30/07/2026
ב־30 ביולי 1898 נולדה בווינה פרידל דיקר ברנדייס, אמנית, מעצבת ומחנכת, שהבינה דבר עמוק על ילדים: גם כשהמציאות סוגרת עליהם, הם עדיין זקוקים למקום שבו יוכלו לדמיין, לזכור, להרגיש ולבטא את עצמם.
בשנת 1942 גורשה פרידל לגטו טרזין. בין מעט החפצים שהותר לה לקחת עמה, היא בחרה להביא חומרי ציור וציוד אמנות. בתוך הגטו החלה ללמד ילדים לצייר. פרידל לימדה את הילדים לצייר, לא כדי להשכיח מהם את המציאות ולא כדי לתעד אותה. היא נתנה להם נייר, צבעים ומרחב שבו אפשר היה לבטא פחד, געגוע, זיכרונות מהבית וחלומות על עולם אחר.
בתוך הצפיפות, הרעב, המחלה והניתוק מן המשפחה, שיעורי הציור הפכו לרגעים שבהם הילדים לא היו רק אסירים בגטו. הם היו שוב ילדים שבוחרים צבע, מציירים בית, נזכרים באדם אהוב או נותנים ביטוי למה שלא הצליחו לומר במילים. פרידל ראתה בכל אחד מתלמידיה עולם שלם. היא לא ביקשה מהם לצייר בצורה מסוימת ולא כיוונה אותם לתוצאה אחידה. היא ביקשה להקשיב להם דרך הציורים ולהעניק להם את החופש ליצור בדרכם.
לפני גירושה לאושוויץ הסתירה אלפי ציורים של תלמידיה. היא נרצחה באושוויץ בירקנאו באוקטובר 1944. מרבית הילדים שלימדה לא שרדו. הציורים נותרו. נותרו בהם בתים, פרחים, דמויות, זיכרונות, פחדים ותקוות. נותר בהם קולם של ילדים שחייהם נגדעו, ועדות למחנכת אחת שהתעקשה לראות אותם, להקשיב להם ולשמור עבורם על מרחב קטן של חירות. סיפורה של פרידל דיקר ברנדייס מזכיר עד כמה חשוב לראות את הילדים שחיו בתקופת השואה לא רק כחלק מן האירועים ההיסטוריים, אלא כבני אדם בעלי עולם פנימי, רגשות, זיכרונות וצרכים משלהם.
אותה רגישות עומדת בבסיס התכנית החינוכית "מבעד לעיני הילדים” בבית העדות המיועדת לתלמידי כיתות ה׳-ו׳. התכנית יוצרת חיבור בין הילדים של אז לבין הילדים של היום, ופותחת צוהר ראשון אל זיכרון השואה בדרך מותאמת גיל, משמעותית ורגישה, המעוררת סקרנות והזדהות.
לתיאום ביקור בבית העדות: www.beit-haedut.org.il
#שואה #זיכרון #גטו #טרזין #ילדיםבשואה
