Sara Naiss

22/08/2026

איזה מן הורים אתם?
ישנם הורים שחושבים שילד עם ביטחון עצמי הוא ילד שחייב להגיב, להחזיר, לענות…
ורצוי אפילו לעשות את זה בשפה של הילד שמנסה לפגוע בו.

“אל תשתוק לו!”
“אל תוותר!”
“תחזיר לו!”

ואני אומרת דווקא ההפך.

ביטחון עצמי הוא לא תמיד לדעת להחזיר.
לפעמים הוא לדעת לא להחזיר בכלל.

לא לכל אמירה צריך להגיב
לא לכל פרובוקציה צריך להיענות
ואם יש מי שמנסה להקטין אותך אתה צריך להראות לו שאתה שולט וקובע את התגובה שלך.

באימון האישי אני מלמדת את הילד לזהות את הרגע הזה:
מתי להגיב, איך להגיב — ומתי דווקא לבחור שלא להגיב.

לפעמים חוסר תגובה הוא לא חולשה.

הוא כוח. הוא הביטחון העצמי

שרה נייס
מאמנת אישית לילדים ונוער

20/08/2026

אני יודעת שלא נכון להיכנס עם הילד למאבק כוח.

אני יודעת שלא צריך לפתור לו כל בעיה.

אני יודעת שחשוב לתת לו להתמודד.

אני יודעת שלא כל פרובוקציה דורשת תגובה.

אני יודעת שצריך להציב גבולות בלי לצעוק.

אני יודעת.

אבל אז מגיע הרגע האמיתי…

הוא אומר משהו שמדליק אותי.

מתווכח.

מתחצף.

מתעקש.

ואני כבר שומעת את עצמי מגיבה בדיוק כמו שלא רציתי.

ואחר כך אני חושבת:

“אבל ידעתי! ידעתי שלא הייתי צריכה לעשות את זה.”

וזה בדיוק העניין.

הורות נבחנת ביכולת שלנו להשתמש במה שאנחנו יודעים ודווקא ברגעים שבהם הכי קשה לנו.

וזה דורש אימון ולמידה:

ללמוד לעצור לפני התגובה.

ללמוד לזהות מה מפעיל אותי.

ללמוד לשאת את התסכול של הילד

ללמוד לאפשר לו לטעות ולהתמודד עם התוצאות.

ולפעמים, פשוט… לנשום ולא לעשות כלום.

כי גם להתאפק לא לעזור זו מיומנות הורית.

אז אם אתם אומרים לעצמכם:

“אני כבר יודע/ת מה צריך לעשות. אני פשוט לא מצליח/ה לעשות את זה ברגע האמת” —

אולי אתם לא צריכים עוד ידע.

אולי אתם צריכים ללמוד איך להפוך את הידע להתנהגות.

ושם, בעיניי, מתחילה עבודה הורית משמעותית באמת.

ואני פה בשבילכם

שרה נייס

מדריכה הורים

20/08/2026

כך אמרה לי אמא ועוד אמא וגם אבא

אני יודעת שלא נכון להיכנס עם הילד למאבק כוח.
אני יודעת שלא צריך לפתור לו כל בעיה.
אני יודעת שחשוב לתת לו להתמודד.
אני יודעת שלא כל פרובוקציה דורשת תגובה.
אני יודעת שצריך להציב גבולות בלי לצעוק.

אני יודעת.

אבל אז מגיע הרגע האמיתי…

הוא אומר משהו שמדליק אותי.
מתווכח.
מתחצף.
מתעקש.
ואני כבר שומעת את עצמי מגיבה בדיוק כמו שלא רציתי.

ואחר כך אני חושבת:
“אבל ידעתי! ידעתי שלא הייתי צריכה לעשות את זה.”

וזה בדיוק העניין.

הורות נבחנת ביכולת שלנו להשתמש במה שאנחנו יודעים ודווקא ברגעים שבהם הכי קשה לנו.

וזה דורש אימון ולמידה:

ללמוד לעצור לפני התגובה.
ללמוד לזהות מה מפעיל אותי.
ללמוד לשאת את התסכול של הילד
ללמוד לאפשר לו לטעות ולהתמודד עם התוצאות.
ולפעמים, פשוט… לנשום ולא לעשות כלום.

כי גם להתאפק לא לעזור זו מיומנות הורית.

אז אם אתם אומרים לעצמכם:
“אני כבר יודע/ת מה צריך לעשות. אני פשוט לא מצליח/ה לעשות את זה ברגע האמת” —

אולי אתם לא צריכים עוד ידע.
אולי אתם צריכים ללמוד איך להפוך את הידע להתנהגות.

ושם, בעיניי, מתחילה עבודה הורית משמעותית באמת.
ואני פה בשבילכם

שרה נייס
מדריכה הורים

11/08/2026

הילד לא רוצה לחזור לבית הספר?
לא נעים אבל בבקשה,
אל תמהרו לשכנע אותו. קודם תנסו להבין אותו.

החופש נגמר, שנת הלימודים מתחילה,
ואצל חלק מהילדים עולה משפט שמלחיץ כל הורה:

“אני לא רוצה לחזור לבית הספר.”

והתגובה שלנו כמעט אוטומטית:

“אתה חייב.”
“כולם חוזרים.”
“אין לך ברירה.”
“יהיה בסדר, כשתגיע לבית הספר זה יעבור.”

ושוב, אל תמהרו לשכנע או להפעיל לחץ או להבטיח הבטחות שאם ילך יקבל ….
אני מציעה לעצור ולשאול:

מה גורם לו לא לרצות לחזור?

אולי קשה לו להיפרד מהבית ומהחופש.
אולי הוא חושש מהמורה או מהדרישות הלימודיות.
אולי משהו חברתי מטריד אותו.
אולי הוא מרגיש שלא מצליח כמו האחרים.
ואולי הוא פשוט איבד את תחושת השייכות שלו לבית הספר.

כי מאחורי המשפט
“אני לא רוצה ללכת לבית הספר”
יכולים להיות הרבה מאוד רגשות.

ולכן לפעמים השאלה החשובה היא לא
“איך לגרום לו ללכת?”
אלא:

“מה קשה לך שם?”

להקשיב לא אומר להסכים עם כל מה שהילד אומר,
וזה גם לא אומר לוותר על הגבול.

זה אומר קודם להבין.

כי ילד שמרגיש שההורה שלו רואה את הקושי שלו,
הרבה פעמים יכול להתחיל להתמודד איתו.

אז אם הילד שלכם אומר עכשיו:
“אני לא רוצה לחזור לבית הספר” —

אל תיבהלו.
אל תכעסו.
ואל תמהרו לבטל את מה שהוא מרגיש.

עצרו. הקשיבו. שאלו. בדקו.

כי לפעמים מאחורי סירוב ללכת לבית הספר
מסתתר משהו שהילד לא יודע להסביר.

יש לכם ילד כזה ואתם רוצים להבין למה הוא מתכוון
אתם מוזמנים ליצור קשר

שרה נייס
מאמנת ילדים ונוער

03/08/2026

זה לא מאוחר מדי ובכל זאת זה הרגע האחרון
@
הילד סיים את שנת הלימודים הקודמת עם תחושת חוסר ביטחון .
יכול להיות שמשהו משמעותי קרה והוא יתחיל את שנת הלימודים הקרובה אחרת.
יכול להיות אך אם לא כן זה הזמן הטוב ביותר לפעול.
וכן חודש ימים, כלומר 4 מפגשים בזמן שנותר עד תחילת שנת הלימודים יכולים לחולל שינוי.
אם יש לכם ילד כזה שחיזוק הביטחון הוא מה שנחוץ לו אתם מוזמנים ליצור קשר או להשאיר פרטים ואחזור אליכם.

שרה נייס
מדריכה הורים

21/07/2026

הילד כל הזמן מול המסך

הורים רבים פונים ושואלים כמה שעות לאפשר לילד להיות מול מסך?
התשובה שלי מתחילה בדבר הידוע והמוכר שאין עליו עוררין.
שעות רבות מול מסך מסבות נזק כמו קושי בשינה ובקשב או קשיים חברתיים אחרים …

יחד עם זאת השאלה החשובה אינה כמה שעות הילד מול מסך אלא מה עוד יש ביום שלו.
האם יש בו משחק, פעילות גופנית, מפגש עם חברים…

לכן כהורים כדאי שנוודא שכל אלו יהיו רק חלק מהיום של הילד והנוסףוכמובן לוודא שהתוכן שהוא צופה בו יהיה איכותי ומתאים לגיל הילד, שלא יהיה מול מסך לפחות כשעה לפני השינה

ובעיקר שלו ירגיש שהמסך הוא מקור בילויי יחיד

שרה נייס
מדריכה הורים

06/07/2026

23/06/2026

לא צריך להיות לבד כדי להרגיש בודדה

נירית הולכת יום יום לבית הספר, היא נפגשת עם חברות אחר הצהריים, משתתפת בפעילויות ....
מבחוץ הכול נראה בסדר.
גם ההורים אומרים:
"מה זאת אומרת בודדה? יש לה חברות."
אבל בפנים נירית מרגישה אחרת.
היא לא משתפת, לא יוזמת, חוששת לומר את דעתה, ומעדיפה להסתתר מאחורי מה שאחרים חושבים.

הבדידות הזו לא תמיד נראית לעין. לפעמים היא מלווה ילדים ונערים במשך שנים, גם כשהם מוקפים באנשים.
הבשורה הטובה היא שאפשר לעזור.

בתהליך אימון אישי, הילד לומד להכיר את החוזקות שלו, לבטא את עצמו בביטחון, ולהרגיש בעל ערך ומשמעות בקשרים החברתיים שלו.

אם זיהיתם את נירית בילד או בילדה שלכם, אני מזמינה אתכם לפנות אליי ולבדוק כיצד אימון אישי יכול לסייע להם לבנות ביטחון עצמי ותחושת שייכות.

שרה נייס
מאמנת ילדים ונוער

20/06/2026

"איך מחזקים ביטחון עצמי של ילד?"

זו אחת השאלות שהורים שואלים אותי הכי הרבה.
והתשובה שלי תמיד מפתיעה אותם:
הם למדו שביטחון עצמי לא נבנה ממחמאות. הוא גם לא נבנה מזה שנגיד לילד שוב ושוב כמה הוא חכם, מוכשר או מיוחד.
ביטחון עצמי נבנה מחוויות.
כשילד מתמודד עם קושי ומצליח לעבור אותו. כשילד טועה, מתאכזב, נופל — ומגלה שהוא יכול לקום שוב. כשילד ומרגיש שסומכים עליו. כשילד לומד להתמודד עם כישלונות.

,התפקיד שלנו כהורים הוא לא לסלול לילדים דרך ללא מכשולים. התפקיד שלנו הוא לעזור להם לגלות שיש להם את הכוחות להתמודד עם המכשולים שבדרך.
בכל פעם שאתם פותרים לילד בעיה שהוא מסוגל לפתור בעצמו, אתם מחלישים את האמונה שלו ביכולותיו.
בכל פעם שאתם מאפשרים לו לנסות, לטעות, ללמוד ולהצליח בכוחות עצמו, אתם מחזקים את הביטחון העצמי שלו.
כי ביטחון עצמי אמיתי הוא לא: "אני תמיד אצליח."
ביטחון עצמי אמיתי הוא: "גם אם לא אצליח — אני אצליח להתמודד."
זהו אחד המתנות החשובות ביותר שאנחנו יכולים לתת לילדים שלנו.

מסכימים ורוצים לדעת איך עושים את זה?
מוזמנים להשאיר פרטים .

שרה נייס
מדריכה הורים

15/06/2026

הורים יקרים,
כולם אומרים "מטעויות לומדים" "ומה שלא הורג מחשל"
וזה לרוב נכון בעייני.
אכזבות וכישלונות הם לא האויב של הילדים שלנו – הם חלק מהצמיחה שלהם.
כהורים אך טבעי שנרצה לחסוך מהילדים שלנו כאב, תסכול ואכזבה. אבל מסתבר שדווקא הרגעים שבהם הם לא מצליחים, מפסידים, נכשלים או מתאכזבים – הם רגעים שמפתחים אותם.
והקשיים מוכרים:
הילד שלא התקבל לקבוצה שרצה,
הילדה שלא קיבלה את התפקיד שחלמה עליו, המבחן שלא הלך כמו שציפו,
חבר שלא הזמין אותו..
כל אלה, הורים יקרים, הם שיעורים חשובים לחיים.
זו ההכנה היותר טובה לחיים האמיתיים.
יחד עם זאת נחוצה להם ההרגשה שאתם אוהבים ואמפטיים וקשובים להם. תמיד.

ואם כל מה שאתם עושים ומתכוונים לו לא מספיק אני מציעה לכם להציע לילדים שלכם אימון אישי.
בו ילמדו להתמודד עם תסכול, להתאושש מקושי
ובעיקר לחזק את הביטחון העצמי הכל כך חשוב.

שרה נייס
מאמנת ילדים ונוער