בת מרי חני- מאמנת Nlp להצלחה ומצוינות

בפסח אנחנו מדברים על יציאה מעבדות לחירות

אבל יש נושא אחד שהוא לא פחות חשוב
וכמעט ולא מדובר בסיפור של יציאת מצרים.

כפרת עוונות.

אלוהים בוחר במשה
ילד מאומץ
שלא מרגיש שייך לשום מקום
זר בארץ נוכריה
בעל עבר פלילי
וכבד לשון
כדי להנהיג עם שלם
שיהיה מוכן ללכת אחריו
כדי לצאת משעבוד
ולהגיע לארץ המובטחת.

אדם שיש לו לא מעט
חסרונות ופגמים
שלא רוצה לקחת את התפקיד על עצמו
שמפחד ולא תמיד
מאמין באמונה שלמה שהוא
ראוי להנהיג.

אבל אלוהים רואה
את המעלות שבו
עוד לפני שהוא מזהה אותן בעצמו.

פסח השנה היא הזדמנות
לזכור לא רק את היציאה לחירות
אלא את החופש לשפוט אותנו לכף זכות,
לתת לנעצמנו הזדמנות נוספת
למרות הספק
להאמין ולטפח אותנו
כדי שיהיו לנו את התנאים
להביא את עצמנו לידי ביטוי
בצורה הטובה ביותר.

ברגע שתשחררו את כל הסיפורים
שמקטינים אתכן
תוכלו לצאת משעבוד פנימי
לחופש אישי,
ואופציות נוספות יוכלו להיפתח עבורכם
ולייצר לכם מציאות שונה
אולי אפילו מעבר למה שתוכלו לדמיין.

בהזדמנות זו,
אני מתרגשת לשתף אתכם שאני משיקה
את הקורס " ללמוד לחיות את החיים שנועדתם"
על מנת שכל אחת ואחד שרוצים
לנצל את הפוטנציאל הגלום בהם
יוכלו לקבל את ההזדמנות לעשות את זה
באמצעות כלים וידע שילמדו אתכם על כוחן של אמונות מגבילות ומקדמות,
מפתחות ההצלחה לחיים
ועל הכוח שלנו לשנות את מציאות חיינו
לזו שהיינו רוצים לראות ולחוות.

הרבי מילובביץ' אמר שכל אדם צריך מבוגר אחד שיאמין בו.
אם חיכיתם זמן רב ולא מצאתם אותו,
אני מזמינה אתכם להיות האדם הזה עבורכם
ולקחת שליטה על חייכם,
להשאיר את העבר מאחוריכם
ולצאת מעבדות לחירות

לפרטים נוספים,
מוזמנים לדבר איתי בפרטי
חג חירות שמח! 💜

בפסח אנחנו מדברים על יציאה מעבדות לחירות

אבל יש נושא אחד שהוא לא פחות חשוב
וכמעט ולא מדובר בסיפור של יציאת מצרים:

כפרת עוונות.

אלוהים בוחר במשה,
ילד מאומץ
שלא מרגיש שייך לשום מקום
זר בארץ נוכריה
בעל עבר פלילי
וכבד לשון
כדי להנהיג עם שלם
שיהיה מוכן ללכת אחריו
כדי לצאת משעבוד
ולהגיע לארץ המובטחת.

אדם שיש לו לא מעט
חסרונות ופגמים
שלא רוצה לקחת את התפקיד על עצמו
שמפחד ולא תמיד
מאמין באמונה שלמה שהוא
ראוי להנהיג.

אבל אלוהים רואה את המעלות שבו
עוד לפני שהוא מזהה אותן בעצמו.

פסח השנה היא הזדמנות
לזכור לא רק את היציאה לחירות
אלא את החופש לשפוט אותנו לכף זכות,
לתת לעצמנו הזדמנות נוספת
למרות הספק,
להאמין ולטפח אותנו
כדי שיהיו לנו את התנאים
להביא את עצמנו לידי ביטוי
בצורה הטובה ביותר.

ברגע שתשחררו את כל הסיפורים
שמקטינים אתכן
תוכלו לצאת משעבוד פנימי
לחופש אישי,
ואופציות נוספות יוכלו להיפתח עבורכם
ולייצר לכם מציאות שונה
אולי אפילו מעבר למה שתוכלו לדמיין.

בהזדמנות זו,
אני מתרגשת לשתף אתכם שאני משיקה
את הקורס " ללמוד לחיות את החיים שנועדתם"
על מנת שכל אחת ואחד שרוצים
לנצל את הפוטנציאל הגלום בהם
יוכלו לקבל את ההזדמנות לעשות את זה
באמצעות כלים וידע שילמדו אתכם על כוחן של אמונות מגבילות ומקדמות,
מפתחות ההצלחה לחיים
ועל הכוח שלנו לשנות את מציאות חיינו
לזו שהיינו רוצים לראות ולחוות.

הרבי מילובביץ' אמר שכל אדם צריך מבוגר אחד שיאמין בו.
אם חיכיתם זמן רב ולא מצאתם אותו,
אני מזמינה אתכם להיות האדם הזה עבורכם
ולקחת שליטה על חייכם,
להשאיר את העבר מאחוריכם
ולצאת מעבדות לחירות

לפרטים נוספים,
מוזמנים לדבר איתי בפרטי

חג חירות שמח! 💜

באנו לקבל השראה בסדנת אומן של ניר דובדבני ✌️✨💖 Iris Krawczyk-Ulianitski@
ועל הדרך פגשנו גם את Osnat Mattatia@ המהממתת 🥰😘

הרבה זמן שאני נמנעת מהעלאת תוכן קשה
שקשור למלחמה מתוך בחירה מודעת.
הפעם הרגשתי קריאה פנימית לכתוב בכל זאת.

אם לומר את האמת,
אני לא מרבה לצפות בחדשות.
יש המון חדשות ומסרים שליליים
שמתדלקים את הפחדים והחרדות שלנו
ושואבים מאיתנו אנרגיות שחיוניות
להמשך התפקוד שלנו.

השבוע בכל זאת צפיתי לכמה שניות בחדשות
וראיתי את החיילים שאיבדנו.
צפיתי באנשים המופלאים
שאיבדנו מופיעים על המסך
לכל אחד מהם היה שם ופנים.
ברגע הראשון התכווצתי,
חשבתי על כל מי שצופה
ומרגיש את אותו כיווץ בלב ברגעים האלו.
את הפחד שזה יגיע למישהו שהוא מכיר ואוהב.

וכשבחרתי להמשיך להתעסק בדברים אחרים
ולהפסיק לצפות בטלוויזיה
עלו בי מחשבות אחרות.

חשבתי כמה כואב לנו
לשמוע הותר לפרסום
למרות שלא הכרנו אותם אישית,
שזה לא משנה אם הם הספיקו
להקים משפחה או
לטייל במזרח
זה פשוט
כואב.

ופתאום הבנתי
שבאותה נשימה שזה כואב לנו
זה גם אומר עלינו משהו!

זה אומר עלינו המון!

על הרגישות שלנו כחברה,
על ההזדהות עם האובדן הקולקטיבי
ובעיקר זה אומר
שלא איבדנו את האנושיות שלנו.

ופתאום הכאב הפך להתרגשות.

פשוט התרגשתי.
התרגשתי שאנחנו מרגישים
את החיבור הזה בנינו
ושלמרות הזרות
אנחנו לא באמת זרים.
פתאום חזרנו להתנהל כמו שבט
עם אחוות אחים ואחיות,
הורים, דודים, סבים
כולנו התגייסנו למען כולם
כי כולנו רקמה אנושית אחת.

ואם אחד מאיתנו ילך מעימנו
משהו בנו ילך איתו.

אז נכון, ברגעי מלחמה
ואובדן קשוח להיות מחוברים לרקמה הזו
אך היא זו ששומרת עלינו
מחוברים ומאוחדים יותר

היא זו שגורמת לנו להיות יותר ערכיים,
והופכת אותנו לחברה יותר חזקה
ומלוכדת

חסינה יותר למשברים.

ודווקא בגלל כל מה שעברנו כעם,
דווקא בגלל החוסן שפיתחנו במשך כל כך הרבה דורות
אני מוצאת נחמה בידיעה הזו
שהחוסן הזה בדיוק
הוא שיאפשר לנו להתגבר על הכל 💜

כל אחת סוחבת תיק
התיק הזה מונע ממנה להתקדם
בדרך או בקצב שהיא רוצה.

ואם נחשוב על זה לרגע
תיק זו בכלל המצאה שנועדה כדי
לשרת אותנו
ולא להיפך.

השאלה היא האם התיק שאנחנו
נושאות איתנו יום יום באמת נוח לנו?

לפעמים יש תחושה שהוא בכלל מכביד עלינו.

הרי תיקים נועדו כדי שנוכל לשאת
כלים למרחקים.
אבל מה קורה כשאנחנו בוחרות
לסחוב על הגב או הכתפיים שלנו תיק מלא
כלים שיצאו משימוש
ואנחנו כבר לא צריכות?

התיק מתחיל להיות כל כך כבד
שהוא מעכב אותנו,
גורם לנו להאט את הקצב
ולפעמים אפילו לעצור.

שכחנו שתיק נועד לעזור לנו
להגיע ליעד בצורה נוחה ונעימה יותר
במקום להקשות עלינו באמצע הדרך.

כל אחת מאיתנו סוחבת תיק.

איזה תיק אתן סוחבות שגורם לכן לגיבנת?
לעצור כל כמה צעדים כי קשה לכן ללכת?
ומה אתכן מתכוונות לעשות עם התיק הזה?
שמזמן הפך למשקולת כבדה
שמעכבת אתכן בדרך
לגרסה הטובה ביותר שלכן 💜

הפוסט הזה מוקדש לשני מטופלים שלי לשעבר
שהיו בנובה ושרדו כדי לספר 🙏💜

אתמול שמעתי ברדיו את השרדן מראיין את בניה ברבי על הטיפול המרפא שעשה עם מארגני המשלחות לקפריסין עבור נפגעי נובה.
באחד הלילות בניה ביקְש מהם להשלים את המשפט
זה בסדר ל..

אחת המשתתפות שיתפה שכתבה
"זה בסדר להתאפר ולהתלבש"
וסיפרה שהייתה באירוע משפחתי וקיבלה תגובות כמו "את לא נראית כמו אחת שהיתה בנובה".

עכשיו מעבר לזה שיש צלקות שקופות
שאף אחד לא יכול להבחין בהן ממבט ראשון

בואו נדבר על זה רגע,
איך נראה אדם שחזר מתופת?
ומה הציפייה שלנו ממנו כחברה?

שנים שאני אומרת בכל מקום אפשרי לכל מי שמוכן לשמוע
שהציפייה שלנו שאנשים לא יתאוששו מתופת
כי "איך אפשר?" ו.."אין חיים אחרי דבר כזה"
רק מקבעת את האנשים שעברו טראומה
בתוך מעגל של קורבנות
שלא מאפשרת להם לצאת ממנו.

כי לא מספיק שהם מרגישים אשמה ובושה על מה שקרה להם,
החברה משליכה עליהם את הציפיות שלה
מאיך הם אמורים להיראות ומה הם אמורים לעשות אחרי התופת.

להגיד משפטים כמו "את לא נראית כמו אחת שחזרה מהנובה"
זה משפט מקבע, מקטין ומשפיל.
זה משפט שעושה דה לגיטימציה להרגיש בסדר להתנהג נורמלי להתאפר ולחיות בין לבין.
להרגיש נורמלים אחרי חוויה לא נורמלית.

זה נותן את התחושה שאסור להם לצחוק,
להרגיש לרגע בסדר,
לשבת עם החבר'ה וליהנות
מהפוגה קלה
עד שהזיכרונות ישובו להציף
ולשתק אותם שוב.
פיזית ונפשית.

בואו נשים לב לבחירת המילים שלנו.
לכל מילה יש כוח להעצים ולעודד את האחר
ובאותה נשימה למוטט אותו ברגע,
בדיוק ברגע שהעז להרים את הראש מעל המים

מצרפת בתגובה הראשונה את השיר המלא שיצא ממש לפני כמה ימים
קוראים לו "זה בסדר"

תקשיבו למילים שלו,
כל מילה נכתבה מדם ליבם של שורדי הנובה
המדהימים ❤️

אז הבוקר התחיל עם ההבנה שאופירי לא מרגישה טוב וכנראה שהיא כבר לא תלך היום לגן.

אם זה לא מספיק, הבריזו לי מפגישה טלפונית
בדקה ה-100 בלי התראה מראש
וזה המשיך בביטול של טיפול מהרגע
לעוד שעתיים עקב מקרה חירום של מטופל.

אז מה?
מה קורה פה היום ?
ומה עושים במצב כזה?

זה סופר מתסכל!

אני זוכרת שפעם הייתי בקלות יכולה להתעצבן על שינויים בדקה התשעים,
על זה שדברים לא מסתדרים לי,
שהלכו לי התוכניות,
ושואלת את עצמי למה זה קורה רק לי???

היום,
אני מזכירה לעצמי לעצור ולנשום
להבין שיש דברים שיותר גדולים ממני
ולא בהכרח תלויים בי.
בטח אם מדובר בחולי של אדם אחר
או בתגובה שאינה שלי.
על זה אין לי שליטה.

אז על מה יש לי שליטה?

על מה שאני *בוחרת* לעשות עם זה.
על איך אני מגיבה לשינויים במציאות?
האם אני מתנגדת להם?
או שאני בוחרת להוריד הילוך ולהנות מהם.
מזמן האיכות עם אופירי,
מפעילות גופנית ומנוחה לגוף באמצע היום
וממענה וזמינות רבה יותר למטופלים שלי
כי במקרה התפנה לי זמן
שלא תמיד פנוי באמצע היום
או אולי מזה שהספקתי להכין צהריים
כמו שייחלתי לעצמי כבר הרבה זמן וזה נדחק לשוליים.

מה שאני רוצה לומר זה שתשימו לב
איפה הפוקוס שלכם נמצא.
כי חלק בלתי נמנע מהחיים זה לתכנן
ושדברים לא יצאו לפועל כמו שרצינו.
ודווקא ברגעים האלה,
כשאנחנו בוחרים לצאת
מהדפוסים האוטומטיים שלנו,
אנחנו מגלים את העוצמות הכי גדולות בנו 💜

מה היית רוצה לספר לעצמך על עצמך בתקופה הזו בעוד 10 שנים?

אנחנו חיים בתקופה מאוד מאתגרת שרבות עוד ידברו ויכתבו עליה בהיסטוריה של מדינת ישראל.
אחרי ה7.10 לא מעט מאיתנו יפתחו תסמינים פוסט טראומטיים עקב המראות הקשים של התמונות, הסרטונים והקולות שנחשפו אליהם.

יחד עם זאת,
אני מאמינה שכל משבר הוא שיעור.
וכמו כל שיעור טוב הוא בא ללמד אותנו משהו על עצמינו ועל החיים.
אני גם מאמינה שכל משבר הוא הזדמנות. הזדמנות להתמודד עם חוסר ודאות, עם הפחדים הכי גדולים שלנו ועם עוצמות של רגש שלא הכרנו בנו קודם.

אז אני מחזירה אותך שוב לשאלות הזו:
אם אשב עם אני של עוד 5 או 10 שנים מהיום
מה אני רוצה שהיא תספר לי על עצמי בתקופה הזו?
האם אני רוצה שהיא תספר לי שמרוב פחד היא לא יצאה מהבית או לא הצליחה לתפקד כמו שהייתה רוצה בתוך כל החוסר ודאות הזו?

או

שאני רוצה שהיא תספר לי סיפור אחר?
על איך הצלחתי למצוא נקודות של אור בתוך החושך וגיליתי יכולות וכישורים שלא ידעתי שקיימים בי דווקא בזמן משבר?

עצרתם לחשוב פעם איזה קמצנים אנחנו?
איך אנחנו מתחשבנים על כסף, נכון?

אם חבר ילווה מאיתנו 7,000 ש"ח אנחנו נזכור לו את זה..
אם נרצה לקנות משהו עבור עצמינו, בין אם זה חוויה או מוצר אוטומטית יעלו לנו מחשבות על דחיה למועד מאוחר יותר ולרוב נמצא את עצמינו מתקמצנים
וחוסכים על חשבוננו.

ומה עם הזמן שלנו?

אם היינו מתקמצנים על הזמן שלנו
כמו שאנחנו מתקמצנים על הכסף שלנו
היינו חושבים פעמיים על מה להשקיע אותו
במקום לבזבז אותו בפזרנות.

זמן הוא המשאב היחיד שלא ניתן להחזיר
בניגוד לכסף שאפשר לאבד ולצבור חזרה.

אם יש משהו שהמלחמה הזו לימדה אותנו הוא
שזמן שעובר לא חוזר.
כולנו יודעים שאנחנו זמניים פה ועדיין אנחנו
מתנהלים ביום יום כאילו נחיה לנצח.

דוחים את החיים לאח"כ,
מספרים לעצמנו סיפור
שבעתיד ה-כ-ל יראה אחרת.

ובנינו?
העתיד בסוף מגיע
ושום דבר לא באמת משתנה

אף פעם אין לנו מספיק זמן.

וגם אם היו נותנים לנו יותר זמן
היינו מוצאים איך לבזבז אותו.

כדי שנחיה את החיים שאנחנו רוצים לחיות היום
בלי להסתכל אחורה עם חרטה

חשוב שנעצור *עכשיו*
ונתחיל לחשב מסלול מחדש

כדי להבטיח לעצמינו
חיים טובים ואיכותיים יותר מחר
אנחנו צריכים להחליט אחרת ולפעול
בהתאם להחלטה הזו בלי להתפשר
או לדחות יותר את הרצונות שלנו.

אז מה אתם הולכים לתעדף היום
כדי שהמחר שלכם יראה וירגיש אחרת?

(בתמונה- אני וחברה טובה ואהובה נפגשות בסטודיו לריקוד,לזמן איכות שאנחנו מעניקות לעצמינו כל שבוע באופן קבוע כבר למעלה מ-8 חודשים ✨💜)

איפה שהפוקוס נמצא שם זורמת האנרגיה שלנו✨

תחשבו על דבר אחד שמרגיש לכם טוב,
עכשיו דמיינו שהוא הולך וגדל
ככל שאתם מתמקדים בו.
שימו לב איך שהפוקוס השתנה,
התחושה השתנתה בהתאם ❤️

זו העוצמה של הפוקוס שלנו.
בואו נבחר לשים אותה במקום
שיעזור לנו לעבור את התקופה הזו 💪