27/12/2018
שיחת טלפון ראשונה, עם אמא של ילד שהגיע לאימון אישי:
"יש לו המון פחדים וחרדות,
אני משתגעת כבר".
"הוא לא הולך לבד לשירותים והוא כבר בן 9..."
"מפחד לצאת מהבית מרגע שמחשיך ומגיע אלינו למיטה בלילה, כי חלם חלום מפחיד".
״אני לא מבינה למה הוא מפחד ככה...״
שיחת טלפון שניה ,שעתיים לאחר מפגש ראשון עם הילד:
אז מה את אומרת?
מה ראית?
אולי צריך פסיכולוג, או פסיכיאטר?
שיחה שלישית יום אחרי:
"הוא הגיע שוב בלילה אלינו למיטה".
"אני חושבת שאולי הוא צריך כדורים. אולי רק כדורי הרגעה לזמן קצר."
מאז עבר פחות מחודש והיו עוד לפחות 10 שיחות טלפון ממנה.
כל השיחות לוו במלל רב ובמילים של בהלה מצידה.
תגידי, שאלתי,
ממה את פוחדת?
כמה פעמים את מתעוררת בלילה עם מחשבות ופחדים?
כמה פעמים ביום את מוטרדת ממשהו שעשית, או שלא עשית..?
הילד שלך משקף לך את הפחדים שלך .
את מי שאת,
כשאת מפחדת.
קשה לך לראות אותו כשהוא מפחד?
כי את חווה בעצם את הפחדים שלך והוא המראה שלך.
לא היית רוצה ללכת בעולם בטוחה ורגועה יותר?
לא היה משמח אותך שהוא ילך בעולם ככה?
לא פשוט לנו לראות שהקושי של הילד שלנו, זה משהו שעדיין לא פתרנו בעצמנו...
אבל היי ...לפחות זיהינו משהו שיכול להוציא אותנו מהחושך לאור.
אם רק נסכים לקבל שזה שלנו, לקחת על זה בעלות ואחריות.
לחבק את זה לרגע ולהחליט לצמוח בזכות זה.
והכי חשוב להכניס רוגע במקום פחד.
כל המציאות שלנו תשתנה.
חוויות של קלילות, רוגע ושמחה, יחליפו את החוויות הדחוסות שהיו קודם.
שווה ניסיון לא??
מוגש באהבה
הדס ורויטל