גן אתרוג

שלום לכולכם, הנה אני אחרי חודשיים וחצי של חופש מחלה בבית. עדיין מוזר לי לקום בלי שעון מעורר, לשון צהריים, ולא להתעסק עם כלום חוץ ממני, המשפחה והבית. מוזר...מקווה מאוד שבשלב הזה הילדים שעברו מגן אתרוג לגן אחר הולכים לגן מאושרים והתרגלו הכי טוב שאפשר לצוות, לילדים האחרים, ולמקום. לא ביקרתי אף אחד מהם כי רציתי לתת להם את הזמן להתרגל. אני בינתיים התעסקתי המון עם פיזיוטרפיה לכתף, מלווה במתיחות וכאבים, אבל ממשיכים ומתגברים. כרגע אני עושה הכל חוץ מי להרים את היד גבוה ולהעביר את היד מאחורי הגב.אבל המצב ממש השתפר, ברוך ה'. בקרוב אבקר את כולם!

הזמן עובר לטובת הילדים, שהולכים ומתרגלים לגן החדש. אלך לבקר אותם בבית ברגע שארגיש פחות מוגבלת. התגעגעתי, יכול להיות שכבר שכחו??? היה מאוד כיף ביחד, נהנתי עם הילדים, כל הזמן מפתיעים, כל הזמן ממציאים רעיונות חדשים, עושים ממשחק פשוט, משהו אחר לגמרי, וזה נפלא לתת להם את החופש לשחק איך שהם רוצים....

הנה, שבועיים עברו מאז הניתוח, ואני מתחילה לקלף פירות, להכין ארוחות, לשטוף כלים. אבל עדיין, בילתי אפשרי לסגור חזיה, להתאפר או לתלות כביסה. יש לי פיזיוטרפיסט שלוקח את המשימת שיקום היד ימין שלי מאוד ברצינות,והוא עובד על הכתף שלי בלי להתייחס לסבל המלווה את התרגילים, תענוג!!!

אני בבית. עבר "ראשון לספטמבר" ואני בבית. לא הגיוני...כל החמודים שלי נכנסו לגן החדש שלהם, ועוד שנה מתחילה...בלעדיי...כמה שהחיים מפתיעים לפעמים! דאגתי לעצמי, טיפלתי בעצמי, נותחתי בכתף, הכל בסדר, הזמן צריך רק לעבור ולעשות את שלו, ואוכל לחזור לפעילות רגילה. ברוך השם, זה מאחוריי. אבל בינתיים, לא מועילה לשום דבר בלי היד הימנית שלי. מה לעשות???

יום שישי 11/8, גן אתרוג סוגר את דלתו, אחרי 6 שנים של פעילות אינטנסיבית ומהנה .כולנו יוצאים לחופש, הילדים עם ההורים, אני גם נוסעת לאמא שלי, וקשה לעקל שהפרוייקט הזה נגמר, אין יותר להכין קוסקוס במוצאי"ש ליום א' בגן, אין יותר להקפיא שלוקים לילדים, אין יותר תכנונים ומסיבות עם הורים, אין יותר חוגי תנועה וחיות, איך??? הילדים המדהימים האלה לא מתייחסים למה שיהיה: אם מספרים להם שנפרדים והגן נסגר, מתחבקים חזק חזק, אבל זה לא אומר להם הרבה, הם ממשיכים בשלהם, ומחייכים, חמודים...

יומיים לפני סגירת הגן, מכרתי ציוד אתמול,והיום הילדים הגיעו הבוקר ושאלו " איפה האופניים, האופנוע הכחול והבימבות?" פעם לפני הרבה שנים, פירקנו גן שהחזיק בדיוק שנה, וזה עשה לי רע מאוד שהילדים באים בבוקר ומוצאים גן ריק ממשחקים...ואני היום עשיתי להם אותו דבר...ב"ה הילדים עוברים מהר הלאה ולא מבזבזים זמן בגעגועים. שיחקנו עם משחקים שנשארו, ספרנו הרבה סיפורים, ציירנו, פיסלנו בפלסטלינה, בשונה מהבצק שאנו מכינים בגן. עם הילדים, תמיד יש דבר חדש לגלות, הם עוד לא ראו הכל למזלנו.

זהו זה, מגיע השבוע אחרון של גן אתרוג ...סוף החלום מתקרב, עבדנו די קשה, סימון ואני, השקענו המון כוחות ,משאבים וזמן, כדי שהילדים שיגיעו לגן יעברו שנה או שנתיים בצורה הכי בונה, מחזקת, מתפחת, מעניינת ונעימה איתנו בגן אתרוג. היו הרבה רגעים של כיף גדול והנהה, של תחושה של עשייה נכונה, של בנייה ותמיכה בנשמות הרכות שהסתובבו סביבנו. נהנתי לספר סיפורים ולהפנט את הילדים, לתת להם הזדמנות לגעת בחומרים כמו בצק, דבק, ובמיוחד צבעים, לתת להם להשתולל עם מוזיקה קיצבית או עם נייר גרוס, נהנתי לקבל פתאום מגע או חיבוק מילד קטן, שבא אלי בשיא האמון ואהבה, נהנתי להרדים את הילדים, לזמזם שיר ולספר סיפור בחצי חושך. נהנתי להרגיע ולחבק ילד בוכה, לנסות להבין מה קרה ולנחם אותו, להמציא כל פעם רעיון חדש שיפתיע אותו ויעביר לו את הצער...חוסר העונים של הילדים הקטנים דורש מאיתנו מסירות מלאה, בלי חשבון, רק במטרה לתמוך ולעזור, לתת להם הרגשה של ביטחון. .......כל זה עשה לי הרבה טוב לנשמה, וכל השמחה שגרמתי להם תשאר אצלי לנצח.....טוב עכשיו קצת תמונות שיחתמו את המאמר שלי...

הזמן רץ, בורח לי, 5 שבועות בספירה לאחור, מוכרת את הציוד, בעל הבית בעקבות סגירת הגן מוכר את המקום, מתווחים מופיעים, אנשים שואלים כמה, ...בקיצור, אווירה לא נעימה של עזיבה...בינתיים אני משתדלת להשתעשע ולבלות עם הילדים כדי שיהנו עד הסוף, שארגיש שעשיתי את הכל למענם כי הם באמת הכי חשובים ! הבוגרים התקדמו למשחקים משותפים מלווים בדיבור, דמיון, יוזמה ואין סוף רעיונות. והצעירים התקדמו ממש בדיבור, חוזרים אחריי על כל מחלה, מבינים אותי בדיוק, עונים נכון להוראות. כיף אדיר!!!

טוב, איך אגיד את זה? זה כל כך כואב אבל אין ברירה. ..6 שנים אני חיה את היום שלי מכותרת בילדים רכים ומתוקים, ויכולתי להמשיך כך לנצח. אבל למרות המחיר היקר שההורים צריכים לשלם, לא מגיעים לרווחים, ולפעמים ההפך! הרבה גנים נפתחים ברמת גן והרבה גם נסגרים...נסיתי וממש השתדלתי שיהיה טוב לילדים, שהעסק שלי יהיה טוב ומיוחד, אבל אני לא יכולה יותר לממן את המס הכנסה, ביטוח לאומי ,מע"ם, רואה חשבון, ביטוחים ופנסיות ועוד אין סוף הוצאות תמידיות. כן, גן אתרוג נסגר...הספירה לאחור התחילה, 10 שבועות ואני ניפרדת מהילדים המקסימים שלי. הבוגרים יעברו לגן עירוני בהצלחה בע"ה, והקטנטנים יצטרכו להתרגל למקום חדש וה' יעזור להם להגיע למקום אוהב. היה לי ולכולנו ממש טוב במקום הזה...

טיול שנתי? מישהו אמר טיול שנתי? מה שהיה לנו היום היה כל כך נעים, כל כך לא "כבד", שהייתי מוכנה לארגן אחד כזה כל שבוע עד סוף השנה. יצאנו עם ההורים והילדים ל"גן החי" בפתח תקווה, וזו ההיתה פשוט חוויה. הילדים נהנו מהחופש פעולה ומהמרחב, בגן חיות ממש מותאם לגיל צעיר (2-3) .