18/05/2023
אחד הדברים הראשונים שהוא סיפר לי על עצמו בפגישת ההכרות,
זה שהוא נמנע מקונפליקטים
ולכן הרבה פעמים מוותר להשמיע את דעתו (או רצונו),
בטח לעמוד עליה, ולעיתים הוא בכלל לא מגבש דעה,
כדי לא להיות בסיטואציה או בדילמה של להגיד או לא.
לפעמים כי הוא מכבד את הצד השני, ולא רוצה לפגוע
(הבעת דעה אחרת נתפסת אצלו כביקורת),
וכי הוא לא רוצה להעכיר את היחסים,
או לייצר מרחק בגלל השונות בתפיסות,
ולרוב כי פשוט רוצה להיות נאהב ע"י כולם
וחושב שע"י ריצוי, זה יעבוד.
מה שהוא פחות ראה, זה את כל המחירים (ואת המשקל שלהם),
שהוא משלם על העדר הדעה/ הבעת הרצון
ואפילו לפעמים את הפגיעה באחר כשהוא לא מביע את רצונו,
או דעתו בנושא מסוים.
מה שהפתיע אותו לגלות, זה שאנשים לא בהכרח אוהבים יותר
אנשים שלא מביעים רצון או דעה. להפך....
כששאלתי על הקשר בין הבעת דעה/רצון לבין עימות,
זה היה כמעט בלתי נפרד מבחינתו, "תמיד זה נגרר לשם",
ואז גם היה ברור למה הוא נמנע,
מי רוצה להביע דעה או רצון ולהיגרר ישר לעימות בגלל זה?!
כשנשאל וחשב על סיטואציות ואנשים שעשו אחרת-
שהביעו דעה או רצון ולא בהכרח נגררו לעימותים,
אלא תרמו לשיח, לסיטואציה וגם לצד האחר,
נפתח אצלו משהו.
חשבנו איך ניתן מצד אחד לכבד את עצמי ואת רצונותיי/דעותיי,
ומצד שני לכבד את הצד השני ולא לפגוע בו
(מתוך הבנה שאנחנו לא יכולים לשלוט על איך הצד השני יפרש),
להיות גמיש לעיתים לשת"פ וליצור משהו משותף מהדעות והרצונות השונים,
בפעמים אחרות לוותר, וכן גם לדעת להיות יותר נחרץ ואיתן
גם אם זה אומר שהצד השני יצטרך לוותר.
איך להגיד את הדברים, ומה באמת משמעותי כדי להתעקש עליו.
לכבד את הצד האחר לא אומר תמיד להענות לבקשותיו ורצונותיו,
ולהיות נאהב, זה לא בגלל שאני מוותר על הכבוד לעצמי...
שיהיה סופ"ש נעים!!
