24/03/2024
אני לא מאמין
שזה מה שפורסם בדיוק לפני 35 שנה...
הבוקר חיפשתי דפים למדפסת כשפתאום הבחנתי בספר כחול של שירי משוררים
זה הספר בו אחותי הוציאה לאור עבורי שלושה שירים משיריי כמתנה ליום הולדתי לפני 35 שנה !!!
הספר אמנם מאובק והחל להיות מעופש מעט
ובכל זאת גם שם הספר וגם שיריי כאילו נכתבו אך היום...
שם הספר "צהוב כמו שמש גדולה" (כמה סימבולי..) פתחתי אותו באמצעות
הסימניה שהיתה מצורפת ועדיין נותרה במקומה
בדיוק בעמודים בהם פורסמו 3 משיריי.. (עמודים 63-67) כן לפני 35 שנה !!!
והשיר הראשון שקראתי "הצחוק והדמע של אז" כאילו נכתב להיום... לפורים אך
ברוח אווירת הנכאים מהמצב שמהולה בצחוק ובשמחה של חג הפורים...
שיר נוסף "זה אמנם היה אך בעבר" כאילו נכתב גם הוא היום אך במבט לאחור לאחר 170 יום
שעברו להן מה7 לאוקטובר...
אז שיהיו לנו רק רגעי אושר ושמחה ובשורות טובות
ומה שקרה בעבר למרות שהזמן יעבור...
בליבנו ובזכרוננו תמיד נמשיך לזכור ולנצור
פורים שמח !🙏💫🥰🎊🎉
******************************************
הצחוק והדמעה של אז / דני קוקוש
פעם הלכו צחוק ודמע יחדיו,
פעם אך לא עכשיו...
פעם מרוב צחוק הייתה דמעה זולגת,
מרקדת על הלחי ומתמוגגת.
פעם לצחוק היה ממש כיף
ולבכות היה מעייף...
פעם בדבר רע זלגה דמעה
ומנגד הופיע חיוך קל כמחאה...
פעם הלכו צחוק ודמע יחדיו,
אך עתה הצחוק הסב פניו...
הצחוק הטוב והנעים שייך לפעם;
כי בימינו הוא תפל וחסר כל טעם...
******************************************
זה אמנם היה אך בעבר / דני קוקוש
זו אמנם אותה דרך שבחרנו יחד אז...
זה אמנם אותו בית שבמלחמה הופגז.
זה אמנם אותו ילד שאימצנו עד עכשיו,
זו אמנם אותה עיסקה בה השקענו כסף רב...
זה אמנם, זה אמנם,
אך עכשיו זה לא קיים,
זה אמנם, זה אמנם,
אך עכשיו הכל נדם.
זו אמנם אותה מכונית בה נסענו בכל יום,
זה אמנם אותו ריקוד שרקדנו בכל מקום.
זה אמנם אותו נוף שראינו ממרום,
זו אמנם האהבה שמילאנו ברוך וחום.
זה אמנם, זה אמנם,
אך עכשיו זה לא קיים.
הזכרון בלבד נותר,
הזכרון מן העבר,
הכל היה, הכל חרב,
וליבי ממש נצרב...
הכל היה ורק היה,
זה כן היה,
זה אמנם היה,
אך דבר כבר לא נשאר,
כאילו דבר כלל לא קרה...