19/02/2024
מזמן לא דיווחתי כאן על ״חוויות״ מהצימר. היום אני כן רוצה לספר כי החוויה הזו גולשת מהצימר הקטן שלי.
אני מארחת כאן אנשים. שחורים, לבנים, צהובים, מוקה, אנגלוסקסים, אמריקאים, רוסים...ויש נחמדים יותר ונחמדים פחות. נקיים יותר ונקיים פחות...
לא מתלוננת. זה העסק. צימר.
לפני כשבוע, אשה נחמדה כזאת שנשמעת שפויה, חברמנית...ישראלית מ״שלנו״ בשם יפעת, הזמינה את הצימר לה ולחברתה. הן הגיעו לחתונה ורצו מקום לישון אחריה. כמו רבים אחרים. הייתה כזו נחמדה שעשיתי לה אפילו הנחה.
הגיעו בזמן. יצאתי לפתוח להן , היות וצעדו לקראתי ברגל שאלתי האם הן ללא רכב, ענתה לי אחת מהן שאחיה הביא אותן לכאן. יופי. לא?
נכנסו, התמקמו להן ורק אחרי כשלוש שעות שמענו שהם שלושה בצימר.
לא אמרו, לא שאלו...אז אני שאלתי וענו לי ש״האח״ שלי נמצא כאן וגם הוא מכין את עצמו לקראת החתונה״. שאלתי האם הוא גם מתכונן לישון כאן, ענו לי ״יתכן״, ״תלוי איך יהיה״...ככה בקלילות...
מבינים? הזמינו לשתיים והגיעו שלושה. מזל שלא הגיעו חמישה.
הצימר שלי הוא זוגי, העלות היא לזוג, אין מקום לינה ליותר מזוג...
שאלתי - איפה ישן הבחור? הרי אין מקום...
שפת הגוף שלהם אמרה - זה לא עניינך..
ובמילים אמרו לי שהם יסתדרו״.
שאלתי: ולא חשבתם לשאול אם זה בסדר? לבקש רשות? להודיע?
אמרו - ״מה זה משנה לך״...? - ניסיתי להסביר להן מדוע זה משנה - לבסוף העלתי את המחיר בגלל האדם השלישי. הן העבירו לי בביט את התוספת והלכו לחתונה. בלילה חזרו שלושתם.שלי, יפעת ו״האח״ שישן איתן במיטה אחת ...כנראה...כי אין עוד מיטה.
וככה שתי הנשים, שלי ויפעת, שגרות בתל אביב הנאורה, שהיו או עדיין, נשות חינוך... בערמומיות מכוערת, החליטו לעשות מה שבא להן בצימר שלי, בלי למצמץ. כאילו זה לגמרי בסדר.
ואז הגיע הבוקר והם הלכו סוף סוף. ״האח״ שיצא ראשון, הסתיר את פרצופו ממני כאילו אמר שלום שלום ואל תבואי לי בחלום, רק בלי שום שלום. ״משפחה״ מחונכת.
והן - הלכו ברוך השם...
ואז עליתי לצימר. הפוך...מרפסת מטונפת, והכי גרוע - פרצו לי את הארון.
כמובן שהן הכחישו שפרצו. אבל כשארון נעול נמצא פתוח מהצד ההפוך שלו, ....
ולמה אני מספרת את זה? כי אני שונאת שמשקרים לי, אני שונאת ערמומיות של אנשים שחושבים שמגיע להם הכל. כי המדינה הזאת שהפכה להיות מדינת המגיע לי, שאין לה דין וגם לא אלוהים, התיישבה לי בקומה שמעלי, בבית שלי.
אני רואה את זה יום יום ואולי גם אתם רואים את הערמומיות הזו ושימת הפס הרחב על כל מה שזז. על הגיל השלישי, המילואימניקים, העצמאים, הנכים, אנשי הרפואה, מערכות החינוך, נפגעי צה״ל ועכשיו - החטופים.
וכשזה מגיע גם אלי, לצימר הקטן שלי - זה מבלבל.
אני פתאום לא מבינה האם התופעה הזאת מתחילה מלמטה מאזרחים מגעי.. לפוליטיקה העליונה או שזה מגיע מהפוליטיקה המגעילה ויורד ומשחית את האזרח הקטן.
צריכה לחשוב על זה.
לא יודעת אתם אבל השלישיה - יפעת, שלי ו״האח״ היו הקש ששבר את...
ייאוש.
