24/09/2021
אבי יקר, הנה הסיכום שלי מהיום...
מעניין מה דעתך?😘
בגיל _ _ אני כמו כולם.
לא מיוחדת בכלל.
בדיוק כמו הרוב,
גם לי יש הצלחות וכישלונות,
אהבה, אשמה, חרטה,
בושה, אכזבה, פחדים,
תסכולים, לחצים,
דכדוכים, דאגות.
גם אני מרזה מעט ומשמינה הרבה,
ולפעמים גם להיפך.
גם אני מצליחה לסלוח לכולם
ולוותר בלי בעיה, וכמו אחרים
הכי קשה לי לסלוח לעצמי.
אינני מיוחדת.
אני פשוט קצת ייחודית?!
מסיימת אימון עם אבי,
ומבינה שלמרות הצעדים הפזיזים שלי,
ההרפתקאות המטורפות,
הטעויות ובעקבותיהם הפחדים –
אני הכי מלאת אנרגיה, והכי אוהבת שיש!
הייחודיות שלי היא באהבה.
אני אוהבת. אוהבת את כולם.
אוהבת להאמין שיש אהבה בכולם,
ולכולם יש לי להעניק.
עליי להישאר חיה ואנרגטית
כדי להמשיך זאת.
הייחודיות שלי היא דווקא בפחדים שלי.
הם מביאים אותי להרגיש בעוצמות גבוהות את האינטראקציות שלי עם האחרים.
אם רק אדע לנתב את עוצמות הפחד
ולהפוך אותם לחוזקות – אהיה אלופה.
אינני יודעת מה גרם לי
לרצות אישורים ואהבה מכולם,
וקשה לי להאמין שחבויים סודות
עבר מסוכנים שהדחקתי,
אך היום יותר מתמיד אני מבינה
איך זה מרגיש ומתי זה התחיל.
לרצות חיבה, חיבוק והעצמה זה טריוויאלי,
ומוכרח להיות זמין כבר בגיל צעיר מאוד.
עם השנים, כבר כילדה,
התאהבתי בעוצמות בקרובים,
באנשים, בחברים, בחיבורים,
ועד כה לא זיהיתי עד כמה זה חיובי.
תמיד הנחתי שזה מגיע ממקום אפל
של ילדה ואישה אגואיסטית
שרק רוצה שיסתכלו עליה ויאהבו אותה.
והנה לאט לאט, בצעדים של הזחל הרעב,
אני מתחילה לאהוב את הייחודיות הזו.
אני באמת אוהבת, ואם פגעתי בעצמי,
זה רק כי לא השכלתי לפרש קירבה
עם חמימות ואמפתיה.
לא השכלתי להאמין שיכולים לאהוב אותי
גם בדרך אחרת.
5 שנים של מפגשים עם פסיכולוג קליני,
מתמחה בטיפולים קוגניטיביים,
לא הובילו אותי לשום הבנה ופריצת דרך.
כל התמונות הקשות מהעבר,
כמו "פוסט טראומטיות"
נותרו מרחפות מול עיניי בכל יקיצה בלילה,
בקימה בבוקר ובמהלך היום,
כשאני מנסה לתת להם הסברים ופרשנות,
מיואשת שהם אינן מתכוונות
לעזוב אותי עד סוף חיי.
6 מפגשים עם אבי, !!!
ואני מתחילה לאהוב גם את עצמי.
מתחילה להבין מהי סליחה.
כמו ילד בן שנה שמתחיל לצעוד
תוך כדי אחיזה בשולחן.
כל מפגש מוסיף לי אהבה אמיתית.
תחושה שאני במקום בטוח באמת,
ואין לי צורך להתאמץ להביע אהבה מזויפת.
ומשום כך אני לא מיוחדת.
אני כמו כולם,
אלא שגיליתי את זה רק כעת.
תמיד ארגיש חרטה ברמה מסוימת,
על כך שהגעתי לתובנות רגשיות בדרך עקומה,
אך רק בדרך זו יכולתי להגיע לאישה שאני היום.
תודה אבי יקר, שהזכרת לי לחבק את
העצמי שלי מאתמול,
את עצמי היום,
ולהרגיע את האני של מחר.
משתוקקת כבר להגיע למפגש הבא ❤️
