לוסי גלזן - אימון אישי לשינוי תבניות מחשבה

יכול להיות שגם את (כמו רבים) מאמינה שהיכולות והכישרונות שלנו הם קבועים מראש ואפילו אם נשקיע מאמץ אדיר, סביר שתיכשלי?
"לאנשים יש את זה או שלא".
"אני לא טובה עם כסף".
"לעולם לא אקבל קידום".
"לא יתנו לי העלאה למרות שמגיע לי"
"אי אפשר ללמד כלב זקן טריקים חדשים".
בטח שמעת את המשפטים האלו בעבר ותוכלי להוסיף עוד כמה דוגמאות משלך.
אולי תתרצי ותאמרי שאת ריאליסטית, אבל זה לא העניין.
כי תבניות חשיבה משפיעות על ההתנהגות שלך: את תימנעי מלנסות או ללמוד דברים חדשים, להתייעץ, לתרגל משימות שקשות לך ועוד - כי את לא מאמינה שזה באמת ישנה.
וכל ההנחות האלו יכולות להשפיע לרעה על מערכות היחסים שלך, על הילדים שלך, או על האנשים איתם את עובדת.
אז איזה משני המשפטים מתארים אותך כשאת מתמודדת עם אתגר? - "אני לא יכולה להבין את זה" או "עוד לא הבנתי"
אם את מאמינה שלא תצליחי לעשות משהו מכיוון שאת לא מספיק חכמה או שאין לך את הכישורים לטפל בבעיה, זה אומר שדפוס החשיבה שלך מקובע. את תמנעי מקשיים ואתגרים, הלך הרוח יתמקד באופן קבוע בשלילי ותשארי תקועה במצב הנוכחי. "זה מה יש ואני לא אשתנה"
אבל... אם "עדיין לא הבנת" - את עובדת על הבעיה או מחפש עבורה פתרון אחר, התפיסה שלך מתפתחת. את בהלך רוח חיובי של צמיחה, ומתמקדת בעתיד. כשאת מחפשת הזדמנויות ללמוד, שאפתנית ומשתמשת בביקורת בונה כדי לחדד את כישוריך, יש לך סיכוי הרבה יותר טוב להצליח.
הרי מחקרים כבר הוכיחו שהיכולות שלנו אינן קבועות. המוח שלנו אלסטי וגמיש והוא יכול לקלוט ולעבד משימות חדשות ולאפשר לרכוש כישורים ומיומנויות שלא חשבנו שיכולים להיות לנו.
אז, אם אתם מרגישים תקועים, אולי הגיע הזמן להחליף הילוך?
Luci Galazan #הרגלים #תבניותמחשבה #נקודתמבט #פשוטלהיות

לקח לי זמן להגיע לשורש ולעקור אותו.

תחילה, נענעתי קצת את הענף היבש שבחוץ. לאט ובסבלנות חפרתי, מיששתי, גיששתי אחר השורשים שהיו שקועים ומפותלים באדמה. חלקם עבים וחלקם עדינים כמו רשת... ולאט לאט הרגשתי איך האחיזה שלו באדמה מתרופפת והענף היבש שכבר מזמן הפסיק לתת פרחים והתיבש, יצא החוצה.

"ידעתי שרק את תצליחי אתו" אמר בעלי

כך גם ההרגלים שלנו שנטעו לפני כ"כ הרבה שנים שאנחנו כבר לא יודעים ולא שמים לב מה מעורר אותם. ההרגל משתרש עמוק ונאחז בנו.

חלקם מנגנוני הגנה, שהתאימו בעבר אבל כבר איבדו את המשמעות ומזמן אינם נכונים להתפתחות שלנו. לדוגמא:

לרצות את כולם, להתקיף כשמבקרים אותי, לחשוב תמיד "למה לא", לבקר את האחרים, לחשוב מה יכולתי לעשות אחרת

לא הגיע הזמן להחליף אותם בהרגלים חדשים ומועילים? אני יכולה לעזור לך לשחרר אותם ולבחור הרגלים חדשים המתאימים למציאות משתנה, ליצור הווה ועתיד טוב יותר עבורך
פנה.י אליי בפרטי או בטלפון 054-4444303

איפור / שִׁיבָּטָה טוֹיוֹ

כְשֶבְנִׁי הָּיָּה בְבֵית הַסֵפֶר הַיְסוֹדִׁי

הוּא סִׁפֵר לִׁי בְשִׁמְחָּה:

“חֲבֵרִׁים שֶלִׁי אוֹמְרִׁים שֶאַתְ מַמָּש יָּפָּה!“

מאָז וְעַד הַיוֹם,

גִׁיל תִׁשְעִׁים וָּשֶבַע,

אֲנִׁי מַקְפִׁידָּה לְהִׁתְאַפֵר

בְדִׁיוּק בְאוֹתוֹ הָּאֹפֶן

אוּלַי מִׁישֶהוּ

יַחֲמִׁיא לִׁי

שיבטה, משוררת יפנית שהחלה לכתוב בגיל 92, מבינה את הערך בדפוס חשיבה חיובי. הוא משפיע ומשמר את המוטיבציה והערך העצמי.
לאחר שבצעירותה קיבלה משוב חיובי על היותה מטופחת, הפך הטיפוח לדפוס התנהגות אוטומטי.
לכל אחד מאיתנו יש דפוסים שהתעצבו לאורך החיים. הרגלים ששרתו אותנו בזמן מסויים...
אבל, האם כל חזרה על התנהגות שהיתה אפקטיבית פעם מועילה גם היום?
דחיינות, החלפת הילוכים, ציחצוח שיניים, לצאת לריצה מוקדם בבוקר – כולם הרגלים.
המוח שלנו חושב בתבניות, לכן....כדי לעשות סדר בכל האירועים האלו וכדי להיות מסוגל לזכור אותם, לנתח אותם, ללמוד אותם ולהבין מהם משהו, המוח מכניס אותם לתבניות. ואז, התבניות האלה משפיעות על הצורה בה אנחנו מגיבים לסובבים אותנו ועל הצורה בה אנחנו מקבלים החלטות משמעותיות בחיים.
אנחנו לא מודעים לתבניות החשיבה שלנו, מכיוון שהן מושרשות מגיל צעיר ובדרך כלל נתפסות כחלק ממי שאנחנו ולא כמשהו הניתן לעיצוב ולשינוי. אבל כל תבנית כזו היא בעצם הרגל שהוטמע בנו.
הרגל מזיק, הוא בעל השלכות שליליות, עלינו או על הסביבה.
נסו לזהות מתי משתלט עליכם האוטומט ושימו לב, האם ההרגל משרת אותי? האם הוא מסייע לי להשיג את מטרותיי?
לכל אחד יש את היכולת לשנות את הרגלים המעכבים אותו ולתרגל תגובות אחרות ואפקטיביות עד שהן יהפכו לאוטומט שלנו.
איך מתחילים?
• בחר הרגל אחד שתרצה לשנות.
• כתוב חמישה דברים שאתה מפסיד מההרגל
• כתוב לפחות עשרה דברים שתרוויח אם תוותר עליו ותחליפו באחר
• תקבע איזה הרגל אחר היית רוצה לאמץ במקומו

והכי חשוב, תשאר ערני. תרשה לעצמך לבדוק מדי פעם: האם ההרגל עדיין משרת אותי או שיש לעשות בו שוב שינוי.

*בתמונה אימוש שלי, שבכל גיל, מטופחת ויפה.
#הרגלים #תבניותמחשבה Luci Galazan

מבודדת, בלי טלפונים, אינטרנט או טלוויזיה.
חודשיים ישבתי מידי יום במרפסת וצפיתי בילדים שהולכים וחוזרים מבית הספר.
חליתי בצהבת בסמוך לתחילת הלימודים ולא יכולתי לצאת לשחק או להיפגש עם חברות... הייתי מבודדת.
גם כך לא הרגשתי מקובלת בכיתה ובבידוד הכפוי הזה, הרגשתי שאני מפספסת הכל... חששתי שישכחו ממני, פחדתי שלא אשתלב חזרה... הרגשתי בודדה.
בתקופת הסגר הראשון, צף לו הזיכרון הזה אבל בפעם הזו היה ללבד טעם אחר.
היה לו מקום.
לא חששתי ממנו. הוא סיפק לי שקט. שקט לסדר את המחשבות, להתקרב חזרה לעצמי.
מה היה שונה בין ה"לבד" " לבדידות" (מלבד הגיל :) ) ואיך שינוי נקודת המבט יכולה לעזור?
הרי אפשר להרגיש בודד גם בין המוני אנשים. לבד זה מצב, ובדידות זאת הרגשה פנימית.
ברגע שאתה מבין שחוויית הלבד (הבדידות) תלויה בך ולא בגורמים חיצוניים, אתה משנה את הסיפור.
כשאתה לבד המחשבות יכולות להוביל לבדידות קנאה, זעם, מירמור...
אבל תוכל לבחור לאן להוביל את המחשבות שלך: לבחור לקום ולשנות. לבחור לראות ולהדגיש נקודות של אור בחיים שלנו.
נכון, זה לא קל. נכון, באוטומט המוח שלנו יוביל למה שרגילים. אבל ברגע שאתה מודע, תוכל לנווט אחרת.
אחת הדרכים שיעזרו לך לעשות את זה היא לעזור לאחרים.
מחקרים מוכיחים שהיכולת לתת מסייעת בהגנה על הבריאות הנפשית והפיזית.
התנדבות ועזרה לאחרים מפחיתה מתח, נלחמת בדיכאון, ושומרת אותך דרוך ומאותגר נפשית, עם תחושה של מטרה והישג.
ההתנדבות מאפשרת לך להרגיש מחובר. ליצור קשרים חדשים, להרחיב את הרשת החברתית שלך.
חוקרים גילו כי להיות מועיל לאחרים מספק הנאה עצומה וככל שאנחנו נותנים יותר, אנחנו מרגישים יותר מאושרים.
המיקוד שלנו משתנה.
לכל אחד מאיתנו יש מה לתת... כל מה שאתה צריך זה ראש פתוח וגישה חיובית.
אז מה עוזר לכם? מה אתם בחרתם לתת?

#שינויתבניותמחשבה

כשאנחנו נכנסים לחדר ובו אנשים חדשים שאיננו מכירים, הנטיה האוטומטית שלנו היא, לתייג אותם/את המצב במהירות.
אם היא לא חייכה אלי מיד אז היא ______
אם הוא הציע לי משקה הוא חושב שאני _____
אם שניים מסתודדים להם בפינת החדר הם מדברים על______
אם הגעתי לבד יחשבו עלי ש_______
(השלימו את החסר)

פגשתי את לורה בטראק שעשינו. בת 26 שיצאה לטיול עם החבר. הסקרנות שלי הובילה לשיחה בה סיפרה שלמדה פיזיותרפיה ומדריכה כושר, ועבדה עד שנחבלה בגב מה שגרם לה לעבור לעבודה פקידותית בבנק. ומתוך כך והסיפור על העיסוק שלי, כמעצבת גרפית ומאמנת אישית, הגענו לחשיבות של ההגשמה העצמית בחיינו וכיצד ניתן לממש אותה. לורה סיפרה שהיא מרגישה מתוסכלת מהדרך אליה פנתה ומהון להון מצאתי את עצמי מתרגלת איתה שינוי דפוס מחשבה שהוביל אותה להגדלת האפשרויות העומדות בפניה. כעבור כמה ימים פגשנו בויקטור הספרדי שסיפר על החיפוש שלו ושוב נכנסנו לשיחה מעניינת...
פעמים רבות אנחנו רואים רק את הפתרונות המובנים מאליהם ונזקקים לזווית ראיה שונה שתאיר אחרת את הדילמה או האתגר עימו אנחנו מתעודדים.
על השיחה מאירת העיניים שהיתה לי עם המאמא שבצילום, בהמשך...

יש לכם אדם שהמחשבה עליו גורמת לכם לחייך? דמות שהזיכרון שלה מחממים לכם את הלב? ריח או שירת שמשרים בכם רגש מסויים?
סבתי (חורסי-חיה) ז״ל היא דמות כזו עבורי. בכל פעם שאני חושבת עליה, מציף אותי גל של אהבה ותודה על היותה משמעותית בחיי, ומרחיב לי את הלב.
ריח יסמין, מעביר אותי לערב פסח בילדות, בדרך חזרה מליל הסדר אצל סבתא רחל ז״ל.
זיכרון של ריח גשם, מציף בי הרגשה של רעננות והתחלה חדשה...
מה אם הייתם יודעים כיצד לכוון ולהשתמש בהם ברגעי מצוקה, ברגעים שאתם בדאון? להיות כתף תומכת לעצמכם...
מה היה אז אפשרי עבורכם?
זיכרונות טובים, מעלים את היכולת שלנו להיות בחוויה חיובית בחיינו ולשנות את המצב הריגשי בו אנו נמצאים.
מהו הריח/ הצליל/ האדם שהזיכרון שלו עושים לכם טוב?
קחו אותם ותשמרו קרוב. ובכל פעם השבוע שתרגישו לא במיטבכם, תקחו רגע ותעלו את הזיכרון... מבטיחה לכם שינוי...

פעם דאגתי שלא רואים אותי, שלא אוהבים אותי מספיק, ולא שהיא לא היתה... אבל אני הייתי עסוקה בלהסתכל על כמה אהבה מקבלים אחרים. והחוסר הזה הוביל אותי פעמים רבות לבחירות שגויות ולא יכולתי להבין מה לא עובד. לפעמים נכנסתי עם הראש בקיר ולפעמים התווכחתי עם המציאות וכעסתי כל-כך...ונעלבתי... וקיבלתי את אותן התוצאות... לא פשוט לשנות הרגלים ולקח לי זמן להבין ולשנות מסלול ולאהוב את עצמי בדרך... כי זה אפשרי.
אז השבוע, אני מבקשת, שימו לב לאהבה. היא שם... קיימת. מחכה שתשימו לב אליה...
רק תפתחו את העיניים, תחליפו משקפיים, שימו טיפות לחידוד האישונים...
תפתחו את הלב לראות...
וברגע שתכוונו את הסונר הפנימי שלכם לתדר... מבטיחה לכם... זה מה שתקלטו.
ועכשיו, אתם קולטים מה יכול להיות אפשרי עבורכם ברגע הזה?

לא מזמן השתתפתי בסדנה שזרקה אותי אחורה שנים רבות, והעלתה בי זיכרון של שתי סיטואציות משפיעות בחיי.
האחת, בכיתה ה' כששמו אותי בהקבצה א' באנגלית והחברים מהקבצה ב' אמרו: עזבי, תעברי אלינו, יהיו קטעים...
ואני, שרציתי כ"כ להיות מקובלת, נגשתי למחנכת ובתירוץ שקשה לי, עברתי להקבצה ב' מה שלא ממש תרם לי...
והזיכרון השני, מתכוננות למבחני הבגרות, עם אחת מקבוצת החברויות  רחלי ולאה, מהתלמידות המצטיינות בכיתה, שהחברות איתן היתה כמעט לאורך כל שנות התיכון, מה שאני מאמינה שתרם לי מאוד ועזר לי לעבור את הבגרויות.
בסדנה דובר של משולש העוצמה הפנימי, שאחד מקודקודיו הוא הפן החברתי: בכל פעם שאנחנו מצטרפים לקבוצה, אנו מאמצים את זהותה. מקבלים את חוקיה ולאט לאט הם יחלחלו גם אלינו. לכן חשוב לבחור סביבה שתעצים אותנו, שתתמוך בנו ותסייע לשיחה פנימית חיובית. אנשים עם מטרות ושאיפות שיעשירו אותנו וחזרה.
מי החברים שמקיפים אתכם?
האם גם לכם יש מעגל כח שגורם לכם לשאוף קדימה?
האם אתם שמים לב ויש בכם את הכח לעזוב כשזו קבוצה שבעיקר מקטרת/מתלוננת/מסיתה?