אמא אדמה של שלומית אריכא - הבית לחינוך מונטסורי

בשבוע שעבר יצאנו למסע בעקבות האמן וסילי קנדינסקי. רצינו ליצור גלשנים מעוצבים לקראת המסיבה

לפני שניגשנו לצייר, למדנו לראות.

גילינו שצבעים יכולים להביע רגשות, שצורות מספרות סיפור, שעיגולים יוצרים תחושה של רכות והרמוניה, שקווים חדים מביאים אנרגיה ותנועה, ושגם המיקום של כל צורה-הקומפוזיציה- משנה את כל מה שהתמונה מספרת. (לא מפחדת ממילים גבוהות בגן)

התנסינו בבניית קומפוזיציות עם צורות, יצרנו תמונה משותפת עם הגוף, חקרנו את עבודותיו של קנדינסקי, ורק לאחר מכן כל ילד תכנן ויצר את היצירה האישית שלו. ועדיין לא הגענו לגלשנים😁

התוצאה הייתה מרהיבה, אבל היא לא הייתה המטרה.

במונטסורי אנחנו לא מלמדים ילדים להעתיק אמנות. אנחנו מלמדים אותם לחשוב כמו אמנים.

כל ילד מבין, מתכנן, מתבונן, בוחר ויוצר- הוא לא רק מצייר תמונה. הוא מפתח חשיבה, דמיון, ביטחון ויכולת להביע את עולמו הפנימי.

מחר מציינים את יום הבוץ הבינלאומי 🤎
אני רוצה להזמין אתכם לראות את הבוץ קצת אחרת.
בוץ הוא הזדמנות לחקור, ליצור, לדמיין וללמוד דרך כל החושים.

אז מחר, במקום לומר “אל תתלכלך”, נסו לומר “בוא נראה מה אפשר ליצור.”

את הבגדים אפשר לכבס (עדיף לזרוק😄). לפעמים הלמידה המשמעותית ביותר מתחילה דווקא עם ידיים מלאות בוץ.

“הילד הוא גם תקווה וגם הבטחה לאנושות”
מריה מונטסורי

אתמול הוזמנתי לטקס יום השואה העירוני, טקס מרגש, מדויק ומכבד. תודה לראש העיר שמואל בוקסר ולכל מי שעמל עליו, על הרגישות, הכבוד וההשקעה.

הרגע שנגע בי היה הדלקת הנרות על ידי אנשי משטרה, כיבוי אש, צבא מי שהדליק בכוח האולם ניצוץ היה הלוחם דור אלמוג שנפצע בקריסת המבנה ברפיח, הוא היחידי שסיים במילים
“עם ישראל חי” וזו העוצמה של העם שלנו, עם שמדבר תקווה דווקא מתוך כאב.

האמת? בדר״כ לא הולכת לטקסים זה תמיד עצוב לי מידי, הפעם הגעתי לשם בזכות הבן שלי.
הוא אמר לי שהוא כועס על עצמו שלא ידע שזה ערב יום השואה, ושאל למה לא מדברים על זה מספיק בבית הספר שלו. זה תפס אותי חזק.

זה הזכיר לי כמה האחריות שלנו כהורים וכאנשי חינוך היא לא רק ללמד אלא לחבר, לספר, ולשמור את הזיכרון חי עבור הדור הבא. הבן שלי בשנת בר מצוה שנה של זהות, אנחנו מדברים הרבה על הזהות שלנו, גם בגן. הזהות הזאת נבנית לא רק דרך הסמלים של העם שלנו אלא גם דרך סיפורים, זיכרון ושיח אמיתי שתואם לגיל.

בלי שורשים אין צמיחה.
סיכם את זה יפה יאנוש קורצ׳אק שאמר

“ילדים אינם אנשים של מחר, אלא אנשים של היום”

הוא רצה לומר שילדים אינם “מבוגרים לעתיד” שצריך רק להכין אותם, אלא בני אדם שלמים כבר עכשיו עם רגשות, מחשבות, כבוד וזכויות.

במילים פשוטות:
אם נתייחס לילדים היום בכבוד, בהקשבה ובאחריות נבנה מבוגרים טובים יותר בעתיד

בתקווה לימים של אור ואחדות🌼

בתוך כל הכאוס של המלחמה, מגיע חג הפסח, חג של יציאה מעבדות לחירות, של תקווה, של התחדשות ואור. כמו בסיפור ההגדה, גם אנחנו נאחזים באמונה שבסוף הדרך מחכה חופש, שקט וביטחון.

מאחלים לכם ולילדים חג פסח מלא באור, ברגעים של יחד, בתקווה גדולה ובבשורות טובות.
שנדע ימים שקטים יותר, ושנחזור במהרה לשגרה מבורכת, לצחוק של הילדים ולמפגש הקהילתי שכל כך חסר.
בתקווה לימים שקטים וחג שמח

וואו איזה ערב מרגש
איזה כיף שניתנה לי הזכות לעמוד (במקרה הזה לשבת😄) מול הורים נרגשים בערב שעסק במוכנות ובמעבר של הילדים שלהם לכיתה א׳
לא רק מבחינת ידע ולמידה אלא גם דרך הסתכלות מונטסורית רחבה הוליסטית על ההבטים הרגשיים, עצמאות, כישורי חיים והתפקיד ההורי בתהליך המעבר
נשמעו קולות של
״אה, זה עושה לי סדר״
״וואו זה ממש מרגיע אותי עכשיו״
ו״עכשיו אני מבין מה באמת חשוב״
זה היה ערב של הקשבה, שיח והמון רגעים של תאכלס מהשטח דרך עיני הילדים.
שמחתי לראות הורים שיוצאים עם יותר וודאות, ביטחון ובהירות, לצד תחושת שותפות ואמון בילדים שלהם 💜

אני יצאתי מהמפגש עם תחושת הודיה על הזכות להיות חלק בצומת הכל כך משמעותית עבורם.💜

רוצים גם?