20/09/2026
יום הכיפור הזה בשבילי הוא משהו אחר.
להגיד סליחה, זה פשוט לא מספיק עבורי.
ולדעתי גם לא בשביל אנשים רבים.
יום כיפור הוא יום של תיקון, של ריפוי.
וסליחה היא אמנם אחד הכלים לריפוי הנפש,
אבל יום הכיפור הקרוב,
הוא שיעור של חמלה עצמית עבורי,
בין הדברים החשובים יותר שעלי להפנים.
כי האמת היא
שרוב חיי התרגלתי להיות מאוד "נוקשה" עם עצמי,
להאשים את עצמי, להריץ את "שיחות עבר" בלופים,
להצטער ולבקש סליחה שוב ושוב...
שבתכלס,
זה לא היה רלוונטי עבורי להצטער כל כך הרבה...
למה עשיתי את זה?
מתוך מחשבה לא מודעת, שאם אהיה קשה עם עצמי, אז אהיה מוגן יותר.
כי כך לא אחזור על טעויות העבר,
וגם הסיכוי שלי לתקן ולהצליח בפעם הבאה יגדל.
אבל זו הטעות בפני עצמה!
ההלקאה העצמית
היא בסופו של דבר שוחקת את החשק מלנוע קדימה ובאמת לחיות.
ולא סתם מחקרים מראים שרבים
מאלו הסובלים מדכאון, חרדה, דימוי עצמי נמוך
ובני הנוער שלצערנו פוגעים בעצמם...
הם בעלי "שיח פנימי שלילי ונוקשה ביותר".
ומה חסר במקרים האלו?
חמלה,
חמלה עצמית, (שזה לא רחמים!)
היא כזו שממיסה ומרככת את הכאב,
ובעזרתה גם הרבה יותר קל לקום ממשברים,
וכן גם להגיע להצלחות!
לא תמיד נקבל את האמפטיה מאחרים,
ולא באופן בו אנחנו בדיוק צריכים,
אבל בהחלט אפשר לתת אותה לעצמנו.
בפשטות זה אומר להתייחס אל עצמך ברגעי הקושי
כמו לחבר טוב או לילד שחווה כאב גדול.
לדבר לעצמך כמו חבר אמת ולא רס"ר משמעת על קוקאין.
חמלה עצמית מעל הלקאה עצמית,
זה מה שילדים צריכים,
וגם המבוגרים אף יותר, שהם אותם ילדים עם ניסיון רב של שנים.
תודה שקראתם,
אשמח לשמוע מה אתם חושבים? בתגובות.
מאחל לכם גמר חתימה טובה,
ולא רק ליום,
אלא לכל השנה :)
