מכללת Compass המרכז הבינלאומי ללימוד שיטת אנה גרבר Pidm

חלומות של ילדים

ילדים חולמים לעיתים קרובות חלומות מפחידים. חשוב להדגיש: אני לא מדברת כאן על חלומות שקשורים למלחמה, לאזעקות, לאובדן או לאירועים טראומטיים. במצבים כאלה יש להתייחס לחלומות בזהירות ובהקשר של החוויה שהילד עבר.
כאן אני מתייחסת לחלומות פחד רגילים, שמופיעים כחלק מהעולם הרגשי וההתפתחותי של הילד.

חלומות כאלה מתעוררים פעמים רבות משום שעולמם הרגשי של ילדים עדיין אינו מודע ומעובד במלואו, ומשום שהם תלויים מאוד במבוגרים שסביבם. בתוך החלום הם עשויים לחוות חוסר אונים מול העולם החיצוני, ובלבול מול הרגשות החזקים שבתוכם.

יש כאן פרדוקס מרתק: ככל שילד כועס יותר על הוריו, כך הוא עלול לפחד יותר שיקרה לו או להם משהו נורא. ההסבר לכך פשוט יחסית: בגילאי 5–8 ילדים נמצאים עדיין בשלב שבו קיימת תחושה מסוימת של “כל־יכולות” פסיכולוגית. הם מאמינים בקסמים, בגיבורי־על ובדרקונים, ובאיזשהו מקום פנימי הם גם עשויים להרגיש שהרגשות והרצונות שלהם יכולים להשפיע על המציאות.

לכן, אם הילד שלכם מאוד דואג לכם, מתקשה להיפרד מכם, לא רוצה שתצאו מהבית, או חולם בלילה שקורה לכם משהו רע ייתכן שקשה לו לבטא כלפיכם כעס.

במקום להיבהל מהכעס הזה, חשוב לעזור לו להכיר בו. כעס בריא הוא חלק חיוני מההתפתחות הנפשית של הילד. הוא עוזר לו לגדול לאדם יציב יותר, עם יכולת להציב גבולות, להגן על עצמו, לא להיבהל מסמכות, ולבטא את עצמו ואת דעתו בלי פחד.

ומה החלומות שלכם מספרים?
האם אתם עצמכם יודעים לכעוס בצורה בונה בלי להרוס את עצמכם ובלי לפגוע באחרים?

הורים יקרים,
אני רוצה להגיד לכם משהו שאני שומעת כמעט כל יום.

הורים מתקשרים אליי ואומרים:
“קירה… משהו קשה לילד שלי חברתית.”

ואז אני שואלת:
“ומה הילד אומר?”

וברוב הפעמים התשובה היא:
“אני בסדר.”
“לא אכפת לי.”
“עזבו אותי.”
“אני פשוט לא אוהב ילדים.”

אבל אתם ההורים מרגישים את האמת.

אתם רואים את הילד שחוזר הביתה בשקט.
את הילדה שמעמידה פנים שלא אכפת לה.
את הילד שמתפרץ מכל דבר קטן כי בפנים כבר כואב לו.
את הילדה שכל כך רוצה שיזמינו אותה — אבל מפחדת להידחות.
את הילד שמרגיש “אחר”, ולא תמיד יודע איך למצוא את המקום שלו.

והאמת?
הרבה ילדים היום מרגישים ככה.

כי ילדים הם שונים.
אחד רגיש.
אחת ביישנית.
אחד סוער ואנרגטי.
אחת חולמת ושקטה.
יש ילדים שמדברים בלי סוף — ויש כאלה שלא מצליחים להגיד מילה בתוך קבוצה.

והבעיה היא לא שהם שונים.
הבעיה היא שהעולם הרבה פעמים מלמד ילדים להסתדר רק עם מי שדומה להם.

אבל החיים האמיתיים עובדים אחרת.

בחיים אנחנו פוגשים אנשים שונים מאיתנו כל הזמן —
ומי שלא לומד בגיל צעיר איך להיות בקשר גם עם “השונה”, נשאר הרבה פעמים לבד, פגוע או במלחמה עם העולם.

בדיוק בגלל זה פתחנו ב־Compass קבוצות לילדים ולמתבגרים.

לא מקום ששופט ילדים.
לא מקום שמנסה “לתקן” אותם.

אלא מקום שמלמד:
איך להבין את עצמך,
איך להבין אחרים,
ואיך להיות חבר — גם כשמישהו שונה ממך.

בקבוצות הילדים לומדים:
איך להצטרף בלי פחד,
איך להתמודד עם עלבון בלי להתפרק,
איך לעצור התפרצות לפני שהיא הורסת קשר,
איך לדבר, להקשיב, לשים גבול, לבקש מקום — ולהרגיש שייכים.

והדבר הכי יפה שקורה שם?
ילדים פתאום מגלים שהם לא לבד.
שמישהו מבין אותם.
ושאפשר להיות אהוב — גם בלי להסתיר מי שאתה.

הקבוצות מחולקות לפי גיל:
8–10 | 11–12 | 13–15 | 16–17

אם הלב שלכם קרא את זה והרגיש:
“זה הילד שלי…”

תכתבו לי בפרטי את המילה “קבוצה”
וציינו גיל + מה קורה בפועל.

לפעמים קבוצה נכונה בזמן הנכון —
נותנת לילד משהו שהוא ייקח איתו לכל החיים.

הורים יקרים,
אני רוצה להגיד לכם משהו שאני שומעת כמעט כל יום.

הורים מתקשרים אליי ואומרים:
“קירה… משהו קשה לילד שלי חברתית.”

ואז אני שואלת:
“ומה הילד אומר?”

וברוב הפעמים התשובה היא:
“אני בסדר.”
“לא אכפת לי.”
“עזבו אותי.”
“אני פשוט לא אוהב ילדים.”

אבל אתם ההורים מרגישים את האמת.

אתם רואים את הילד שחוזר הביתה בשקט.
את הילדה שמעמידה פנים שלא אכפת לה.
את הילד שמתפרץ מכל דבר קטן כי בפנים כבר כואב לו.
את הילדה שכל כך רוצה שיזמינו אותה — אבל מפחדת להידחות.
את הילד שמרגיש “אחר”, ולא תמיד יודע איך למצוא את המקום שלו.

והאמת?
הרבה ילדים היום מרגישים ככה.

כי ילדים הם שונים.
אחד רגיש.
אחת ביישנית.
אחד סוער ואנרגטי.
אחת חולמת ושקטה.
יש ילדים שמדברים בלי סוף — ויש כאלה שלא מצליחים להגיד מילה בתוך קבוצה.

והבעיה היא לא שהם שונים.
הבעיה היא שהעולם הרבה פעמים מלמד ילדים להסתדר רק עם מי שדומה להם.

אבל החיים האמיתיים עובדים אחרת.

בחיים אנחנו פוגשים אנשים שונים מאיתנו כל הזמן —
ומי שלא לומד בגיל צעיר איך להיות בקשר גם עם “השונה”, נשאר הרבה פעמים לבד, פגוע או במלחמה עם העולם.

בדיוק בגלל זה פתחנו ב־Compass קבוצות לילדים ולמתבגרים.

לא מקום ששופט ילדים.
לא מקום שמנסה “לתקן” אותם.

אלא מקום שמלמד:
איך להבין את עצמך,
איך להבין אחרים,
ואיך להיות חבר — גם כשמישהו שונה ממך.

בקבוצות הילדים לומדים:
איך להצטרף בלי פחד,
איך להתמודד עם עלבון בלי להתפרק,
איך לעצור התפרצות לפני שהיא הורסת קשר,
איך לדבר, להקשיב, לשים גבול, לבקש מקום — ולהרגיש שייכים.

והדבר הכי יפה שקורה שם?
ילדים פתאום מגלים שהם לא לבד.
שמישהו מבין אותם.
ושאפשר להיות אהוב — גם בלי להסתיר מי שאתה.

הקבוצות מחולקות לפי גיל:
8–10 | 11–12 | 13–15 | 16–17

אם הלב שלכם קרא את זה והרגיש:
“זה הילד שלי…”

תכתבו לי בפרטי את המילה “קבוצה”
וציינו גיל + מה קורה בפועל.

לפעמים קבוצה נכונה בזמן הנכון —
נותנת לילד משהו שהוא ייקח איתו לכל החיים.

אנחנו רוצים לשתף מכתב שקיבלנו מאבא לילד בן 7, באישורו

"לבן שלי יש בעיה.
הוא פשוט לא מסוגל לשבת במקום. אפילו לא לדקה.

בכיסא הוא מתחיל לזוז אחרי 30 שניות, בבית הספר קם כל חמש דקות, ובאוטו הוא מתפתל כל כך שלפעמים אני מפחד שעוד רגע יפתח את החגורה וייצא באמצע הנסיעה.
המורה התקשרה כבר בשבוע הראשון.
אחר כך שוב בשבוע השני.

בשבוע הרביעי התקשרה סגנית המנהלת — ובקול שלה כבר היה את הטון הזה שכולנו זוכרים מהילדות, כשאמא הייתה אומרת: “אנחנו צריכים לדבר ברצינות”.
הלכנו לרופא.

הרופא היה נחמד, רגוע, עם תעודות על הקיר.
הוא הסתכל על הבן שלי, הקשיב לנו, ואמר:
‘זו תמונה קלאסית של ADHD’.
ואז הוא רשם תרופה.
‘בואו ננסה חודש’.

ישבתי שם וחשבתי לעצמי —
זה באמת נורמלי?
כדורים בגיל שבע?
כי הילד שלי נראה מאושר.

הוא צוחק, אוהב לגו, רואה סרטים על רובוטים.
כן, קשה לו לשבת בשיעור.
אבל זו באמת מחלה?
אולי פשוט ככה הוא?
בערב אני ואשתי ישבנו מול המרשם הזה ובהינו בקיר.
היא אמרה:
‘בוא ננסה קודם משהו אחר’.
אבל לא ידעתי מה זה ה’אחר’ הזה.
אם אי פעם חיפשתם בגוגל:
‘מה לא בסדר עם הילד שלי?’
אז אתם יודעים בדיוק על מה אני מדבר.

נפלתי לתוך הבור הזה לשבועיים — ויצאתי ממנו במצב גרוע יותר ממה שנכנסתי.
ואז חברה סיפרה לי על קבוצות הילדים של Compass.
היא אמרה:
‘תבואו. רק תראו’.
באנו.

אני לא אספר עכשיו הכול — זה ארוך מדי.
אני רק אגיד שהבן שלי כבר חודש שם.
סגנית המנהלת כבר לא מתקשרת.
אשתי הפסיקה להתעורר מחלומות של חרדה.
ואת התרופה — בסוף בכלל לא קנינו.
ולא בגלל ש’תיקנו’ אותו.
אלא בגלל שנתנו לו מקום שבו הוא יכול להיות הוא עצמו —
ובתוך זה גם ללמוד איך לחיות בעולם שלא תמיד מותאם לילדים כמוהו."

אל תחכו לביקורים בבית ספר
תבואו להכיר ולהתרשם
אנחנו פותחים קבוצות חדשות בפתח תקווה — בימי חול, בשעות אחר הצהריים.

בCOMPASS פתח תקווה. יצחק רבין 1
שלוש קבוצות גיל:
• 7–10
• 11–14
• 15–17
אם הסיפור הזה נוגע בכם — כתבו בתגובות או בפרטי את המילה ״ילד״.
קירה תחזור אליכם ותעזור להבין איזו קבוצה יכולה להתאים לילד שלכם."

לפעמים הילד אומר “לא אכפת לי”
אבל בפנים הוא פשוט לא יודע איך להתמודד.

לפעמים היא מתפרצת מכל דבר קטן.
לפעמים הוא נשאר לבד בהפסקות.
לפעמים היא חוזרת הביתה ואומרת ש”הכול בסדר” — אבל הלב של ההורים כבר מבין שלא באמת.

ילדים לא נולדים עם כלים לחברות, גבולות, ביטחון עצמי ותקשורת.
את הכלים האלה צריך ללמוד.

בקבוצות שלנו הילדים לומדים:
• להתמודד עם דחייה וקונפליקטים
• להירגע ולא “להידלק” מכל דבר
• להצטרף לחברה בלי פחד
• לשים גבולות בלי להיעלם או לתקוף
• להרגיש שייכים — בלי מסכה

העבודה נעשית דרך משחק, חוויה, תרגול וסיטואציות אמיתיות מחיי הילדים.
לא תיאוריה — אלא למידה אמיתית שמתרחשת בתוך קשר.

הקבוצות מועברות על ידי מנחים בעלי השכלה פסיכולוגית ומטפלים רגשיים, עם גישה מקצועית, רגישה ומעמיקה לעבודה עם ילדים ומתבגרים.

קבוצות קטנות של עד 7 ילדים בלבד, לפי גיל ושכבות.
מתאים לילדים מכל הכיתות.

!פתיחת קבוצות חדשה — 07.06
מספר המקומות מוגבל!

והכי חשוב —
כשהילד מרגיש שיש לו מקום בעולם,
כל החיים שלו מתחילים להשתנות.

נרשמים עכשיו?
הראשונים מקבלים מפגש ראשון במתנה — הורה וילד.

לפרטים והרשמה כתבו לנו בפרטי: “קבוצה”