דלית לוי הדרכת הורים

נוגה במחנה קיץ ראשון, 2 לילות.
הלילה הראשון היה קשה, כבר כשהגיעה כנראה דברים נראו לה אחרת משציפתה והתקשרה שרוצה שאקח אותה (אולי עצם הידיעה שזה אפשרי גרמה לזה להגיע בכזו קלות).
הצלחתי לשכנע אותה לעבור את היום, והיא הסכימה ועברה גם את משבר האוכל שלא אהבה.
בערב שלחה סרטון וידאו שהיא רוקדת במסיבת אזניות, שמחה ומאושרת, פתאום הצלחתי לנשום.
ב21:30 התקשרה להגיד לי לילה טוב רגוע, הייתי מאושרת בשבילה.
בחצות התקשרה עייפה שחם לה ולא מצליחה לישון, שאבוא עכשיו. שאלתי את המדריכה, שאמרה שקצת מורכב להגיע עכשיו, אז אמרתי לה שלא תתאמץ דוקא לישון אלא פשוט תשכב, תסתכל עליהם ותנוח (ידעתי שתירדם ככה יותר בקלות).
אבל המחשבות שלי התחילו להשתולל, אולי לא דאגתי מספיק לאפשר לה עצמאות, אולי בכל זאת, למרות שאני מבינה, יצרתי 'פינוק' מהסוג שלא מאפשר לה להתמודד לבד, גוננתי מידי, אולי זה הקושי שלי להכיל את זה שקשה לה ואם רק אשדר קלות גם היא תעבור את זה. האם אני משאירה אותה לסבול, או שאני מאפשרת לה להתמודד כרגע...
בינתיים עברה יממה, מצד אחד היא מחכה לי ומצד שני בין לבין היא עם החברים, שיחקה טאקי, אולי היא כן מספיק חזקה. קשה ההחלטה אם לרוץ אליה מיד לעזור לה, או דוקא לתת לה להתמודד.
זה לא באמת הישרדות, אבל בעצם זה הכי כן.
אני זוכרת את עצמי נקלעת למחנה קיץ כאורחת של בת דודה שלי ונדצה לי שרציתי לחזור אבל בדיעבד זה עבר והיה חוויה טובה, ולא היו טלפונים להתקשר לחילוץ.
כל היממה הזו אני מרגישה פרפורי לב בין הרצון להציל, לאסוף ולחבק אותה ללרצות לעזור לה לצאת מהקושי, להישאר וליהנות.
בבוקר, יותר קל.
התקשרה ב6:30 שישנה שלוש שעות ומתי אני באה. בוקר, אכן יותר קל, אמרתי לה שתאכל ותעביר את הזמן ואם זה בסדר שאגיע אחרי העבודה. הסכימה אבל שאלה במהלך היום אם אפשר להקדים.
כששאלתי אם היא ממש סובלת אמרה, לא ממש.. אבל סובלת 🤷🏻‍♀️
בצהריים, שעה 14:30 יוצאת להביא את הכלבה ואז לאסוף אותה, כי שתיהן ישמחו להיפגש בטבע.
כשנפגשנו ראיתי ילדה שמחה, מלאת חוויות ותהיתי, איך אפשר לדעת מה הפער בין הסבל שלה (לדבריה) לתרגום של הסבל שלה אצלי.
הרגשות שלי כשראיתי אותה היו בין אושר על כך שהיא במצב רוח נהדר, לבין תסכול מהסבל שעברתי בלילה הזה וגם שמחה על כך שבכל זאת לא מיד באתי, אלא עזרתי לה לחוות לילה של מחנה ועדיין הייתי קשובה אליה.
בדיעבד, הייתי אמא למופת 😍
היא כבר הצהירה שבשנה הבאה לא תחזור באמצע 🤩

מקסים, עצוב, מרתק ומשמח.

כל פוסט שלה הוא חובה ולכן אני מעבירה שכולכם תתבשמו בידע ובדרך הנהדרת, החכמה והשפויה שלה. אפילו שהיא נראית כבר כמו כוכבת, היא הכי "הארץ" שיש.