עירית ואדם גולני, "פשוט להיות" מרכז לשיפור איכות החיים

לכל כך הרבה בורות אנחנו נופלים.
מקווה שבחנוכה הזה, האור יגבר על החושך ויותר ויותר נראה את הבורות שאחרים חפרו לרעתנו ונדע לעקוף אותם ולא ליפול לתוכם.
שנזכה לראות את כל השבויים איתנו במהרה, רפואה שלמה לכל חיילנו וחנוכה מלא אור לכולנו.

מהו תיקוף?

אנחנו חיים בעידן בו אנו חשופים להמון מידע, עצות ורעיונות. לנוכח ההצפה והבלבול, טבעי שנרצה להתעלם מהכל ופשוט להאטם.

הקושי מובן ויחד עם זאת, להתעלמות יש מחיר וההשלכות יכולות להיות הרסניות.
באופן כללי, ברור לנו שכדי לחיות חיים ששווה לחיותם, חשוב להתעורר.

מה זה אומר?
להיות מודעים, ערים ונכונים לפגוש את המציאות. הן הפנימית והן החיצונית. גם כשהיא לא נעימה, גם כשהיא כואבת ולא נוחה.

להיות מודעים, ערים ונכונים לפגוש את המציאות הפנימית של האחר- של הילדים שלנו, בני הזוג, החברים, שותפים לעבודה, גם כשהיא מעוררת אי נעימות ומפגישה אותנו עם חוסר אונים.

המפגש הזה עם המציאות הפנימית, שלנו ושל אחרים סביבבנו, הוא קריטי לבריאותנו הנפשית. זהו הבסיס ליכולת שלנו לאהוב, לחמול, לדאוג ולטפל בעצמנו ובאחרים באופן מותאם ויעיל.

המפגש הזה הוא הבסיס לתיקוף.
תיקוף, בשונה מאמפתיה, זו מיומנות הדורשת פעולה אקטיבית. על פי תפיסתה של מרשה לינהאן (1993), לתקף פירושו "לתקשר לאחרים שהתגובות שלהם הגיוניות ומובנות, בהקשרים או מצבי החיים הנוכחיים שלהם". כלומר, אם מישהו פוטר/נבגד/הוחרם ומרגיש כאב עוצמתי לנוכח מצבו, נוכל לתקף את כאבו בכך שנעזור לו להרגיש שהכאב שלו מקובל ונורמלי למדי. "זה כל כך הגיוני שתרגיש ככה אחרי שעברת חוויה כואבת שכזאת".

☑️לתקף זה לגרום למישהו להבין שאנחנו מכירים ומקבלים את המציאות הפנימית שלו, בלי קשר לחוויה הפנימית שלנו, להיגיון או לתפיסת החיים שלנו.

☑️לתקף זה להעניק אישור לקיומה של המציאות של האדם האחר, בצורה לא שיפוטית. זה לא "נכון" או "לא נכון" להרגיש שמח או עצוב כרגע. "מה שאתה מרגיש זה אמיתי וקיים ויש לכך סיבה".

☑️לתקף פירושו לקבל ולהכיר בזכותו של האדם לזהותו האישית, גם אם היא שונה בתכלית מזהותנו אנו. אנחנו שונים ואין דרך אחת נכונה להיות.

☑️לתקף זה לעזור לאדם להפסיק להטיל ספק ברגשותיו. להרגיע אותו שמה שהוא מרגיש הוא אמיתי ושלמציאות הפנימית שהוא חווה יש משמעות.

☑️לתקף זה להראות למישהו שאנחנו מקבלים אותו, גם אחרי ששיתף אותנו ברגשותיו. זה בסדר להודות שלא קל לנו להתמודד עם הכאב/החרדה/הכעס שהוא מביע ויחד עם זאת, אנחנו לא ממהרים לתקן, לעודד ולשפר את הרגשתו. אנחנו שם איתו.

☑️לתקף זה לכבד. לתת מקום לאמת פנימית אחרת משלנו. זו עמדה צנועה וענווה.
אין לנו זכות לבטל את החוויה של אדם אחר. האמת שלנו אינה אבסלוטית ואין לנו מנדט על האמת של אחרים, אלא רק על האמת הפנימית שלנו.

גם למטפל הכי מנוסה ומדופלם אין את היכולת או הזכות להחליט עבור מטופליו מהי האמת שלהם. עליו לעזור למטופליו ללמוד להקשיב, לזהות, לקבל ולהבין את האמת שלהם, בעצמם.

☑️לתקף זה לאפשר לאדם שמולנו להרגיש שאנחנו שומעים, רואים, מבינים ומקבלים אותו - שאנחנו לא מזלזלים, לועגים או מבטלים אותו - על סמך הרגשות שהביע.

באמצעות תיקוף, ילדים לומדים שהם מקובלים ואהובים, לא משנה אילו רגשות או מחשבות יש להם.

תיקוף עוזר לנו לפתח תחושה עמוקה של קבלה עצמית ונורמליות ויחד עם זאת, ישנם גורמים ביולוגיים וסביבתיים המקשים עלינו להרגיש כך. בטיפול, אנחנו יכולים לשפר את מידת הקבלה העצמית וקבלת האחר באופן משמעותי, בין היתר באמצעות תרגול מיומנות התיקוף.

ילדים להורים המסוגלים לעשות זאת, מגיעים להישגים טובים יותר, מסתדרים טוב יותר עם חבריהם, בריאים יותר מבחינה גופנית וגדלים להיות מבוגרים בטוחים יותר בעצמם (Gottman, 1997).
בנוסף, ילדים להורים מתקפים מצליחים לווסת טוב יותר את רגשותיהם ולנהל עצמם ביעילות רבה יותר.

אני פוגשת הורים אוהבים, מסורים ואכפתיים אשר מתקשים מאוד במלאכת התיקוף. לרוב, אותם הורים לא זכו לתיקוף בעצמם, כך שהשפה "התיקופית" אינה "שפת האם" השגורה בפיהם. זו אינה אשמתם כמובן. ויחד עם זאת, על מנת לסייע לילדיהם, נדרשת מהם השקעה והתמדה בלמידה ותרגול השפה התיקופית. ממש כפי שרכישת שפה זרה דורשת אימון רב.

לעתים קרובות, גם כשהורים מאמינים שהם מתקפים את ילדיהם, הם למעשה, מעודדים, משבחים, תומכים או מעניקים לילדם אהבה ללא תנאי. תיקוף הוא שונה!
(ראו דוגמאות בטבלה המצורפת)

כשאנחנו מתקפים אנחנו מעבירים מסר חשוב שיגרום לאדם המתוקף להרגיש מובן. הרגיעה כתוצאה מכך תגיע באופן טבעי.

בעזרת התיקוף העצמי נוכל לחזק את הביטחון העצמי שלנו
✅"אני יודע לזהות את רגשותיי ומה שאני מרגיש הוא אמיתי. אני יכול לסמוך על עצמי".
✅"אני רשאי להרגיש את כל מה שאני מרגיש, גם אם אחרים מרגישים אחרת ממני".
✅"זה בסדר להרגיש כך. זה לא מסוכן ואין סיבה להילחץ. אני לא צריך להיפטר מרגשותיי".

כתבה: ד"ר רוית מרום טל, פסיכולוגית קלינית מומחית