22/11/2017
מאיה מור יוסף, סטודנטית בתוכנית נטועים של כל ישראל חברים - ממזרח שמש, משתפת את החוויה האישית.
בדיוק בימים שאני נתקלת בשאלה כמו "מה הסיפור שלך?" ולא בדיוק החלטתי אם יש סיפור או שאני פשוט לא מספרת אותו נכון, נתקלתי בסיפור אחר, סיפור שהוא גם שלי וגם של אבא שלי וגם של סבא וסבתא שלי, סיפור שהוא של כולנו.
סלאח פה זה ארץ ישראל - מספר על העלייה הראשונה של יהודי צפון אפריקה, על פיזור האוכלוסייה שנעשה בצורה אכזרית וכואבת, על משפחה מדהימה שחושפת את סיפורה האישי ונותנת לכולנו לגלות שהסיפור הזה, הוא בעצם שלנו.
109 דקות של צפייה מרתקת, של הכרה והבנה, של אגרוף בבטן עם סיבוב מוחץ מבפנים, של מילים ומשפטים מהבית של סבא וסבתא, ההבנה שכל מה שהרגשתי מחוץ לעיר בתור ילדה מרוקאית מאופקים, זה לא דמיון, זה באמת זה.
זו באמת אפליה ואיך בן גוריון אמר בסרט? "אפליה מוכרחת",
סבא וסבתא שלי, משני הצדדים, עלו ממרוקו, כבר בילדות שמעתי את הסיפורים את ה"אמרו לנו שזה חמש דקות מתל אביב" ותמיד הייתי בטוחה שהם צוחקים עליי, אתמול גיליתי שצחקו עליהם. התאכזרו אליהם ומיררו את חייהם כדי להישאר בעיירות הפיתוח, כדי שלא יעזבו וישמשו כמגן אנושי.
אף פעם לא הצטערתי או התביישתי בעובדה שאני גרה באופקים, גם היום לא ובטח שבטח גם מחר.
אתמול אפילו התגאתי, יותר מתמיד, השיח המרתק אחרי הקרנת הסרט הראה כמה הסרט הזה חשוב וכמה הוא חובת צפייה לכל אזרח במדינה הזאת, חלק מהמתדיינים אמרו שיש צורך בפיצוי, בוועדת חקירה, חלקם אמרו שלא.
עדיין לא החלטתי לגבי דעתי האישית בעניין, מה שכן החלטתי? ואני די בטוחה בזה, במיוחד אחרי שצפיתי בסרט הזה : אנחנו, בני הדור השלישי שגר בפריפריה, שהסבא והסבתא שלהם חלמו ירושלים וקיבלו אופקים,ירוחם,נתיבות,שדרות , אנחנו כולנו, צריכים לטהר את שמם ולהוכיח להם שהם לא סבלו לחינם, שהספר השחור שקבע כי לא יקבלו תלושי מזון ודיור, שהאכזבה שהתגלתה ברגע שגילו את האמת לא יעצרו אותנו ואותם מלהיות ולחלום ולהגשים.
הסרט הזה, הוא חובת צפייה על כל אחד ואחת מאיתנו, במיוחד אנחנו, בני הפריפרייה, המזרחיים, שעדיין מרגישים את הקיפוח, שעדיין "מתבכיינים", תצאו לראות, תקחו את הסבא והסבתא שלכם, את ההורים, זה בהחלט לא קל לצפייה אבל מעורר באותה המידה.
