ד"ר רינת גולד - קלינאית תקשורת

ד"ר רינת גולד - קלינאית תקשורת מלמדת סטודנטים לתואר שני בחוג להפרעות בתקשורת באוניברסיטת תל-אביב ואף נבחרה לקבל אות מרצה מעורר השראה מטעם התאחדות הסטודנטים הארצית.

ד"ר רינת גולד, קלינאית תקשורת ודוקטור למדעי המוח.
מייסדת בית הספר המקוון להתפתחות הילד ואוטיזם.
מפתחת קורסים והכשרות למטפלים, המשלבים מחקר עדכני, ניסיון קליני של למעלה מ־30 שנה וכלים יישומיים לעבודה מקצועית. http://www.mako.co.il/study-career-weekend/Article-679646b52aa3951006.htm

כבר מגיל צעיר מאוד תינוקות מגלים נטייה מיוחדת להפנות קשב לקול האנושי. אצל חלק מהילדים על הספקטרום אנחנו עשויים לראות פחו...
28/09/2026

כבר מגיל צעיר מאוד תינוקות מגלים נטייה מיוחדת להפנות קשב לקול האנושי.
אצל חלק מהילדים על הספקטרום אנחנו עשויים לראות פחות קשב או תגובתיות לקולות אנושיים.

וזה משמעותי, כי לפני שאנחנו מבינים מילים, אנחנו צריכים להיות קשובים לקול שנושא אותן.

אתן לכם דוגמה מהקליניקה.
ילד בן שנתיים הגיע אליי לטיפול. משך האינטראקציה איתו היה קצר מאוד והוא מיעט להיענות למסרים שהופנו אליו, גם הפשוטים ביותר.

שמתי לב למשהו חשוב:
הוא הפנה את הראש מיד לצלילים של משחק, למוזיקה או לנקישות - אבל לא הגיב כמעט בכלל לקולות שלי או של הוריו. גם לא לשמו.

אז מה עושים?
כאן נכנסת אסטרטגיה שרלוונטית בעיניי לכל אנשי הטיפול -
זרמתי אחרי תחום העניין שלו.

אחד הדברים שעניין אותו במיוחד היה משחק שבו פינגווינים מחליקים.
בכל פעם שהנחתי פינגווין והתחלתי להחליק אותו, אמרתי: "וויייי!"
בהתחלה הקול פשוט היה חלק מהמשחק.

אבל בשלב מסוים, כשהוא ניסה לצאת מחדר הטיפול - דבר שקרה לא מעט בשבועות הראשונים - לקחתי את המשחק, השמעתי את ה"וויייי" המוכר, והוא עצר, עזב את הדלת והסתובב אליי.

זו הייתה הפעם הראשונה שבה ראיתי אותו מגיב לקול אנושי.

זה אולי נשמע כמו רגע קטן, אבל מבחינתי זה היה רגע משמעותי: מצאנו דרך להפוך קול אנושי למשהו שרלוונטי עבורו.
ומשם אפשר היה להמשיך ולבנות על היכולת הזו.

לכן חשוב כל-כך לא רק לסמן מה הילד לא עושה, אלא לנסות להבין איפה נמצאת נקודת הכניסה שדרכה אפשר להתחיל לבנות על היכולות שלו.

תחילת שנת הלימודים היא זמן של הערכות חדשות, תצפיות, איסוף מידע ובעיקר - ניסיון להבין איפה הילד נמצא ומה נכון עבורו עכשיו...
22/09/2026

תחילת שנת הלימודים היא זמן של הערכות חדשות, תצפיות, איסוף מידע ובעיקר - ניסיון להבין איפה הילד נמצא ומה נכון עבורו עכשיו.

אצל ילדים על הספקטרום בגיל הרך, ההערכה נשענת במידה רבה על אינטראקציה, משחק ותצפית. לכן חשוב לארגן את ההתבוננות ולבחון כמה תחומים במקביל.

כדי לעזור בארגון התהליך, יצרתי צ'ק-ליסט להערכה איכותנית של ילדים על הספקטרום בגיל הרך.

הצ'ק-ליסט מתייחס לחמישה תחומים מרכזיים:
• תקשורת
• הבנת שפה
• הבעת שפה
• דיבור
• משחק
אני שמחה לשתף אותו אתכם.

לקבלת הצ'ק-ליסט
https://lp.smoove.io/ospr

בהצלחה!

14/09/2026

בשבוע שעבר זכיתי להשתתף בכנס השנתי של העמותה לקידום קלינאי התקשורת בישראל 💜

במסגרת הכנס הצגתי את מודל 3 המדרגות - מודל להערכה ולהתערבות בתחום התקשורת החברתית.

היה מרגש לשתף את המודל עם קהל של קלינאיות תקשורת, לפגוש קולגות, לשמוע מחשבות ושאלות ולהמשיך את השיח המקצועי סביב אחד התחומים המורכבים והמרתקים בעבודה שלנו.

משתפת כאן כמה רגעים מתוך ההרצאה 🎥🌿

"הוא כבר הצליח לנעול נעל אחת.אז למה הוא מבקש שננעל את השנייה?"קל להסיק שהוא מתעצל.אבל האם זו הפרשנות היחידה?במאמר חדש בב...
27/07/2026

"הוא כבר הצליח לנעול נעל אחת.
אז למה הוא מבקש שננעל את השנייה?"

קל להסיק שהוא מתעצל.

אבל האם זו הפרשנות היחידה?

במאמר חדש בבלוג כתבתי על ההבדל בין יכולת לבין ביצוע, ועל האופן שבו ההבחנה הזו יכולה לעזור לנו להבין טוב יותר את ההתנהגות של ילדים.

מוזמנים להיכנס ולקרוא-
https://www.ltherapy.co.il/post/יכולת-לעומת-ביצוע

השבוע יתקיים המבחן הממשלתי להסמכת קלינאיות וקלינאי תקשורת.אני רוצה לאחל הצלחה גדולה לכל מי שניגש וניגשת למבחן 💜ובאותה הז...
19/07/2026

השבוע יתקיים המבחן הממשלתי להסמכת קלינאיות וקלינאי תקשורת.

אני רוצה לאחל הצלחה גדולה לכל מי שניגש וניגשת למבחן 💜

ובאותה הזדמנות, לומר כמה מילים על מה שקורה ביום שאחרי.

תחילת הדרך המקצועית מלווה לא פעם בתחושת ספק עצמי.
האם אני יודעת מספיק?
האם אקבל את ההחלטות הנכונות?
האם זה המקצוע הנכון בשבילי?

נהוג לחשוב שספק עצמי הוא מעין "מחלת ילדות" של מטפלים בתחילת הדרך - משהו שחולף ככל שצוברים ניסיון.

אבל המחקר שערכנו, לצד מחקרים נוספים, מצביע על תמונה מורכבת יותר.

ספק עצמי אינו מאפיין רק מטפלים בתחילת דרכם.
הוא קיים גם אצל מטפלים ותיקים ומנוסים.

ההבדל אינו בעצם קיומו של הספק,
אלא במקום שהוא תופס בתוך חוויית הטיפול.

לפני שלוש שנים העברתי הרצאה המבוססת על המחקר הזה.
בהרצאה אני מסבירה מה מעורר את תחושת הספק העצמי, מה המחקר מלמד עליה, ואיך אפשר לרתום אותה לצמיחה מקצועית במקום לתת לה לעכב אותנו.

ההרצאה זמינה לצפייה ללא עלות, ואני מקווה שהיא תוכל לתת פרספקטיבה לכל מי שנמצאים בתחילת הדרך - וגם למטפלים ותיקים שפוגשים מדי פעם את תחושת הספק.

🔗 קישור להרצאה באתר בית הספר המקוון:
https://www.ltherapy.co.il/lectures-free

מאחלת לכל הנבחנים דרך מקצועית של סקרנות, למידה וצמיחה🪻

12/07/2026

בשבוע שעבר היה לי העונג להעביר יום עיון בנושא משחק בקרב ילדים עם ASD למרפאות בעיסוק במחוז חיפה וגליל מערבי של שירותי בריאות כללית.

אחד הרגעים שהכי שימחו אותי היה כשכמה מהמשתתפות ניגשו אליי במהלך ההפסקה וסיפרו שהן כבר לומדות איתי בקורסים הדיגיטליים.
תמיד מרגש לפגוש פנים אל פנים אנשי מקצוע שהכרתי קודם דרך המסך❤️

מצרפת קטע קצר מתוך ההרצאה.

אחד הנושאים המעניינים שעלו במהלך היום היה סוג המשחק שהילד בוחר.

אצל ילדים ברמות התפקוד הבינוניות-גבוהות, יש מי שנמשכים למשחק סימבולי פתוח ועשיר בדמיון, ויש מי שמעדיפים דווקא משחקים בעלי חוקים ברורים ומבנה קבוע.

ההעדפה הזו אינה מקרית.

השאלה החשובה אינה רק מה הילד מעדיף לשחק,
אלא למה הוא בוחר דווקא בסוג המשחק הזה,
ומה הבחירה הזו יכולה ללמד אותנו על התפקוד שלו.

ומנקודת המבט הטיפולית, השאלה החשובה ביותר היא:
איך אפשר למנף את ההעדפה הטבעית של הילד
כדי לקדם את התקשורת, את המשחק ואת התפקוד בכלל.

זו עונת הסיכומים והפרידות.מסיבות סוף שנה.פגישות סיכום.שיחות משוב.שי קטן עם מכתב מרגש.כולנו עסוקים בלסגור מעגלים.אבל שיחת...
07/07/2026

זו עונת הסיכומים והפרידות.
מסיבות סוף שנה.
פגישות סיכום.
שיחות משוב.
שי קטן עם מכתב מרגש.
כולנו עסוקים בלסגור מעגלים.

אבל שיחת הסיכום היא הרבה יותר מסגירת מעגל.
היא לא רק מסכמת את התהליך - היא מעצבת את האופן שבו נזכור אותו, נבין אותו ונישא אותו איתנו הלאה.

יש משהו שחוזר כמעט בכל שיחת סיכום שאני מקיימת.
בין אם מדובר בילד שמסיים טיפול, בקלינאית שמסיימת שנת הדרכה או בצוות שמסיים תהליך של למידה משותפת - בתחילת השיחה אני שומעת לא פעם משפטים כמו:
"אני עדיין מרגישה שיש לי כל כך הרבה ללמוד."
"אני לא בטוחה שהיה שינוי כזה גדול."
"יש עוד כל כך הרבה שאני רוצה להשתפר בו."
ואז אנחנו עוצרים.
חוזרים יחד לנקודת ההתחלה.
נזכרים איפה היינו לפני כמה חודשים. באילו שאלות עסקנו. מה היה קשה. אילו רגעים היו משמעותיים. מה השתנה בדרך.

ואז מתחילה להתבהר התמונה.
פתאום אפשר לראות את הביטחון שנבנה, את אופן החשיבה שהשתנה, את הדרך החדשה להסתכל על ילדים, על הורים או על עצמנו.
דווקא משום ששינויים כאלה מתרחשים בהדרגה, קשה מאוד להבחין בהם בזמן אמת.

אחד הדברים שאנחנו יודעים מהפסיכולוגיה הוא שלמידה לא נוצרת רק מתוך ההתנסות. היא מתגבשת כשאנחנו עוצרים, מתבוננים במה שעברנו ומעניקים לו משמעות.

במילים אחרות, אנחנו בונים ייצוג מנטלי של התהליך.
הייצוג המנטלי הזה הוא הרבה יותר מזיכרון.
זה הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו על הדרך שעשינו.
מאיפה התחלנו.
מה השתנה.
מה אפשר את השינוי.
ומה אנחנו לוקחים איתנו הלאה.

כשלא עוצרים לשיחת סיכום, התהליך עלול להישאר כאוסף של מפגשים, מחשבות וחוויות.
אבל כשעוצרים ומתבוננים בו יחד, החלקים מתחברים לכדי סיפור קוהרנטי.
והסיפור הזה הוא שמאפשר לנו לשאת את הלמידה איתנו גם בהמשך הדרך.

זו גם הסיבה שבשיחות הסיכום שלי אני כמעט תמיד חוזרת לאותן שאלות:
מאיפה התחלנו?
מה השתנה בדרך?
מה אפשר את השינוי?
ומה אתם לוקחים איתכם הלאה?
אלה שאלות שעוזרות להפוך התנסות למשמעות, ומשמעות לידע.

אולי בגלל זה אני לא רואה בשיחת הסיכום את סוף התהליך.
בעיניי, זה הרגע שבו התהליך הופך לחלק ממי שאנחנו.

מאחלת לכולנו סיומים עם משמעות 🌱

פעם הייתה כאן מגפה. זוכרים?הילדים שהיו אז תינוקות ופעוטות כבר גדלו. אבל השאלה האם התקופה הזו השפיעה על התפתחותם ממשיכה ל...
26/06/2026

פעם הייתה כאן מגפה. זוכרים?
הילדים שהיו אז תינוקות ופעוטות כבר גדלו. אבל השאלה האם התקופה הזו השפיעה על התפתחותם ממשיכה להעסיק חוקרים ואנשי מקצוע.

מחקר חדש שפורסם החודש ב-Pediatric Research ובחן כמעט 41,000 ילדים ביפן מצא עלייה בסיכון לקשיי שפה בגיל 3 בקרב ילדים שגדלו במהלך שנות המגפה.

אבל בעיניי, התובנה המעניינת ביותר אינה דווקא הקשר לקורונה.
המחקר מזכיר לנו עד כמה התפתחות השפה נשענת על אינטראקציות יומיומיות.
לא על "פעילויות לפיתוח שפה".
לא על דפי עבודה.
לא על אפליקציות.

אלא על אינספור רגעים קטנים:
שיחות סביב ארוחת הערב.
משחק משותף.
מפגש עם ילדים אחרים.
שאלות ותשובות במהלך היום.
התנסויות משותפות בעולם.

מעניין במיוחד שההשפעה שנמצאה במחקר הייתה בולטת יותר בקרב ילדים שלא שהו במסגרות חינוכיות.
החוקרים משערים כי לאינטראקציות היומיומיות במסגרת החינוכית היה תפקיד מגן.

כמובן, למחקר יש מגבלות ולא ניתן להסיק ממנו מסקנות חד-משמעיות. אבל הוא בהחלט מצטרף לגוף מחקר הולך וגדל שמזכיר לנו משהו בסיסי:
שפה מתפתחת בתוך קשר.

25/06/2026

🎉 האתר החדש של בית הספר המקוון עלה לאוויר!

בסרטון אני לוקחת אתכם לסיור קצר באתר החדש ומראה איך התכנים מסודרים היום.

לרגל ההשקה - כל הקורסים והשיעורים זמינים למשך שבוע ב-20% הנחה.

מוזמנים לבקר באתר:
https://www.ltherapy.co.il/

לאחרונה שיתפתי בקבוצה המקצועית שלי סרטון קצר של ילד בן 4 שצופה בסרט.הילד לא דיבר.לא ענה על שאלות.ולא שיתף אותנו במה שהוא...
19/06/2026

לאחרונה שיתפתי בקבוצה המקצועית שלי סרטון קצר של ילד בן 4 שצופה בסרט.

הילד לא דיבר.
לא ענה על שאלות.
ולא שיתף אותנו במה שהוא מרגיש.

ובכל זאת, רוב הצופות הרגישו שהן מבינות בדיוק מה עובר עליו.

איך זה קורה?

הרי הילד לא פנה אלינו.
לא דיבר איתנו.
לא ביקש עזרה.

ובכל זאת, הצלחנו להבין משהו מעולמו הפנימי.

התשובה לכאורה פשוטה:
אנחנו מסתכלים על הבעות הפנים שלו.

אבל למעשה, יש כאן משהו עמוק יותר.

הבעות פנים אינן רק ביטוי לרגש.
הן גם ערוץ תקשורת.

הן מאפשרות לילד לשתף אותנו במה שהוא חווה, ומאפשרות לנו להבין, להגיב ולהתחבר אליו.

כולנו מכירים ילדים שפניהם הן כמו "ספר פתוח".

אפשר לראות מתי הם מופתעים, מתרגשים, נהנים או חוששים.

ומנגד, יש ילדים שקשה הרבה יותר לקרוא אותם.
ילדים שאצלם האפקט מצומצם יותר, ההבעות מעטות יותר, ולעיתים נדמה שפניהם כמעט אינן משתנות.

במקרים כאלה אנחנו עלולים לפרש בטעות את המצב כהיעדר עניין או היעדר רגש.

אבל פעמים רבות הרגש קיים.
מה שחסר הוא היכולת לשתף בו אחרים.

לכן, כאשר אנחנו מתבוננים בילד, כדאי לשאול לא רק:

"מה הוא מרגיש?"

אלא גם:

"עד כמה עולמו הפנימי נגיש עבורנו?"

כי לפני שילדים מספרים לנו על עצמם במילים, הם מספרים לנו על עצמם בדרכים רבות אחרות.

ואולי חלק מהעבודה שלנו הוא ללמוד להקשיב גם להן.

Address

Petah Tikwah
4977383

Alerts

Be the first to know and let us send you an email when ד"ר רינת גולד - קלינאית תקשורת posts news and promotions. Your email address will not be used for any other purpose, and you can unsubscribe at any time.

Contact The School

Send a message to ד"ר רינת גולד - קלינאית תקשורת:

Shortcuts

Share