נטע קויפמן הדרכת הורים ואימון אישי

מי פה מסודר?
יש מסודר ויש מסודר.
זה לא בא לי טבעי. ראיתי את אמא שלי כל הזמן דואגת שיהיה נקי ומסודר.
צפיתי. אני זוכרת את אמא שלי כל הזמן מדברת על סדר ונקיון.
כילדים אנחנו צופים, מתבוננים וסופגים את האווירה. ואפשר שנשתנה אפילו אחרי הרבה שנים(אפילו 20!!)
כאמא היום חשוב לי סדר. אני מבינה את החשיבות ורואה כמה שזה משנה את הדרך בה אני מתנהלת.
אז תשחררו את הילדים שלכם. אתם משמים דוגמה אישית?
זה המון!

הגיעו אלי זוג הורים להדרכת הורים. שניהם מאוד מודאגים. הבן שלהם בגיל ההתבגרות לא יוצא מהחדר. הוא כל הזמן במחשב.
מה לעשות הם שאלו.
ומה לגבי אוכל? איך הוא אוכל? האמא אמרה שהיא מביאה לו לאכול לחדר. ליד המחשב.
מי אמור להציב גבולות?
שעות המסך לאורך זמן משפיעות על מצב הרוח. משפיעות על המצב החברתי. יכולות לגרום לדיכאון.
ההשפעה היא לאורך זמן. לא רואים מיד. לאט לאט פתאום רואים שינוי במצב הרוח והתבודדות.
זאת התמכרות.
ההורה מתוקף התפקיד שלו צריך ליצור גבולות לכמה ומתי אפשר לראות מסך.
הילד זקוק לזה.
ההורים בתהליך הגדירו ביחד עם הילד שעות צפיה במסך והצליחו לעשות שינוי בבית על ידי יצירת סדר יום.
בבקשה תתייעצו אתם לא לבד.

נצלו את הזמן להתקרב לילד שלכם.
חופש גדול זה זמן נינוח. אין את המירוץ אחרי חוגים, לוז צפוף של עבודות, ריצות וחוגים.
תבדקו איזה משחק אתם אוהבים לשחק ביחד? כל יום תבחרו משהו אחד לעשות ביחד.
תציעו, תשאלו. יכול להיות שהילד לא ירצה וזה בסדר.
מחר אולי יהיה אחרת.
לכל ילד יש את הייחוד שלו, כל ילד שונה .
איך אתם מצליחים להתחבר לכל ילד?
אני אוהבת לשאול ולברר מה הוא ירצה כדי למנוע אכזבה.
לתכנן מה עושים בשבוע הקרוב וגם מה רוצים לעשות בחופש בכלל.
בתמונה: אופיר אוהבת בובות
#תקשורתמקרבת , #להתקרבלילד, # #הדרכתהורים

את רוצה שינוי? הגעת לשלב שנמאס לך?
תנסי לזהות מה האמונות שלך לגבי השינוי שאת רוצה לעשות.
למשל את רוצה להשכיב את הילדים יותר מוקדם. מה את אומרת לעצמך? זה בטח לא ילך. הם יבכו. אני חלשה מדי אין לי כוח ואני לבד איתם. קשה לי. עדיף שיראו טלוויזיה..
תבדקי איך את עונה לאמונות האלה.
כל שינוי מתחיל באמונות שבהן אנחנו יוצאים לדרך. תראי איך את עונה לכל אמונה ואמונה שבאה ללמד אותך על התהליך שאת צריכה לעבור.
על ידי תכנית ממשית וחלוקת תפקידים אפשר לעשות שינוי בבית.
, #מיינדפולנס, , #הדרכתהורים

איך להחליט נכון?
אנחנו מתקרבים לשנת הלימודים. הילד שלנו החליט על מסלול, במקרה שלנו על מגמה שהיא בבית ספר מרוחק. אז מה נכון? איך יודעים?
אין תשובה נכונה. אני בעיקרון בעד ללכת עם הילד. מה שמוביל אותי זה לראות שהילד שלי יודע את כל הנתונים על המסלול החדש. למשל את זה שהוא צריך לנסוע באוטובוס, כמה זמן זה יקח לו, עד מתי הוא ילמד כל יום, מתי יחזור הביתה. כמה בנים וכמה בנות בכיתה ועוד.
בכך אנחנו מקטינים את רמת החשש ואי הוודאות שקיימת.
אני סומכת עליו שהוא יודע מה שהוא רוצה.
איך תדעו לכוון את הילד שלכם? תשאלו אותו מה הוא אוהב. איזה מקצועות. מה פחות עובד לו בבית הספר. תבינו אם טוב לו מבחינה חברתית.
יכול להיות שלהיות בבית הספר שבו הילד נמצא לא חייב להיות גזירת גורל ויש לכם את הכוח לשנות את זה. צריך להחבר ליכולות ולכישורים של הילד שלכם ולהבין מה מושך אותו, במה הוא טוב.
שיהיו בחירות טובות.
אז איך נדע אם ההחלטה נכונה? אם הילד הולך לבית הספר בשמחה כל בוקר, רוכש חברים ואנחנו רואים שהוא מתפתח לימודית וחברתית.
# #קבלתהחלטות , #שינויביתספר , #הדרכתהורים

נימת הקול עלתה פתאום בשיחה. הרגשתי שאני מתכווצת. למה אני צריכה להרגיש לא נעים?!
אנחונו בפגישת עבודה. אז למה פתאום הטון עבר לקצר, חסר סבלנות..
"הסברתי כבר כמה פעמים" , כמה פעמים אני צריך להסביר לך".
המתאמנת שלי יושבת על הכסא ומרגישה קורבן. מרגישה שלא מבינים אותה. מסבירה לי שבפגישת עבודה עם קולגה הוא דיבר אליה בהרמת קול ובחוסר סבלנות. וזאת לא הפעם הראשונה.
אז מה עושים? כשזה מקום עבודה יש גבולות מאוד ברורים לאיך אמורים לדבר.
שלב ראשון זה לתת הכרה למה שקרה ולראות את זה שדיברו אליך בצורה לא מכבדת.
להיות בדיוק, להבין מה קרה, לתת לזה שם, לתת לזה מקום.
השלב השני שאותו אפשר לראות זה מה זה עושה לך בתהליך הזה של ההתבוננות. האם את יכולה לדייק את הדרך לאיך מדברים אלייך?
להבין אם זה קורה מספר פעמים אולי משהו בדרך שבה את מדברת מושך את זה?
אפשר לומר לצד השני ככה לא. לא לדבר/להתנהג אלי.
מזמינה אותך להתבוננות וחשיבה. אתם לא לבד.
, ,

אנחנו נעשה הכל. ככה התחילה השיחה לגבי להביא כלב או לא.
את תראי הכל ישתנה. אני אהיה אחרת. אני אוריד אותה אני אהיה רגועה יותר ותלמידה טובה יותר.
איכשהו האמנתי. באמת. נראה לי שזה היה נשמע לי הגיוני שהכלב יטפל בקושי להתעורר בבוקר, בחדר המבולגן ובכל דבר שקשה איתו.
ומה קרה? באותו יום שהכלבה הגיעה כולם רצו לטפל בה וזה למעשה נגמר שם. יום למחרת כבר לא היה כוח כי היה חם..
אז מה עושים?! האם לריב עם הילדים? האם לדרוש מהם?
פתאום קלטתי את גודל הטעות! לא האמנתי שנפלתי לעוד משימה שאני צריכה לעשות..
מהה הכל עליי ועל בעלי?!
איך יוצאים מזה...
כל שכן שרק פגשתי שואל אותי נו.. מי מוריד את הכלבה. או איך עשיתם את זה לעצמכם ...
אם ניקח את הכלבה ונוציא אותה מצד שני מה יהיה, מה משדרים לילדים? כשקשה מוותרים? או שבאמת אי אפשר לסמוך עליהם..
אז ישבנו לפגישה משפחתית. חילקנו תורנות ומשימות.
כמו בכל דבר זה דורש זמן הסתגלות.
יש קירטועים אבל מלא למידה.
פתאום צריך לשים לב לשעון, מתי צריך לרדת. לומדים על אחריות - אם אני מתעכב, מה קורה בדרך , מה אם אני לא מרים אחרי הכלבה שלי, מה המשמעות של זה.
אני יכולה לדבר ולדבר המון אבל אין כמו המציאות
אז להגיד אמרתי לך זו לא חוכמה אני עכשיו מנסה לראות מה הרווח פה. ויש .
, ,

היום ה 1.4
חייבת למצוא רעיונות לעבוד על הילדים שלי..
לשים את החינוך קצת בצד
וגם להעביר להם מסר שהיום זה מותר
אז אחרי שבוע שערן בארהב חשבתי אולי לומר להם שהנסיעה התארכה..
אמממ אולי אכזרי מדי ?!
טוב אשמח לרעיונות..

תירגול. זה הכי לא קשור אלינו בעולם.
מה פתאום?
זה רחוק מאיתנו ממש
לא מבין איך עשו לכם את זה..
טוב אז אולי במקום להכחיש כדאי לתווך את המציאות.
הילדים שלנו מרגישים את מה שקורה בעולם.
זה מגיע אליהם בכל מיני צורות.
תרגול בבית הספר שמתרגלים כניסה למקלט, שומעים קטעי שיחות למה שקורה בין רוסיה לאוקראינה. אולי לחדשות..
אז איך כדאי ? בהתאם לגיל.
דיברתי עם הבת שלי בת התשע ובת השבע.
אנחנו מתרגלים כדי להיות מוכנים.
דיברתי על התחושות שעלו בתרגיל. ולמה זה בכלל נועד.
מה קורה אם לא היו עושים תרגיל.
התרגיל נועד שנהיה מוכנים שנדע לאן ללכת ומה לעשות במקרה של אזעקה.
מחזיר את השליטה במצב בכך שאנחנו מתורגלים. יודעים מה לעשות ולאן כדאי ללכת במצב חירום.

"אם היה אפשר להתחיל את ההורות אחרי הסבתאות.."
שמעתי את המשפט הזה כמה פעמים מאמא שלי.

כרגע נראה לך מעליב, לא מכבד, מאוד חשוב וקריטי.
האם זה באמת חשוב?
האם סידור החדר יותר חשוב מהיחסים עם הילד שלך?
האם המקלחת יותר חשובה משיחה נעימה והקשבה לפני השינה?
לא שזה על חשבון אחד השני אבל לפעמים כשאנחנו נאחזים חזק חזק בדבר שחשוב לנו אנחנו מאבדים הכל.
אז ליום המשפחה אני מאחלת לנו שנדע לראות את הילד או הילדה שלנו כפי שהם.
לקבל את הילד שלך ולראות את החוזקות שלו.
והחדר? שהחדר יחכה.

אל תישארו לבד
אל תוותרו על הילד שלכם

האווירה בבית מושפעת כל כך ממה שקורה לנו עם הילדים שלנו.
תעשו לי לייק אם אהבתם
מחכה לשמוע מה עובד לכם בבית ועל מה החלטתם לא להילחם

, ,

יום ראשון בבוקר והטירוף סביב בדיקות הקורונה שוב יוצא -התקשרו מבית הספר - לעשות לילד בדיקת אנטיגן, לחזור לקחת את הילד.
הילד רק יצא מבידוד!! לאחר יותר משבוע שהיה בבית.
מה ילד כזה מרגיש? שוב בידוד, שוב ריחוק, שוב זום. לבד בחדר. רק עם המחשב. רק לא בדיקה חיובית!!!
האמא התקשרה אלי בדאגה ובכי.
מה לעשות היא שואלת
אז קודם לנשום להירגע. להבין שאת המציאות אי אפשר לשנות. אפשר לשנות את הגישה שלנו למצב.
להכיל את הקושי של הילד. לומר שלו שזה מובן שאתה עכשיו דואג שאתה שוב תהיה חיובי.
לשדר לו רוגע וביטחון. לשדר אופטימיות כי זאת לא מחלה כרונית. זה חולף. זה זמני.
להראות לו שיש לו משפחה וכולנו איתך, אתה לא לבד. בוא נפגיש אותך עם חבר ונחזור לחוגים שלך אחה"צ.
לשאול את הילד מה יכול לעזור לו להירגע.
כדאי מאוד להרגיע את ההאשמה כלפי המערכת (גם אם קיימת כי הילד מבין ושומע את האנרגיות ואת הקולות האלה שלך כהורה ומפנים אותם. זה יכול להוסיף לחרדה ולכעס).
להחזיר לאט לאט לשיגרה של חברים חוגים ולימודים ויכול להיות ששוב תהיה יציאה מהשיגרה והמסר הוא שאנחנו נעבור את זה ביחד.
תעודדו את הילד ותראו לו את האפשרויות שעומדות בפניו כרגע.
אם הוא מסרב לעשות בדיקת אנטיגן תשוחחו עם הצוות החינוכי ותראו מה ניתן לעשות במקרה כזה והאם זה הכרחי.
אם תרצו שיחת ייעוץ אשמח להיות איתכם בתהליך
,