אלינה צ'רני יצחקי מאמנת אישית וזוגית בשיטת סאטיה

אלינה צ'רני יצחקי מאמנת אישית וזוגית בשיטת סאטיה

Share

מאמנת אישית וזוגית מוסמכת בשיטת סאטיה- אימון לחופש וטר?

מאמנת אישית לטרנספורמציה וצמיחה בשיטת סאטיה- אימון לחופש פנימי.
בעברי, פסיכו- אסטרולוגית ומורה בכירה ליוגה.

24/12/2024

באחריות יש חירות

כי כשאני אחראית על הדברים
(ולא קורבנית או תלויה)
יש לי חירות לבחור, לכוון, לייצר את חיי לפי רצונותיי

בחדר האימון אני פוגשת הרבה פחד
ממחוייבות, מ״לקיחת אחריות״

וזאת כזאת אשלייה משותפת שלנו
שיש אחראי.ת אחר בחיינו
כשלמעשה בין אם נכיר בזה או לא, אנחנו תמיד האחראים היחידים בחיינו

והאחריות שלנו
היא לא רק על מה שלא עובד לנו
או מקולקל לתפיסתנו

היא גם על כל הטוב והיופי
הלמידה וההתפתחות
ההגשמות, היחסים והבחירות הטובות שעשינו
על כל מה שכבר עובד בחיינו
גם על אלה אנו אחראים

בתמונה, חלק מהטוב שבאחריותי ובראתי מחירותי 🫶🏼

01/09/2024

אחד בספטמבר
ממשיכים בכל הכוח - לחיים!
איזו מציאות בלתי נתפסת או נסבלת
אלה שהופקרו ואינם עוד
אלה שרק מתחילים ופותחים דף חדש היום

איך בשנה הזאת הנפש נמתחת מתכיילת להכיל קצוות חיים
עוד יבוא יום
(אמן) ונביט אחורה באוספינו את השברים
ניווכח כמה קפצה האנושות ואיך נבנינו מחדש
מתוך השבר העמוק הזה

בנתיים הילדים האלה שממשיכים ומתחילים שנה חדשה ומרגשת עבורם,
משקפים לי את החדש שנולד וחי בכל הכוח גם בזמן ועל רקע של סופים עצובים כל כך

מי ייתן שתחזור להם ולנו השגרה הכל כך נדרשת
כדי לייצב ולקיים את הנפש העדינה

Photos from ‎אלינה צ'רני יצחקי מאמנת אישית וזוגית בשיטת סאטיה‎'s post 30/08/2024

כמה חיכיתי להתאוורר קצת
לתת למערכת העצבים להירגע
לצאת ממוד הישרדות והפחדה
לנוח, לראות שקיעה (בלי לחשוב על המטוסים מעל)
למלא בקבוק במי מעיין צוננים
להרגיש את היחד הזה הדביק הנפלא המחבר והבלתי נסבל לעיתים
להתעסק בזוטות! של איפה נאכל בצהריים, ומה מזג האוויר מחר.

כמו להוציא רגע ראש מהמים ולנשום מלוא האוויר לריאות לפני שצוללים שוב חזרה
לתרגל נוכחות מלאה
אפילו שחלקיקי גוף- נפש ותודעה נמצאים אי שם מעבר לים עם האנשים שלי ושלנו
במרחב של כאב וחוסר וודאות

לרגעים ה״הכל תלוי על בלימה״ שולח אותי למצות את היופי, הפלא, המסתורי והנפלא
ולרגעים ממלא את הלב בפחד, ייאוש וריקנות

מתפללת לימים שלווים יותר
וריפוי עבור כל הזקוקים לו
ושיחזרו אלינו הביתה בשלום ובמהרה
ודי כבר למלחמה.
רוצים שקיעות שקטות בלי מטוסים מעל בבקשה
להתעסק בזוטות, להשתעמם!
להיות במנוחה 🐚

22/02/2024

כתבתי פוסט ״מקצועי״ אבל בעצם אנושי חדש
נראה לי אחרי חודשים או שנים, אני כבר לא עושה את זה כל כך. החיים וזה.
אבל שתדעו שיש לי כל הזמן רעיונות ומחשבות לשתף פה, אז תסמנו לי אם זה בעל ערך לכם, ואכתוב יותר.

ממש רוצה להזמין אתכם לקרוא, מאמינה שזה יהיה בעל ערך לכם 💓

https://www.facebook.com/share/bcjUUW8VVC7t6zDZ/?mibextid=WC7FNe

מחשבות על ריפוי פצעי ילדות
המטרה הנעלה שרוב הגישות שמות לפניהן
לרפא פצעי עבר/ ילדות
לא פעם אני נשאלת בחדר- זה באמת אפשרי?
באמת אפשר לרפא / להיפרד/ להיפטר מהפצע שנוצר בעבר הרחוק שלנו?
האם באמת אפשר לחיות בלי החוויה העמוקה והשורשית של: נטישה/ בדידות/ חוסר שייכות/ חוסר ערך/ לא רואים אותי וכ׳ו… (כל אחד.ת והפצע שלו)
אם כן,
איך יודעים ומה העדות לזה?
ואם לא- מה הטעם לבוא כל שבוע לאימון?

אחד הדברים שאני מזהה גם אצלי וגם עם האנשים שזוכה לעבוד איתם,
זה את הטרנספורמציה שמתאפשרת מול הפצע-
בדרך קצת שונה.
כשהפוקוס או המטרה היא לא על לרפא את הפצע,
כמו על -
להכיר אותו, ללמוד לחיות איתו במערכת יחסים חדשה, מתוך עמדה חדשה ואונים.

דוגמא?
נניח שכל פעם שמשהו קורה ביחסים עם בן זוגי, שקשה לי לפגוש- הפצע שפגשתי יהיה -
הוא לא רואה אותי. אני שקופה.
ונניח לפני שהתחלתי לעשות עבודה פנימית-
המפגש עם הפצע היה כל כך משכנע שמייד הייתי מגיבה מתוך המקום הזה- שהוא לא רואה אותי-
והייתי הופכת לנראית יותר= תוקפנית, צועקת, בוכה, נעלבת נורא.
או נראית פחות= מסתתרת, מרצה, קופאת, שותקת, מדוכאת.

אחת מהנחות העבודה שלי, ואולי לא תאהבו לקרוא את זה-
זה שפצע לא נעלם
כמו צלקת שנשארת בנו לנצח.
עם זאת, אנחנו משתנים.
מתרחבים, מתפתחים וגדלים מולו, מגלים בנו עוצמות ומסוגלות- וככה זה נראה:

אחד הדברים שלמדתי בדרך זה להכיר את הפצע כל כך טוב- על שלל מופעיו-
התחושות, הרגשות, הנשימה שמשתנה כשהוא צף בתוכי
למדתי לזהות אותו כשהוא רק מתחיל לצוף
למדתי לטפל בי כשהוא צף-
להיות רכה, אוהבת, חומלת מולי.
לתת לי תוקף על הכאב, לשקף לי שהוא בלתי נמנע, כי יש פצע.
למדתי להזכיר לי מי אני ומי האחר- במקרה הזה בן זוגי- וכמה הוא באמת אוהב אותי.
והחלטתי מי חשוב לי להיות מול עצמי ומול העולם כשהפצע שלי צף-
לפעמים אבקש חיבוק
לפעמים ארצה ללכת הצידה ללקק את פצעי
לפעמים ארצה להרים טלפון לחברה
אולי אפילו, אגיב בהומור!

ומה שמאפיין את כל אלה-
זה שאהיה קרובה אליי ובאחריות
זה הפצע שלי, והוא פה ללוות אותי
ואני רוצה לבחור איך לחיות איתו, איתי ועם העולם שלי יותר בשלום.

וכשכל אלו קורים, יותר ויותר בצורה מיומנת וערה בחיי זה נדמה כאילו הפצע נעלם
אבל הוא לא
הוא שם.
פשוט למדתי, פשוט למדת לחיות איתו בשלום ולטפל בעצמנו כל כך טוב,
וזה הריפוי האמיתי. כשאנחנו לומדים להיות עבור עצמנו וללוות אותנו בשבילי החיים, בליווי הקרוב, המיטיב והאוהב שהלב כמהה אליו 🙏🏼

22/02/2024

מחשבות על ריפוי פצעי ילדות
המטרה הנעלה שרוב הגישות שמות לפניהן
לרפא פצעי עבר/ ילדות
לא פעם אני נשאלת בחדר- זה באמת אפשרי?
באמת אפשר לרפא / להיפרד/ להיפטר מהפצע שנוצר בעבר הרחוק שלנו?
האם באמת אפשר לחיות בלי החוויה העמוקה והשורשית של: נטישה/ בדידות/ חוסר שייכות/ חוסר ערך/ לא רואים אותי וכ׳ו… (כל אחד.ת והפצע שלו)
אם כן,
איך יודעים ומה העדות לזה?
ואם לא- מה הטעם לבוא כל שבוע לאימון?

אחד הדברים שאני מזהה גם אצלי וגם עם האנשים שזוכה לעבוד איתם,
זה את הטרנספורמציה שמתאפשרת מול הפצע-
בדרך קצת שונה.
כשהפוקוס או המטרה היא לא על לרפא את הפצע,
כמו על -
להכיר אותו, ללמוד לחיות איתו במערכת יחסים חדשה, מתוך עמדה חדשה ואונים.

דוגמא?
נניח שכל פעם שמשהו קורה ביחסים עם בן זוגי, שקשה לי לפגוש- הפצע שפגשתי יהיה -
הוא לא רואה אותי. אני שקופה.
ונניח לפני שהתחלתי לעשות עבודה פנימית-
המפגש עם הפצע היה כל כך משכנע שמייד הייתי מגיבה מתוך המקום הזה- שהוא לא רואה אותי-
והייתי הופכת לנראית יותר= תוקפנית, צועקת, בוכה, נעלבת נורא.
או נראית פחות= מסתתרת, מרצה, קופאת, שותקת, מדוכאת.

אחת מהנחות העבודה שלי, ואולי לא תאהבו לקרוא את זה-
זה שפצע לא נעלם
כמו צלקת שנשארת בנו לנצח.
עם זאת, אנחנו משתנים.
מתרחבים, מתפתחים וגדלים מולו, מגלים בנו עוצמות ומסוגלות- וככה זה נראה:

אחד הדברים שלמדתי בדרך זה להכיר את הפצע כל כך טוב- על שלל מופעיו-
התחושות, הרגשות, הנשימה שמשתנה כשהוא צף בתוכי
למדתי לזהות אותו כשהוא רק מתחיל לצוף
למדתי לטפל בי כשהוא צף-
להיות רכה, אוהבת, חומלת מולי.
לתת לי תוקף על הכאב, לשקף לי שהוא בלתי נמנע, כי יש פצע.
למדתי להזכיר לי מי אני ומי האחר- במקרה הזה בן זוגי- וכמה הוא באמת אוהב אותי.
והחלטתי מי חשוב לי להיות מול עצמי ומול העולם כשהפצע שלי צף-
לפעמים אבקש חיבוק
לפעמים ארצה ללכת הצידה ללקק את פצעי
לפעמים ארצה להרים טלפון לחברה
אולי אפילו, אגיב בהומור!

ומה שמאפיין את כל אלה-
זה שאהיה קרובה אליי ובאחריות
זה הפצע שלי, והוא פה ללוות אותי
ואני רוצה לבחור איך לחיות איתו, איתי ועם העולם שלי יותר בשלום.

וכשכל אלו קורים, יותר ויותר בצורה מיומנת וערה בחיי זה נדמה כאילו הפצע נעלם
אבל הוא לא
הוא שם.
פשוט למדתי, פשוט למדת לחיות איתו בשלום ולטפל בעצמנו כל כך טוב,
וזה הריפוי האמיתי. כשאנחנו לומדים להיות עבור עצמנו וללוות אותנו בשבילי החיים, בליווי הקרוב, המיטיב והאוהב שהלב כמהה אליו 🙏🏼

12/10/2023

כתבו כל כך הרבה כבר
והאמת שיש עומס מטורף של אינפורמציה מכל כיוון
אני עצמי מנסה להימנע ולהתמקד בכמה מקורות היותר יקרים לי, ובטח מפספסת המון בדרך, אולי מחמיצה.
ובכל זאת אם המילים האלה יתמכו אפילו באדם אחד-
שווה שייכתבו.
מזכירה לי ולכם את ההקשר של הזמן הזה.

הכל נורמלי בעת הזאת
כשמערכות ההישרדות שלנו מתעוררות.
בין אם אתם מפחדים ודואגים, עסוקים במה יהיה, לא נושמים.
בין אם אתם בעשייה בלתי פוסקת, תנועה, אמביציה ללחום, להגן, להכין, לטפל.
בין אם אתם צמודים לחדשות ולסרטונים, או נמנעים מהם לחלוטין, מחפשים כרטיסי טיסה לברוח מפה.
מנסים להבין מי אשם ואיך זה קרה- עסוקים בניתוחים, הסברים, בקונספירציות- אלו הכל מערכות הגנה.
והכל נורמלי בזמן שכזה.

זמן שכזה- זמן של טראומה
טראומה= אירוע שגדול עלינו, גדול על המערכת.
גדול מכדי הכלה, שמצריך ממערכות ההישרדות שלנו להיכנס להפעלה.
וכולנו פה חווים אותה, בין אם אתם במעגל הראשון של הפגיעה, או באדוות ההדף- זה כולנו יחד בסירה רעועה אחת.

הדבר הכי חשוב ויקר כרגע- זה הכוחות חיים שלכם!
ממש כמו שבמטוס ההנחייה היא קודם כל לשים מסכה להורה ורק אז לילד.
ממש כשם שכשאחד מבני הזוג במקום חשוך זה כל כך תומך כשהאחר מכניס אור, קלילות, שמחה ואהבה לבית.
זאת האחריות, ואפילו החובה שלנו לתמוך בעצמנו, למשאב עצמנו בכל דרך שמרימה ומחזקת אותנו.
להימנע ממה שמחליש ומוריד אותנו.
להרים עצמנו. ויש לכם את המשאבים שלכם, הדברים שתומכים בכם תמיד.

האשמה שלפעמים מסתירה מפנינו את האפשרות להיטיב איתנו- גם היא כל כך מובנת.
אבל האמת היא שאף אחד לא נתרם מזה שגם את.ה תתהלכי מרוסקת רוב היום.
להיפך, כשיש ילדים ומשפחה במרחב, להיות עבורם, זאת חובתנו לשמור על הכוחות שלנו.

ולצד זה, ים חמלה.
ים אמפטיה.
אנחנו עושים הכי טוב שאנחנו יכולים, כולנו.
זה הזמן לדיבור רך מיטיב עם עצמכם.
תוקף תוקף תוקף.
זה לא הזמן להפסיק לעשן/ גלוטן/ מתוקים. זה הזמן לנחמה, גם בצורות הפשוטות שלה.

עשייה מיטיבה
בכל צורותיה, ויש כל כך הרבה צורות עכשיו.
מהכי קרובה ונגישה- להתפלל, לשלוח בריאות שמירה והגנה, אור וחמלה לאלה שזקוקים לזה. להקשיב לחבר.ה בוכים את כאבם- ועד כל החמ"לים המדהימים שהעם הפשוט יוצא דופן הזה עסוק בהם.
יש המון דרכים לתרום, ועשייה משמעותית- הוכחה מחקרית כדבר שעוזר לנו להפחית מעוצמת הטראומה ולווסת אותנו.

להושיט יד ולבקש בעצמכם עזרה
גם המטפלים, הלוחמים והתורמים.
מי שנפגע במעגל ראשון, זה ברור, אבל האמת היא שכולנו משוועים לתמיכה עכשיו
זה הזמן למצוא את העיניים, הכתף והיד שיתנו גם לכם הזדמנות להרפות, להתפרק ולבכות.
ללמוד כלים חדשים, או להיזכר בכאלה שיש לכם- לווסת, לתמוך ולהרגיע אתכם, את ילדיכם.

לא ידענו אירוע כזה מעולם,
זה אסון בסדר גודל בלתי אפשרי להכלה.
ייקח לנו זמן, כנראה הרבה זמן להתאושש.
ונעבור את זה.
כוחות החיים, הם עצומים.
אנחנו עצומים, ויש בנו עוצמות אדירות,
בכל אחד ואחת מאיתנו.
תנו חיבוק גדול לעצמכם

25/02/2022

הפוסט הזה מיועד למאמנים בשיטת סאטיה
אני מעבירה הילוך ומתחילה להדריך קבוצות מנטורינג של מאמנים בשיטה, מי שרלוונטי לו.ה מוזמנ.ת להתקשר אליי ולבדוק התאמה :)
********

מתרגשת מאוד ושמחה להזמין אתכם לשתי קבוצות מנטורינג חדשות בהדרכתי:

קבוצה בפרדס חנה
וקבוצה בזום
ימי חמישי 9:00-12:00

בקבוצה:
🔸️ ️נטפל בסוגיות שעולות בחדר האימון.
🔸️ נעמיק את הלימוד של הפילוסופיה ועקרונות העבודה ונתרגל את העבודה איתם בחדר.
🔸️ נשפר את איכות האימון דרך תרגול.
🔸 ️נעמיק בתהליך פירוק הזכרון.
🔸️ נתמוך בהתפתחות העסקית, המקצועית והאישית של המשתתפים.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

ולטובת מי שלא מכיר-
נעים מאוד, קוראים לי אלינה צ'רני יצחקי, אני בת 40 נשואה לעמית, אמא גאה למעיין ואלמה מתגוררת בפרדס חנה מזה 13 שנים.

כעשור אני מלווה, מדריכה ומאמנת במשרה מלאה, יחידים וזוגות.
לפני חמש שנים הצטרפתי לצוות המאמנים הבכירים באימושיין ובשלוש השנים האחרונות אני מנטורית בשיטה.
לאורך הדרך אימנתי הרבה מאוד מאמנים וגיליתי שהדרכה של מאמנים זו תשוקה שבוערת בי חזק במיוחד.

למעשה הדרכת מאמנים זה חלום שנרקם בי כבר ב2014 כשישבתי כמשתתפת בקבוצת המנטורינג אצל גל מדלי, קבוצה שעשיתי בה דרך מאוד משמעותית.
עד היום, כמשתתפת בקבוצת מנטורינג של יעל להב אני מתרגשת מהתרומה יוצאת הדופן של קבוצת הדרכה- החברות שנוצרת, הערבות ההדדית, ההפרייה המקצועית, היכל המראות המלמד והבית שנרקם שממלא ונותן כל כך הרבה ערך, תמיכה ואוויר לעבודת המאמנ.ת.

כמנטורית אני שואפת לייצר מרחב נעים, עוטף ומקצועי שיש בו השראה, חום והומור והוא מצע להתפתחות אישית ומקצועית של כל המשתתפים.
וללוות מאמנים ליצירה של עסק מלא ובנינוחות, שזו אחת המומחיות שפיתחתי כעצמאית מזה שני עשורים.

מוזמנים ליצור קשר ולשמוע עוד
050-2386065 אלינה 🌻

והזדמנות מיוחדת להודות למנטורים והמאמנים שלי לאורך השנים ובראשם נטאלי מורתי, התעצבתי בנוכחותכם ובהשראתכם ❤

17/01/2021

תקשיבו טוב למדהימה הזאת
כל מילה שהיא אומרת מדוייקת
והיא פשוט מדברת בשפה הסאטית כפי שאני מכירה אותה
מלא השראה, לפוסט טראומתיים ולכולם
כי כולנו נפגענו בדרך זו או אחרת במהלך חיינו
וכולנו מופעלים בחיים ממילים, אנשים, ורגעים שמטרגרים לנו את הפצע הילדי שלנו

Want your school to be the top-listed School/college in Pardes Hanah?

Click here to claim your Sponsored Listing.

Location

Category

Telephone

Website

Address


Pardes Hanah