בטבע שלך

אמת יבשושית מידי כזו, שמרגישים על העור.

החום, היובש, הסתיו ששכח
תמונות מתוך יער לוהט מדי.
ימים חמים של סתיו.
הצבע החום ששולט,
יבש עד הלב.

כמה שמחה היתה בגשם ששטף
ושוב החום לא מרפא
מרגיש כמו קיץ שהסתבך

אבל אולי גם זה ריפוי,
להתבונן, מבלי לתקן.
לשהות, גם כשלא נעים.
למצוא בתוך החום הלא נסבל – חתיכת אמת.

תמונות מצורפות.
בלי פילטרים.
מהיער, אבל גם מתוכי.

תוך כדי קורס על צמחי מרפא אני לומדת גם על היובש שבי.
על המקומות שהיו פעם רכים, עדינים, פתוחים –
והפכו פריכים. עייפים. חשופים מדי.

אבל דווקא שם, ברגעים האלה,
אני נזכרת:
הטבע לא מתבייש להראות יובש.
לא מסתיר את ההתכלות.
הוא פשוט ממשיך.
אז לוקחת נשימה עמוקה,
ומניחה למראה הזה לחלחל:
אולי גם אני יכולה להיות קצת יותר טבע.
קצת פחות מאמץ.
קצת יותר ריפוי.

לומדת להיות ככה –
לא להסתיר את היובש.
לנשום דרכו.
מאפשרת למה שסיים להתכלות

מה אצלך מרגיש יבש בימים האלה?
ומה יקרה אם פשוט תתני לזה מקום?

#תמונותשצילמתיביערעופרבקורסעלצמחימרפא

#דבריםקטניםשהםגדולים

עצירה והטענה

זה לוקח כמה דקות
משחרר ומחבר

מזכירה לעצמי שזה עוגן כל כך פשוט, כמה דקות של יחפנות
ומרגישה אחרת

#דבריםקטניםשהםגדולים
מחשבות כרוב

כשקטפתי אותו
התנועה הטבעית היתה לחתוך אותו מתוך העלים,

עצרתי

פשוט לא בא לי,
הרגשתי שלא

כרגע עם כל הכאב הזה
שסודק לי ולנו את הלב

שנדמה שכל רגע נוצרת תחתית עמוקה יותר

רוצה להפסיק לקלף
להשאיר קצת שכבות, שאולי שומרות אפילו קצת,

לא לחוות הכל מכל כיוון בבת אחת
להאט את הקצב

להשאיר מקום שאפשר לנוח בו
משהו שעדיין עוטף
אפילו אם זה רק בכאילו

בלי מגע ישיר עם צונאמי הכאב
קצת להתנתק
ואז להמשיך עוד קצת

הכרוב הזה גם אם כמה שבלולים או זחלים זללו
מהעלים החיצוניים שלו
בפנים מנסה להישאר שלם

#דבריםקטניםשהםגדולים

מילים שנגעו בי
אלה היו המילים של יאיר הורן השבוע בכיכר החטופים: לא לשכוח את הדברים הקטנים שיש לנו שהם כל כך גדולים

לא, לא צריך לאבד כדי לזכור

ואחריו אלי שרעבי, במילים מצמררות, המשיך אותו ממש
הפעולה הקטנה של לפתוח דלת מקרר, לקחת משהו, האם אתם זוכרים שזה גן עדן?

אני לוקחת על עצמי לשתף את הדברים הקטנים גדולים שהעיניים שלי רואות ונותנים לי את הכוח

כדי להזכיר לי לראות אותם
כדי להזכיר לי שהם לא מובנים מאליהם
כדי שגם את או אתה תזכרו
כי הרבה כאלה הם העיקר