גן בא-לגן

מחפשת עובד/ת לגן.במיידי.
תנאים גמישים.חמישה ימי עבדה שבועים

הבושה מתה מזמן. וחלקנו ביחד איתה.

אז נעים להכיר, אני בן 25 ואני נכה צה"ל ופוסט טראומתי.

פעם ראשונה שאני אומר את זה פה. אני בחיים לא חשבתי שאדבר על זה ברשתות החברתיות, זה דורש ממני חשיפה פומבית לנושא מאוד פגיע ואישי עבורי אבל השבוע אחים שלי לנשק -

אור דוניו ובר כלף, שמו קץ לחייהם לאחר שאגף השיקום עשה להם את המוות מחדש.

ואני לא מפחד להגיד. משרד הביטחון פשע והפקיר אותנו.

בר הוא פוסט טראומתי בעקבות שירותו בצוק איתן והצית את עצמו השבוע. משרד הביטחון בחר לא להכיר בבר כפוסט-טראומתי וקבע כי הוא מתמודד עם מחלת נפש שאינה פוסט טראומה ושאינה קשורה לשירותו הצבאי.

אור, צעיר נוסף ששירת בכפיר, הגיש בקשה להכרה כנכה צה"ל שעדיין לא נענתה תוך 10 חודשים, והוא לא קיבל טיפול נפשי ממשרד הביטחון למרות שביקש.

ואני לא הייתי במצב רחוק מהם. ועוד יותר מידי אנשים שסוחבים איתם מטען.

אני בוחר לא לדבר עדיין על החוויות בשירות הצבאי שלי אבל ארצה לדבר היום על הליך ההכרה מול משרד הביטחון.

היום אני 6 שנים לאחר השחרור שלי, אבל התהליך עוד לא הסתיים.

התעללות בעזרת ועדות רפואיות מקיזות דם שמתמשכות ונכנסות לנפש ומפוררות את התקווה, הדהדו אצלי את הפחדים שאני נושא מהשירות הצבאי שלי.

כל ועדה רפואית מערערת אותך עוד טיפה. המשפחה מתמודדת ביחד איתך וההרהורים בכניעה מהדהדים בך אבל הנפש שלך שדורשת הכרה והגוף שדורש רפואה אומרים אחרת.

עוד ערעור ועוד הוכחה שנדרשת ועוד רופאים מזדקנים שמלגלגים ונצמדים לפרוטוקולים ופוליטיקאים שמבטיחים רפורמה וכותרות שמבטיחות שינוי. אבל כלום.

הבנתי עם השנים שפשוט אין מי שייצג את זכויות הנפגעים בתהליכי הכרה כנכי צה"ל שאגף השיקום לא מייצג אותם.

והוא גם לא יכול. אגף שעסוק רק בעצמו ובג׳ובים שלו לא יכול לסייע, ובגלל זה רפורמת 'נפש אחת' שהייתה אמורה לשנות הכל הפכה לבדיחה.

מיליונים יעברו לבריכות של אגף השיקום ולתוספת תקציבית למענקים.

אבל כל הרמטכ"לים בעולם לא נוגעים בשורש הבעיה העמוקה - הם לא יודעים מה זה להיות צעיר בן 20+ שמרגיש שכל העולם קורס לו, ושאין לו את היכולת הכלכלית והמנטלית להיכנס למאבק משפטי יקר ודורש נפשית מול משרד הביטחון.

שאין לו מי שישמע שהוא לא ישן שבוע ושאין לו מאות אלפי שקלים למימון משפטי.

אגף השיקום - אתם האחראיים.

על בר ועל אור ועל כולם. גם על אלו שהעדפתם לשכוח.

כל עוד אתם לא תודו בזה, אין שינוי ואין מחילה.

Itzick Salame Itzick Salame

Reut BV

שנות ה80 המאוחרות, במטבח קטן בדירה קטנה אבא שלי מנסה לרצוח את אמא שלי. הוא דוקר אותה ומשסף את גרונה לנגד עיניי.
אני שם, על הריצפה, צמודה לאמא שלי, דמה ניתז עליי, כולי מוכתמת בדמה, אני שומעת את חרחורי הנשימה שלה וצורחת את נשמתי. הקול הזה, של חרחורי הנשימה שלה, קול המוות הזה עדיין מעיר אותי בלילות כשהוא חוזר אליי בפלאשבקים בחלומות.
בדרך נס אמא שלי שרדה. הנפש שלי לא שרדה.

שם, באותו מטבח קטן שהפך לזירה פלילית, אבא שלי קבר את הנפש שלי.
אני מאובחנת עם פוסט טראומה ו100% נכות לצמיתות עקב כך.

היום, מרץ 2023, יממה אחת בלבד אחרי שהתבשרנו על האישה השביעית (!) שנרצחה מתחילת השנה, הקואליציה קברה את החוק שאמור היה להגן על נפשם כ600,000 ילדים החשופים לאלימות במשפחה, חוק שבכוחו היה למנוע מעוד ילד או ילדה צלקות שמחרבות את הנפש והורסות את החיים, חוק שבכוחו היה להגן על נשים מוכות ומאויימות ולמנוע את הרצח הבא.

מאחר וחלק מהמצביעים נגד החוק סירבו לפגוש קורבנות אלימות במשפחה, שמא נבלבל אותם עם העובדות, לא התאפשר לי לשאול אותם, אז אתן לרשת לגלגל אליהם את מה שרעות הילדה הקטנה שהייתה עדה לניסיון רצח אימה הייתה שואלת אותם: "הדם של אמא שלי זה סוג ב' מבחינתכם?"

https://bit.ly/3LGXU6L

בהרצל פינת המדע יש יאוש

#משטרתישראל

שיר נפלא וכל כך אקטואלי, על היחיד כישות מלאה ברשויות רשויות, על ההפגנה שבעצם קיומנו מול החיים והמוות שנוכח שם תמיד.

אני אדם יחיד\ יהודה עמיחי

אֲנִי אָדָם יָחִיד, אָדָם בּוֹדֵד. אֵינֶנִּי דֶמוֹקְרַטְיָה.
הָרָשׁוּת הַמְבַצַּעַת וְהָאוֹהֶבֶת וְהַשּׁוֹפֶטֶת
בְּגוּף אֶחָד. רָשׁוּת אוֹכֶלֶת וְזוֹלֶלֶת, וּמְקִיאָה,
רָשׁוּת שׂוֹנֵאת וְרָשׁוּת כּוֹאֶבֶת
רָשׁוּת עִוֶּרֶת וְרָשׁוּת אִלֶּמֶת.
לֹא נִבְחַרְתִּי. אֲנִי הַפְגָּנָה, אֲנִי מֵרִים
אֶת פָּנַי כִּכְרָזָה. הַכֹּל כָּתוּב שָׁם. הַכֹּל,
אָנָּא, אֵין צֹרֶךְ לְהַטִּיל גַּז מַדְמִיעַ,
אֲנִי כְּבָר בּוֹכֶה. אֵין צֹרֶךְ לְפַזֵּר אוֹתִי,
אֲנִי מְפֻזָּר,
וְגַם הַמֵּתִים הֵם הַפְגָּנָה.
כְּשֶׁאֲנִי מְבַקֵּר אֶת קֶבֶר אָבִי, אֲנִי רוֹאֶה
אֶת הַמַּצֵּבוֹת מוּרָמוֹת בְּיָדִי
הֶעָפָר שֶׁמִּלְּמַטָּה:
הֵן הַפְגָּנָה גְּדוֹלָה.

(מתוך: "שירי יהודה עמיחי: 5 כרכים", הוצאת "שוקן")

בעז:"גליתי,תראי,יש פה שתי חיפושיות שנדבקו בקורונה !"

זהו.החג האחרון לשנה מטוחדת זו.חג לבן ויפה.נגמר ועבר בשמחה.