12/08/2026
תומר קיראל, בוגר טרי של ביה״ס להנדסת תעשייה וניהול בפוסט שריגש אותנו עד דמעות:
״ביום הראשון לתואר הגעתי עם מזוודה. ידעתי שבסוף ההרצאות אני נוסע ישר לשדה התעופה, ומשם טס לאמסטרדם עם חברים. את השבוע הראשון, זה שבו כולם מתחברים, אני הולך לפספס. אמרתי לעצמי שההיכרויות יחכו להמשך הסמסטר.
ואז ראיתי פרצוף מוכר. דור, מהצבא.
הוא היה מפקד כיתה בפלוגה שבה שירתי כקצין בגולני. ניגשתי להגיד שלום, ומאותו רגע הפכנו לצמד ברזל.
די מהר בשנה הראשונה גילינו שיש בינינו עסקת חליפין מושלמת: הוא חזק במתמטיקה, אני בפיזיקה. ישבנו שעות בספרייה, הוא מפרק לי אינטגרלים עד שזה נכנס לראש, ואני מחזיר לו בחוקי ניוטון. עברנו ביחד את כל המבחנים, ההגשות והתקופות שבהן נראה שאין סוף לחומר. ואני, שהייתי בטוח שההיכרויות יחכו, סיימתי את השנה הראשונה עם שותף לדרך.
ואז הגיע השביעי באוקטובר, ומאז אנחנו משחקים פינג פונג: כשאני יוצא למילואים כמ”פ, הוא מחזיק אותי בלימודים. כשהוא יוצא למילואים כמפקד בעצמו, אני מחזיק אותו. תיאורטית זו עזרה הדדית. בפועל, אני עזרתי כמו חבר טוב, דור עזר כמו מחלקת סיוע שלמה. בזמן שאני הייתי בשטח, הוא ישב וסיכם לי הרצאות כאילו הוא לומד בשביל שנינו. הכין לי את החומר מסודר לפני כל מבחן, ידע להגיד לי בדיוק מה חשוב ומה אפשר לדלג, שלח תזכורות על כל דדליין שבטוח הייתי מפספס, ווידא שאני לא נופל בין הכיסאות אף פעם. לא כי ביקשתי, אלא כי לו היה חשוב שאצליח. יש אנשים שעוזרים כשנוח להם. דור עוזר כי ככה הוא בנוי.
מאז, בכל טקס הצטיינות, אנחנו עומדים אחד ליד השני על הפודיום. וזה כבר הפך לבדיחה: בכל פעם שמישהו שואל אותי איך אני מסתדר עם התואר, העבודה והמילואים ביחד, התשובה היא מילה אחת. דור. סיפרתי עליו כל כך הרבה שאפילו החיילים בפלוגה שלי מכירים אותו בשם, למרות שהוא מעולם לא שירת איתם.
אז כן, קיבלתי תעודה, ועבדתי בשבילה קשה. אבל למדתי שהסביבה שלך קובעת לא פחות מהיכולות שלך. תקיפו את עצמכם באנשים שרוצים לראות אתכם מצליחים, זה משנה את הכל.
דור, תודה על הכל אחי 🤝
בתמונה: אני ודור חוגגים תעודת הצטיינות אחרונה 📸״
תודו שהתרגשתם לפחות כמונו 🥹
תומר ודור, אנחנו גאים בכם ומאחלים לכם דרך הצלחה ולהמשיך להצטיין בדרככם המיוחדת ❤️
