28/08/2026
תיקון קטן, אבל חשוב, בנוגע לתמונה של ״לאלה סוליקה״
בעקבות כמה תגובות שקיבלתי, חשוב לי לדייק:
זו לא תמונה של לאלה סוליקה.
אני מודע לזה. למעשה, אין לנו שום תמונה שלה, ואנחנו לא באמת יודעים איך היא נראתה.
אז למה בכל זאת קישרתי את הצדיקה לתמונה הזאת?
התמונה היא של בחורה צעירה ויפה, והיא למעשה רפרודוקציה פופולרית מאוד של ליתוגרפיה רומנטית מהמאה התשע־עשרה, בסגנון אוריינטליסטי.
לא חשבתי באותו רגע כמו חוקר שבודק מקור, תאריך וייחוס.
חשבתי כמו אדם שכל חייו חיבר את הדמות של הצדיקה לאותה תמונה.
ניסיתי לדמיין דמות היסטורית שאין לה פנים. במשך שנים, בספרים, בסיפורים, בשירים וביצירות שנכתבו על לאלה סוליקה, השתמשו באותה תמונה שראיתי במסעדה, וכך נוצר מעין דימוי ויזואלי שהתקבע בדמיון שלנו. לכן, כשראיתי את אותה תמונה תלויה במסעדה באתונה, הראש שלי פשוט עשה את החיבור באופן אוטומטי: סוליקה.
וזה בדיוק מה שרציתי לשתף. יש הבדל בין דיוק היסטורי לבין האופן שבו זיכרון עובד. הרי גם כשאנחנו חושבים על משה רבנו או על דמויות תנכיות או היסטוריות אחרות, או אפילו על סבתא־רבתא שאין לנו תמונה שלה, לרוב עולה לנו בראש איזשהו דימוי.
אנחנו יודעים שהוא לא בהכרח אמיתי. אבל המוח שלנו צריך פנים, גוף ותמונה כדי להפוך סיפור למשהו מוחשי.
וזה נכון גם לגבי זיכרון קולקטיבי.
בדוקטורט שלי, למשל, נתקלתי שוב ושוב בסיפור שיהודי מרוקו מספרים על מוחמד החמישי, שהוא אמר בזמן מלחמת העולם השנייה: ״במרוקו אין יהודים, יש רק מרוקאים.״ כל מי שראיינתי סיפר לי את אותו משפט בדיוק — אמנם בשפות שונות, אבל עם אותו מסר. כששאלתי אותם: ״איפה שמעתם את זה?״ התשובה הייתה בדרך כלל: ״כולם יודעים.״ ״אבל שמעתם אותו אומר את זה באיזשהו נאום או ברדיו?״ ״לא.״ ״אז מי סיפר לכם?״ ״אני לא יודע/ת. זה מה שכולם אמרו.״
מבחינה היסטורית, לא נמצא תיעוד חד־משמעי שמוכיח שהסולטן אכן אמר את המשפט בדיוק כך. אבל בעיניי, זה לא הופך את הסיפור לחסר משמעות. כי מה שעבר מדור לדור לא היה בהכרח המשפט המדויק, אלא התחושה שמאחוריו: שהמלך הגן על היהודים, שהוא ראה בהם חלק מהעם המרוקאי, שהוא שמר עליהם.
וזו בדיוק הנקודה שמעניינת אותי גם בתמונה של סוליקה. אני יודע שזו לא היא. אני יודע שאין לנו תמונה שלה. אבל התמונה הזאת אפשרה לי לרגע לדמיין אותה. ובתקופה שבה אני נמצא עכשיו ביוון, כשהייתי זקוק לסימן קטן שיחבר אותי למה שאני עושה כאן, לספר שאני כותב ולסיפורים שאני אוסף, משהו במשמעות שהתמונה הזאת קיבלה עבורי פשוט תפס אותי.
אז כן, מבחינה מחקרית, הייתי צריך לדייק יותר בפוסט המקורי. ואני שמח שהערתם לי על זה.
וכן, זו לא סוליקה, ואולי היא אפילו לא מריה. אבל באותו רגע שבו ראיתי אותה, היא היתה עבורי לאלה סוליקה.
לכן, לצד התיקון הזה, אני גם רוצה לשמור על מה שהתמונה עוררה בי: את הדמיון, את הזיכרון, את הסיפור ואת התחושה. כי לפעמים, כשאנחנו עוסקים בזיכרון ובזהות, השאלה ״האם זה באמת קרה בדיוק כך?״ היא רק חלק מהסיפור. לפעמים השאלה המעניינת לא פחות היא: למה אנחנו כל כך רוצים להאמין שזה היה כך?
שבת שלום ומבורכת ❤️
יונה
