עידית פרנקל הדרכה והנחיית קבוצות הורים וייעוץ מקצועי

"מעברים". מילה כה חזקה היכולה להרים או להפיל.
כל חיינו אנו נעים במעברים, כאלה שצרים כל כך עד שנפשנו משוועת לסיימם וכאלה הרחבים דיים והמאפשרים תנועה כמו כל הנחלים הזורמים לים...
אנו במעברים על בסיס יומי, נכנסים ויוצאים, עוצרים בצמתים משמעותיים ובוררים את מה לאסוף או להשאיר. אנו נפרדים מהיום ועוברים ללילה, נפרדים מהלילה ומקבלים את אור היום, אנו נפרדים מההורים בכל בוקר בגן או ע"י שער בית הספר, מהחברים בצהרון, מהמוצץ בגיל שלוש, מהטיטול כשנגמלים, מגינת השעשועים, וגם קורה שאנו נאלצים להיפרד בכאב מאנשים יקרים שהולכים ולא חוזרים...
כל זה קורה במהלך החיים, גם כשאנו צעירים וגם כשאנו מתבגרים.

אני לא יודעת אם שמתם לב, במילה "מעברים" מסתתרות המילים: ים, עבר, בר, מעבר, מעבר( במשמעות מעבר ל....קשת שבשמיים) , כולן מילים רחבות, מילים של תקווה, אופטימיות זיכרון וחלום וכך עלינו לדעתי כהורים לתווכן לילדים. נכון שמעבר יכול להיות לא קל, בכל זאת הוא דבר חדש ולא מוכר אבל הוא יכול גם להיות מאתגר, מסקרן, מעורר, פותח מכיל ומקבל.

הורים יקרים,
נבחרו לשחק בתפקיד חיינו והתפקיד מחייב אותנו 24/7, אין הקלות, אין פטורים, אנו תחת עין בוחנת הרואה ושומעת הכל.. ילדנו נולדו עם חיישנים משוכללים הקולטים ומפנימים ללא מסננת הבוררת את הטעויות, ילדנו צופים מצוינים אבל פרשנים גרועים. המסרים שאתם מעבירים לילדים, חייבים להיות ברורים ומובנים קודם מעל הכל לעצמכם, אל תצפו שהילדים יקבלו ויבינו מסרים שלכם הם לא ברורים או לא חשובים. זה גם לא הוגן לבקש..

עצרו לרגע וחישבו על הדברים הבאים:
מה זה מעברים בשבילי? איך אני מגיב במעברים? נוח לי? קשה לי? אני מתגבר בקלות? או אולי זקוק לעזרה ותיווך? מה יכול לעזור לי להתגבר?
כשתענו על השאלות, תגענה התובנות וכאן יהיה לכם מקום לשחק בגדול, לעלות על בימת ההורות ולקרוא בקול, לכוון למקום נכון, להיות לרגע מורה דרך לחיים. כאן תדעו שאתם יוצרים ילדים חזקים, שנתתם להם כלים משמעותיים אשר יעזרו להם להתמודד בעתיד בכל המעברים שיפגשו בחיים ממקום של יכולת, ביטחון וערך עצמי גבוה. שחררו את האחיזה ולו במעט, קומו מכיסא האחריות ואפשרו להם עצמאות, האמינו ביכולותיהם כי מעברים יכול להיות מקום נעים רק אם תשדרו בתדר הנכון, יקלטו הילדים.
אני מאחלת לכם, חופשה מהנה ומעברים של תקווה והנאה.
שלכם באהבה,
עידית פרנקל

הקן שלי התרוקן, הגוזלים פרשו כנפיים ועפו לחייהם...
כבר התרגלתי לשקט בבית, לחדר הריק והמקרר שבקושי מתרוקן. רק סל הכביסה אף פעם לא מתרוקן, תמיד מתמלא ושומר על תכונה חיה של בית מלא.
כבר גיליתי את הקסם שבשעות הפנאי ואחרי יום עבודה בסביבה קופצנית ומלאת אנרגיות, חיכיתי לפזר את האבקה ושהשקט יכנס....
אך לדבר הזה לא ציפיתי, אולי לא התכוננתי מספיק.
ידעתי שהוא יגיע ואפילו מתקרב, לא הבנתי שהוא יכול להפתיע ולהופיע ולהזדמן...
אז, הנה חזרתי אחורה בזמן: קונה טיטולים, מכינה מרק וטוחנת למחית, קונה מעדנים ושקיות של במבה שוש, מאכילה על פי שעות, מסרקת, מצחצחת ועוד ועוד.... רק שהפעם זה לא תינוק או תינוקת זו אמא שלי? או שמא בילבול??
לא. לא התבלבלתי.
הגלגל התהפך.
עד כמה שזה עצוב, זו מציאות חיינו. אף אחד מאיתנו לא יכול לנבא איך ייראו חייו בגיל הזהב, אך עלינו לתווך לדור הצעיר שזו מציאות שיכולה להתגשם. אל תסתירו או תייפו את הזקנה, היא כאן. בועטת ונושמת מולנו. זה בסדר ליצור קרבה, מגע, לשמר את האהבה
גם שסבתא או סבא כבר לא מה שהיו.....
אתמול, ניצן, טל ועדי הנכדים של סבתא טובה קבלו את השבת לצידה.
אותי, זה מרגש וממלא בגאווה!
כי סבתא נשארת סבתא! לא רק שהיא בריאה, חזקה ויכולה לשמור על הילדים ולהעמיד סירים.
״אל תשליכוני לעת זקנה״ 🙏🙏😔

שנה חדשה נכנסה ומפתיע עד כמה היא תמיד מצליחה לגרום לנו לתהות מה היא טומנת בחובה...
השנה, כמו כל אותן הפעמים, לכל אורך השנים, התרגשתי לקראתה.
שנה חדשה, קבוצה אחרת ושונה, צוות מורחב, משפחה, לימודים ומי יודע עוד מה?.....
אז,ניסיתי לחזור בשנים, לגיל גן הילדים, התעקשתי בתוך תוכי להיזכר באותם הימים שאמי היקרה הובילה אותי, יד ביד אל גן הילדים. אולי אלו היו זמנים אחרים, שבהם ההורים לא היו כל כך עסוקים בנו, הילדים.
החיים דרשו תשומת לב מיוחדת, הם היו שורדים על אי של חיים.
ניסיתי לשחזר את התחושה שבעבעה בתוכי ונזכרתי שלא הרגשתי אפילו פעם אחת בודה או לבד. ההפך, הרגשתי גדולה, בוגרת ומלאה בביטחון שעכשיו זה הזמן שלי ללמד ולגדול ושאמא חייבת ללכת לעבודה או לדאוג לסבתא שצריכה אותה. נפרדתי ממנה לאחר מספר דקות והתפניתי לזמן ילדות. בלי סצנות ודרמות מיותרות, התגברתי כי כך למדוני לעשות. ובערוב הימים, כששאלתי את אמי מה היא באמת הרגישה, היא שיתפה ואמרה שהיא בכתה קצת בלב אבל ידעה שאני בידיים בטוחות.
היום, המצב שונה. במקום ילדות אנו ממהרים לספק לילדנו חיים.
שיספיקו לראות עולם, להכיר עוד אייפד וסמארטפון, עוד הצגה וכמה שיותר חוגים, נעלי עקב, אודם לקבלת שבת, את כל המשחקים שיש בחנות, ובגדים? רק ממעצבים ומי יודע עוד מה???
ומה יוצא לנו מכל זה? דור של ילדים המתקשה כמעט בכל דבר. מפרידה מאמא בבוקר, ממילה מעליבה בגן, מממתק שלא קיבל ראשון ומהפסד
במשחק. ילדנו לא מאושרים עד שהחברה לא מאשרת אותם, הם לא מסתפקים, לא מתמודדים, אוהבים את עצמם ולא רואים ממטר אחרים.
ואת מי אנחנו יכולים להאשים? רק את עצמנו הורים יקרים!!!
...קארל יונג אמר: כי אם יש משהו שאנו רוצים לשנות בילדנו כדאי שנבחן את הדבר ונראה אם זה לא משהו שטוב יותר לשנות בעצמנו...
אז, בראשיתה של שנה חדשה, אווררו את ההרגלים והחליטו לשנות אותם למען הילדים. הפיחו בהם את תום הילדות, אמצו את הפשטות והחזירו את הסמכות והפנימו בבקשה שאנחנו כהורים לא יכולים להקנות אושר לילדים. אושר הוא בחירה סובייקטיבית המקבל פרשנות אישית .
אני מאחלת לכולנו, שנה טובה ומתוקה, שנה של בחירות נבונות והתמדה.
שלכם באהבה,
עידית פרנקל.

"נזכור ולא נשכח".... איזו אמרה חזקה שליוותה כל היום בתודעה מלאה שזו המשימה הבאה שלי עכשיו בגן. לא יודעת למה, אבל הרגשתי קצת עצובה. התבוננתי בילדים, כאלה טהורים.... צוחקים, מדברים, משחקים בתום של ילדות לא מזיקה, כאילו נמצאים בתוך בועה מיוחדת , מכילה. ושאלתי את עצמי, האם נכון לחשוף אותם?
האם זה הזמן לנפץ במעט את הבועה?.....
אז, דיברתי עם עצמי ובאופן די מיידי גם עניתי והסכמתי ש"נזכור ולא נשכח" זו לא קלישאה עבורי, זו מטרה, החלטה אישית לשמר את האין ולתת לו כבוד מדור לדור.
גדלתי וחונכתי על בירכיי השואה, ספגתי את הצער וראיתי איך הורי נלחמו על טיפה של שפיות בין הכאוס שנשאו על גבם מיום צאתם מהגטו ועד חירותם כאן בארץ האבות.
אז, אני מתחייבת לעולם לא לשכוח ולעולם לא לוותר על מה שנשאר ועוד מעט ייעלם. אני אהיה הפה המדבר והלב המתרגש, אני אדאג שכל ילד שאותו אחנך יזכור ולא ישכח.
אז, אל תשכחו את אותם יהודים שנרצחו רק בגלל היותם יהודים.
הרימו ראש, סמכו על ילדכם, התאימו תוכן לגיל והתפתחות הילדים
המעיטו בסיפורי בעתות אבל ספרו את האמת במעטפת רכה כדי שיזדהו, ילמדו ויפנימו והכי חשוב שנגדל דור חזק, אמיץ, מכבד ומעריך מורשת. סמכו על ילדכם, תנו להם את הכלים להתמודד עם מציאות אמתית.
מחזקת אתכם להאמין בעצמכם קודם כל כישראלים ולאחר מכן כהורים ומחנכים שכובע התפקיד על ראשכם 24/7, 365 יום בשנה......
"נזכור ולא נשכח"..... יום השואה תשע"ה.

החורף עושה לי את זה! ומכאן הגיעה ההשראה. הגשם המתדפק על החלון וקול הרוח הקרה . נזכרתי בחורף אחר, לפני שנים שהילדים היו קטנים.... חיוך עולה בי והרגשת חום נעימה, איך אהבתי לראותם במיטה, מכורבלים ועטופים כמו דביבונים קטנים במיטה....
ובימים כאלה של סערה, לא היססתי לדקה ומיד הייתי מכסה אותם ולוחשת באהבה: היום אתם נשארים עם אמא והם... חייכו בשמחה.
אך איזה חורף..... חורף בחוץ, חורף בגן. 35 ילדים מתייצבים כמו חיילים ולי.... אין מה לומר! מפליא אותי ואפילו קצת צורם בלב.
כי ההזדמנויות הללו נעלמות כל כך מהר, הילדים גדלים, אנחנו מתבגרים ומבלי לשים לב הם כבר חיילים. ..והבדידות הנוראית למראה החדר הריק והמיטה המסודרת למשעי, מעלה את הגעגוע
והכמיהה לעבר....
אז, אני קוראת לכם הורים יקרים, לעצור לרגע את רכבת ההרים.
ילדכם הם בני אדם קטנים, עם לבבות פועמים ורגשות מתפתחים
התייחסו אליהם באופן שווה ערך והתחשבו ברגשותיהם. גם הם רוצים להישאר בבית מדי פעם, להתנתק מכל ולשנות קצת אווירה.
השקיעו ביחסים כי זה מה שנחקק ונשאר לבאות, זה מה שמעצב את אישיותם ובונה את דמותם.
לזמן קצב משלו אבל בידכם הבחירה של מסלול הריצה!
חורף חם ומשפחתי!
באהבה,
עידית פרנקל

השנה התחילה בקול תרועה גם לכם ההורים ובטח לילדים:
הגן החדש, הגננת, החברים והמשחקים...
תנו לזמן לעשות את שלו!
היו בטוחים וקשובים למסרים שאתם מעבירים לילדים בימים מטלטלים שכאלה וסמכו על האפרוחים שיצליחו במעבר...
עצרו לרגע וקראו את הציטוט הבא:
״ הרגש יכול להיות רגיש בהרבה מיכולתו של השכל להיות הגיוני״.
שתפו אותנו בדרכים שלכם לצלוח את הימים הראשונים בגן/ ביה״ס...

לכל הילדים וההורים!
אני מאחלת לכם שנת לימודים שמחה ומלאה ברגעים קסומים של ידע, חברות, אתגרים וחיוכים.
שנה טובה ומתוקה!

אוגוסט מסמל עבורי חופש וחגיגות. איזה חגיגות? ימי הולדת רבותיי!
שני ילדיי חוגגים ימי הולדת, אחי, גיסתי, חברה טובה, חבר קרוב ועוד... זה לא פשוט לחגוג לילדי אוגוסט, כולם בחופשה ותמיד קיים הספק מי יגיע ואת מי בכלל אפשר להזמין? בכל אופן, אפשר להיות יצירתיים ולחגוג מוקדם מהרגיל, לפני החופש או לחגוג בקרב המשפחה והחברים שנמצאים...
גם לכם יש ילדי אוגוסט? איך אתם חוגגים? ואילו פתרונות יצירתיים מצאתם?
מחכה לכם....
ו.......אוגוסט שמח!

"הכל אני יכול בחופש הגדול..." - משפט גדול משיר ילדות שאומר כל כך הרבה...
כמה פעמים חשבתם על חופש? או שייחלתם לו שיגיע?
חופש במשמעו הוא דרור ממטלות, ממחשבות וממחויבויות ובדיוק כמו שהכמיהה אליו נמצאת אצלנו המבוגרים, גם הילדים זקוקים לחופש... דרור מללכת כל יום לגן, לאותם המשחקים, אותם הפרצופים, הארוחות, השירים, מתקני החצר ... גם לילדים מגיע להירגע מהשגרה ולשנות אותה דרכם ההורים.. בבקשה אל תזלזלו במנת החופש המגיעה לילדים ונכון שעוד מעט תגענה חופשות תשרי, אבל החופש הגדול כבר כאן ואי אפשר להתעלם מאווירת הדרור שמסביבנו, אז, רק שתדעו שניתן להנות מחופש גם עם הילדים...
מה דעתכם בנושא? אנא שתפו אותנו וביחד נצלח את החופש הגדול...

ביום חמישי שעבר חגגנו בגן את מסיבות הסיום של שתי קבוצות הגיל בגן, בסוף המסיבה ניגשה אלי סבתא של אחד הילדים ושאלה אותי בהתרגשות איך זה ייתכן שהילדים בגן כל כך קשובים ומנומסים? היא הוסיפה ותיארה תמונת מצב של ילדי בית הספר שבה היא מלמדת ואיך הכאוס שולט בכל מסדרון וכיתה ושהיא משוועת לכלים לחינוך אחר.... אז מה עושים , שאלה?
ואני עניתי: עושים באהבה ובאמונה!!!!, מה זאת אומרת, שאלה?
עניתי: מתחילים מגיל צעיר וממשיכים בעקביות ללא לאות. לא מוותרים ומאמינים ביכולות שלנו כמבוגרים אחראיים.
הסבתא חייכה והנהנה בחן ואמרה: אמן!
לפי תפיסת עולמי, חינוך משמעו הקניית ערכים והרגלים .
ילדנו מגיחים לעולם נקיים וטהורים ואנו משמשים עבורם מתווכים ישירים ומורי דרך משמעותיים. כל דרך שנבחר היא תשמש שביל לצועדים עליה, כל מה שנלמד או נקנה ישמשו אבני יסוד לאישיות הילדים, כל ערך ואורחות חיים יקבעו אילו בני אדם יהיו ילדנו בבגרותם , איך יסתדרו עם משימות החיים , אילו אזרחים אנו שולחים לעתידנו.... וזה תפקידנו כהורים!!!
מה דעתכם בנושא? שתפו אותי ואשמח לתת כלים....

וואי .... איזה אושר גרמתם לי היום !!!!!
תודה לכולכם על הפרגון והאהדה, עכשיו אני יודעת בוודאות שבחרתי נכון...
אוהבת אתכם, שיהיה שבוע טוב!
מחר מתחילים.....

עוד נגיעה ואני מסיימת את לימודיי במסלול להנחיית קבוצות במכון אדלר ובאוקטובר הבא אלינו לטובה אתחיל את הפרקטיקום .
אחת הסיבות לפתיחת העמוד היא אימון וקידום .
אשמח מאד לשיתופים, תגובות ובקשות ייעוץ בנושאי ההורות המעסיקים את כולנו בכל יום....
אני מחכה לכם בהמון אהבה, עידית.