שואל. מה את אומרת בזה?
אני אומרת שאת לא *אמורה* להיכנס לתפקיד המטפלת.
אלא שאת יכולה *לבחור* בזה.
למה לבחור?
כי כל המהלך הזה שאני מציעה לך כאן (ותיכף נדבר על הצד שלך,
אל תדאגי), הוא *בשבילך*, לא בשבילו!
בואי אשאל אותך - אַתְּ עצמך, היית רוצה להסתובב בעולם עם לב
סגור או פתוח?
בלי היסוס היא משיבה "פתוח".
ואני ממשיכה.
אז מה דעתך על האפשרות - האולי מופרכת, אבל מרתקת, שהאיש המעצבן הזה הגיע לחייך בדיוק בשביל הלמידה העמוקה, המפרכת והקסומה הזאת, שבה - את לומדת לפתוח את הלב שלך! מה תגידי?
היא שותקת. סופגת.
אני ממשיכה.
בואי רגע נעבור אלייך. שם בסלון. נוזפת בו, רק רוצה "שקט".
אז כן, את רוצה שקט.
אבל מתחת לזה, בדיוק כמו אצלו, גם לך יש חיים שלמים.
גם את התרוצצת, שנים על גבי שנים, בדאגה לאחרים, זועפת
על העדר השותפות איתו - כשהוא בעבודתו ואת בשלך, כמהה
למנוחה ולא יכולה להרשות אותה לעצמך.
עד הסרטן...
ועכשיו, כשאת מתאוששת, ולא צריכה לפרנס, רק להמשיך להיות עם הנכדים, מה בעצם הכמיהה הגדולה שלך, מתחת לנזיפות אליו?
שהוא יראה אותי... שיבין, פעם אחת, מה זה לרוץ כל הזמן - לבד...
רגע של שתיקה משותפת.
ואז אני שוב מקשה - את חושבת שהוא מסוגל לתת לך את זה עכשיו?
לא...
ואת חושבת שאת מסוגלת לפתוח את הלב שלך אליו עכשיו?
כן...
אז תקשיבי להזמנה הזאת של החיים.
ואולי - וזה לגמרי לא מופרך - ככל שתְּשַׁנִּי את התדר הנרגן שממנו
את רגילה לפנות אליו, ותתחילי "פשוט" לראות אותו, את הילדון
הכָּמֵהַּ למבט, משהו יילך וישתנה - ביניכם.
כל פעם מחדש, כשתזכרי לראות אותו מן המקום הזה - תוכלי יותר
ויותר לקבל גם את המוגבלויות שלו.
כי הוא לא עושה את זה "בכוונה", כמו שאת לא עושה את החלק שלך "בכוונה".
גם הוא וגם את, כמו רוב האנושות המבולבלת שלנו - מופעלים מתוך הפצעים שלכם.
משתוקקים למה שהשתוקקנו אליו מאז שהיינו בגוף הקטנצ'יק, ולרוב לא קיבלנו כפי שהיינו צריכים...
ואת, כאן, עכשיו, נפתחת לשמוע. שומעת שיש אפשרות אחרת להתנהל באותה מציאות.
לא, זה לא אידיאלי. אבל זה אנושי ואפשרי.
ומדי פעם, אולי עם חברה קרובה, את יכולה אפילו להתאבל על מה
שלא היה ואולי לא יהיה שם, ששניכם לא ידעתם לתת זו לזה וזה לזו.
ולהבין שככה זה. כולל הכאב שישנו במה שלא אפשרי.
ולהתאמן בלקבל את המצב, להפסיק לצפות שיהיה אחרת.
כל הסכמה לחיים כפי שהם (ולא כפי שהם "אמורים" להיות) - מאפשרת
לנו פחות סבל, גם כשלא כל הכמיהות שלנו מתממשות.
ככה את גם יכולה לייצר לעצמך יותר איים של שקט (שאת כל-כך
זקוקה לו) מבלי שהוא, שם בסלון, אמור להשתנות.
ואולי, בהמשך, אם וכאשר הנס יתרחש ויעמיק, אפילו תשתפי אותו
בתהליך הפנימי הזה שבו בחרת.
אין לדעת לאן זה יכול לקחת אותו, אתכם...
~
חיבוק של יחד מבין.
~
עד כאן סיפורו של זוג אחד מני רבים מאד מאד...
שככל שעוברות השנים, ועוד יותר בתקופת הבלבול המואץ
שרובנו שרויים בה, אני מבינה, שכדי לצאת ממעגל המצוקה
המשתחזר, מה שנחוץ הוא - לב אחד שייפתח.
ומנסיוני - כאן טמון חלק עצום מסוד השינוי המיוחל.
כי יש כאן בחירה.
לא כניעה, לא ויתור, לא אשמה, לא כעס.
בחירה.
לקבל את החיים כמו שהם.
ומתוך הקבלה הזאת, ללא הציפייה המעיקה מהאחר (או מעצמנו) - להתחיל גם לשאול שאלות חדשות.
ובעזרת השאלות האלו - למצוא דרכים חדשות ויצירתיות, שיעזרו לנו להתנהל לגמרי אחרת - באותם מצבים בדיוק.
הבונוס האדיר???
ברוב המקרים, דווקא הדרכים החדשות האלו, ודווקא בתוך קשרים
קרובים, יכולות לעזור לנו, סוף-סוף, גם למלא את כמיהותינו שעד עכשיו ציפינו שהאחר ימלא אותן וגם להעמיק את המאון והקירבה ביחסים...
מה עוד ביקשנו???
הסוד שמאחורי "(לא) בא לי!"
קישור בתגובה הראשונה
01/07/2024
"לא בא לי!"
כמה פעמים ביום אתם שומעים את זה?
בטח כבר איבדתם את הספירה…
וכשאתם שומעים את זה,
איך אתם מגיבים שם?
תהיו כנים -
זה יותר פעמים מתוך הבנה והכלה
או יותר פעמים מתוך תסכול וכעס?
אם יש יותר מדי ״לא בא לי״
ויותר מדי פעמים שזה מתסכל אתכם,
אז כנראה שהגיע הזמן לשנות את השיח במשפחה!
בואו למפגש מרתק בזום:
"הסוד שמאחורי המשפט: לא בא לי"
בהדרכת ארנינה קשתן, מומחית לתקשורת מקרבת במשפחה.
עם מה תצאו מההדרכה?
1. תבינו משהו על הסוד הגדול שמאחורי המלים המעיקות האלו, שיכול ממש לשנות את כל התפישה שלכם
2. תשמעו כמה הצעות פרקטיות לאיך להתמודד (גם) איתן
אחרת לגמרי מאיך שלימדו אותנו...
3. תקבלו תשובות בלייב לכל השאלות שמציקות לכם בנושא
ההדרכה תתקיים ביום שלישי ב 16.7.24 בשעה 20:30
ויש רק 100 מקומות בחדר,
כך שכדאי כבר לתפוס מקום
לינק להרשמה בתגובות
Click here to claim your Sponsored Listing.
מי אנחנו
מרכז מיתרים (שנוסד בשנת 2000) חרט על דגלו להפיץ בארץ את המודעות הלא-אלימה (בהשראת שיטתו של דר' מרשאל רוזנברג תקשורת מקרבת לא-אלימה, NVC - Nonviolent Communication) ולהביא לכל בית בישראל את הסיכוי לחיות לגמרי אחרת - עם עצמנו ועם סביבתנו.
מיתרים - המרכז ללימודי א.מ.ת. (אהבה, מודעות, תקשורת מקרבת) עוסק בייעוץ אישי, בהדרכות ובסדנאות הקשורות ליצירת טרנספורמציה במערכות יחסים מכל הסוגים וכן בהכשרת מלווים עם נשמה - מאמנים, מטפלים ומגשרים בשיטת תקשורת מקרבת ו“המצפן“.
ארנינה קשתן, מייסדת המרכז, היא ותיקת המנחות המוסמכות בארץ (1992), מנטורית, מטפלת ומאמנת בינלאומית בכירה, מוסמכת המרכז הבינ"ל לתקשורת לא-אלימה (CNVC, The Center for NVC), המעבירה קורסים וסדנאות בארץ ובעולם (בעברית, אנגלית וספרדית). חלוצת שיטת "בואן" (Bowen) האוסטרלית לאיזון הגוף ושיטת "העבודה" של ביירון קייטי (The Work of Byron Katie) בארץ (1998), בוגרת בית-הספר הבינ"ל בהכשרת ביירון קייטי ומאפשרת (facilitator) בכירה בשיטה. עורכת מקצועית של הספר "לאהוב את מה שיש" של קייטי ושל ספרו של מרשאל "תקשורת מקרבת - שפה לחיים", מְחברת ספרון הלימוד הראשון על תקשורת מקרבת בעברית (2006) והספר "להתאהב בעצמי מחדש" (2016), מפתחת שיטת "המצפן" ליצירת חופש פנימי, משפחתי וחברתי, מוזיקאית, משוררת, סופרת, מתרגמת. חברה באגודה הישראלית לטיפול זוגי ומשפחתי, אוהבת חיים ואנשים.
Location
Category
Contact the school
Telephone
Website
Address
Shlomzion Street
Ramat Gan
5233654