פעוטון רוית

ספר ספריה
מאז שאני בגן לפני כ-30 שנה, בתחילת השנה אני מחלקת תיקי ספר+ספר ובכל יום שישי מחזירים את התיק ומחליפים ספר.
בשנה שנתיים האחרונות ההורים בגן לא ממש משתפים פעולה כל אחד וסיבותיו הוא.
בתור ״תולעת ספרים״ אני רואה בספר חשיבות גדולה- חוץ מעניין הקשר שבין הילד לגן (השיתוף פעולה בין הגננת להורים חשוב בעיני הילד שרואה הכל)
יש גם את נושא החשיפה של הילדים לעולם הספר, לצורתם החיצונית (כריכה, דפים) ולתוכן הפנימי (אותיות, מילים, משפטים) סוג של גישור בין הילד והשפה הכתובה. שלא לדבר על כך שהספר מהווה מקור להשראה ולמידע.
אני יכולה להרחיב פה על חשיבות הספר מבחינה רגשית, אינטלקטואלית וגופנית עבור הילד אך לא לשם כך אני כותבת את הפוסט הזה, רציתי להעמיק את רעיון הקשר שבין הגן לבית ע״י החלפת ספר ביום קבוע.
- יום שישי שסוגר את השבוע ומסדר זמנים לילד.
- זוהי הזדמנות נהדרת עבור הילד להביא משהו הביתה מהמקום בו הוא מבלה את רוב שעות היום.
- הילד מקשיב לסיפור שכבר מוכר לו מהגן (כי אין כמעט ספר שלא נקרא בגן) וזה מעורר אצלו התרגשות.
- ההורה מתרגש מכך שהילד כבר מכיר את הסיפור ויודע על מה מדובר

הקיצר מהחלפת ספר ביום שישי נוצרת מערכת שלמה של עולם מלא אסוציאציות לכל הנוגעים בדבר- הורה, ילד וגננת.

עם כל הפירסומים האחרונים נדם קול הגננות/סייעות של הגנים הפרטיים, מרגישה סוג של התגוננות כי הרי איך אוכל להוכיח מול טענות ההורים את אשר קורה בגני? איך אוכל לסנגר על הגנים (ואני מקווה שהם רוב מול מיעוט קטן שבתקשורת) שבנפשם העשיה, הרוך והאהבה לקטנטנים שמגיעים אליהם כל בוקר?
איך אוכל להסביר את תחושת הייעוד שאני מרגישה כשהורה שם בידיי את האוצר שלו למפגש ראשוני עם העולם החיצון, העולם שמחוץ למסגרת המשפחתית החובקת, בידיעה שהצבעים בהם אשתמש לצייר לו הצוות שלי ואני הם אלה שילוו אותו בהמשך חייו.
כי הכל מתחיל מהחינוך הראשוני בגן- המודעות לדברים הנפלאים כמו; ריקוד, שירה ומשחק מול לימוד, ציור, ניסוי תהייה וטעיה,. אהבה, כבוד, סבלנות, שיוויון וחיים משותפים, כל הדברים האלה הם הם שמכינים לחיים האמיתיים.
איך אוכל להסביר את האושר שמציף אותי למראה הצלחה קטנה כגדולה של האוצר שנמצא אצלי, את העונג הצרוף למראה החיוך והחיבוק האוהב של אותו אוצר- חיבוק של אמון מלא בסביבה שלו. ואת דמעות הלב כשהם עוזבים כעבור שנתיים שלוש, בתקווה שהאהבה והכלים שנתנו להם הצוות המדהים שלי ואני ישמשו אותם בהמשך.
ומעמקי ליבי אומר שאני גננת כבר 30 שנים ושום דבר לא ישנה את העובדה שכל בוקר אני קמה עם חיוך רחב ואהבה אינסופית בלב. כל ילד בגן אצלי הוא עולם ומלואו והגן הוא הבונבוניירה שלי בחיים ואשמור עליו מכל משמר וכך גם העובדות שנבחרו בזכוכית מגדלת.
ואחתום באמונה שלמה שרוב הגננות שבחרו לעבוד בגן מרגישות כמוני.
🧡🧡🧡🧡🧡

עבודות גמר מעיסת נייר של הבוגרים בגן.

הורים רבים שבאים להתרשם מהגן שלי, לעיתים לא "מקבלים" את עניין החול בחצר הגן, יש כאלה שתוהים לגבי הצורך בחול המעצבן הזה שבסופו של יום מגיע הביתה ולא משנה כמה תנסו לנער או לשטוף אותו. עבורי זאת הנאה צרופה לראות את הילד מתחפר ומתגלגל בחול, אך מעבר לעניין שהחול מאפשר שחרור, הנאה ופורקן לילד- החול משמש מעבדה ללמידה ופיתוח בכל תחומי ההתפתחות של הילד: מוטוריקה גסה ועדינה, כישורים חברתיים, כישורים רגשיים, בתחום השכלי והתחושתי, למידת מושגי יסוד וחוקי הטבע. הוא אחד מחומרי המשחק הראשונים שמתאים לילדים הגיל הרך מכיוון שהמשחק בו מאפשר מגע ישיר של הילד עם חומר "פתוח" שבו הוא יכול לעשות כרצונו- לבנות ארמונות, מגדלים, לחפור בורות, להכין עוגות, לבשל איתו אוכל, למלא דליים, לרוקן דליים, לעצב את החול כשהוא רטוב, להחביא בו דברים ועוד...ועוד...ועוד...על פי הדמיון של הילד.

https://www.facebook.com/ravit100/app_190322544333196

פעוטון רוית "אני מאמין" של הגן
בגן שלנו אנו מתייחסים לילדים כאל בוגרים. אנו, נותנים להם את הכלים לקבל את האחריות על שגרת חייהם בגן תוך הקניית הרגלים וגבולות, ובניית מערכת כללים וחוקים לניהול חיי חברה ושיתוף בגן. אנו עושים זאת בשיטת "זרימת הפעילות". בשיטה זאת מחליט הילד בעצמו על סוג הפעילות, על האופן בו יבצע את הפעילות, על מועד הפעילות ומשך הזמן בו יעסוק בה, וכן הוא מחליט אם ברצונו לשתף פעולה עם אחרים ואם כן, עם מי .בשיטה זו התערבות המבוגרים היא מינימאלית. הפעילות בגן דינאמית וזורמת, ואין למעשה שעה פנויה ללא פעילות, כשהילדים מרגישים שהפעילות נובעת מהם, מה שמגביר בה את העניין, את הרצון ליזום ולקחת אחריות.
מטרת העל היא לתת לילדים את האפשרות לבדוק, לחקור ולהתנסות, להיות יצירתיים ופתוחים ולקבל את האחר והשונה.
חלק חשוב בחיי הגן הוא חיזוק הצד החברתי ושיתוף חברים. בגילאים אלה נבנית חברת הילדים וכל אחד מחפש ומוצא בה את מקומו. הילד לומד איך לקבל את חוקי החברה. מתי לעמוד על שלו ומתי להתפשר ולשתף פעולה עם אחרים כדי להיות חלק ממנה. במקביל אנו לא שוכחים שלכל ילד יש נטיות משלו וצדדים חזקים אותם אנו מחזקים ומטפחים. עצמאות הילד והשליטה בחייו הם חלק חשוב בבניית הביטחון העצמי שלו שילווה אותו במהלך כל חייו.