01/10/2026
בחירות 2026: קורסי הבחירה של פרשנות ותרבות / / /
תיאוריות של המבט וראייה לא אנושית | ד״ר אלה קליק
אנחנו רגילים לחשוב על ראייה כעל פעולה אנושית: יש עין, יש מי שמביט, ויש משהו שנמצא מולה. אבל מה קורה כשהדימוי נוצר באמצעות מכונה? כשהעין נמצאת על רחפן? כשטלסקופ או לוויין רואים דברים שאנחנו לא יכולים לראות בעצמנו? ומה פירושו של הפועל ״לראות״ כשמי שרואה כבר אינו בהכרח אנושי?
בקורס של ד״ר אלה קליק נחשוב מחדש על המבט ועל גבולות הנראה והמיוצג דרך הטכנולוגיות שמייצרות דימויים נראים ושמתווכות לנו את העולם הנראה.
נתחיל בתיאוריות של המבט ובשאלות על הדימוי והאפרטוס הצילומי, ונמשיך אל שיטור ומעקב, אמנות אנטי-מעקב, ראייה ממוכנת, רחפנים, טלסקופים ולוויינים. נבחן כיצד טכנולוגיות צילום מבנות ידע, אילו יחסי כוח מגולמים בהן, ומה משתנה כאשר פעולת הראייה עוברת מן העין האנושית אל מערכות טכנולוגיות.
משם נרחיק עוד יותר: נראה את העולם דרך רכב חלל שחוקר את מאדים, נחשוב על האסתטיקה של הדימוי הלווייני ועל קנה המידה שהוא מייצר, ונגיע גם לטכנולוגיות חישה סביבתית ולשאלות של ראייה בעידן האנתרופוקן.
בקיצור, תארזו את הטלסקופ שלכן ותבואו. 🔭
וולטר בנימין כתב ב-1927 את המשפט הבא: ״גבולות הצילום עדיין לא נקבעו. כל מה שקשור בצילום כל כך חדש שאפילו ניסויים ראשוניים יכולים להפיק תוצאות יצירתיות ביותר״. מאה שנה אחר כך, השאלה היכן נמצאים גבולותיו של הדימוי החזותי נעשתה מסובכת ומעניינת אפילו יותר.
📷 בכרזה: Rayograph של מאן ריי, 1922, מאוסף המוזיאון לאמנות מודרנית (MoMA) בניו יורק (1922). העבודה נוצרה ללא מצלמה: מאן ריי הניח חפצים ישירות על נייר צילום רגיש לאור וחשף אותו לאור. לעבודות שיצר באמצעות הטכניקה הזו הוא קרא על שמו - ״ריוגרפים״ (Rayographs). כך נוצר דימוי צילומי ללא מבט מבעד לעדשה: האור והחפצים מייצרים את מה שנראה. דוגמה לכך שכבר ב-1922, הצילום מאפשר לחשוב על ראייה שאינה חופפת בהכרח לעין האנושית.