שיר הולצר-בם. מאמנת לילדים ולנוער. מדריכת הורים מוסמכת

כשפחד הדחייה מנהל אותנו ומה עושים עם זה?

"שתי חברות סיפרו לי שהן הולכות להופעה של הלהקה שאני הכי אוהבת. שאלתי אותן למה לא אמרו לי, הן ענו שלא חשבו שארצה לבוא. זה הרגיש כמו אגרוף בבטן. כל כך נפגעתי.
הן ניסו להשיג לי כרטיס, אבל אני כבר לא הסכמתי. ניתקתי את הטלפון. יומיים אחר כך היה מפגש חברתי ושמעתי שהן שם – לא הגעתי."
🔹 איך אירוע קטן כזה מצליח לזעזע אותנו כל כך?
כשהתחלנו לעבוד יחד, מהר מאוד עלה דפוס שחוזר על עצמו – חוויות דחייה מילדות שממשיכות לנהל את התגובות של שירלי גם היום.
כי כל טריגר קטן יכול להצית את אותה תחושה מוכרת: "אני לא רצויה".
פעמים זה אפילו לא קשור לכוונות של הצד השני – אלא פשוט להפעלה אוטומטית של "תוכנה רגשית" עמוקה.
💡 תוכנות רגשיות לא בהכרח משקפות את המציאות
הן פשוט שם, פועלות ברקע ומנהלות אותנו. כשהן נדלקות הגוף מגיב אליהן כמו למצב הישרדות והתוכנה משתלטת, כואבת ומתישה.
האסטרטגיה של שירלי? להתנתק. להרחיק אנשים גם כדי לא להיפגע שוב וגם
לפעמים לגרום להם להרגיש אשמים.
וזה בדיוק מה שמזין את מעגל ההרס.
🔄 אז איך משנים את זה?
שירלי גילתה שהכאב לא באמת מגיע מהמציאות – אלא מתוכנה רגשית ישנה שפעלה אוטומטית.
ברגע שהיא זיהתה את שורש חוויית הדחייה, יכולנו להחליף אותה בתודעה חדשה (וכשמפרקים דפוסי התנגדות זה קורה מהר) ולפתע היא רואה דברים מזווית אחרת, ממבט על:
"בעצם, בשנה האחרונה הן דווקא כן הציעו לי כמה פעמים – אבל אני סירבתי.
האמת? לאחרונה בכלל התחברתי יותר עם גלי ופחות איתן…"
וכשהתודעה משתנה – גם התגובות, הרגשות והמציאות משתנים.
מהימנעות ליוזמה
מחרדה לביטחון
מפחד להיפגע, למי שיודעת לנווט את מערכות היחסים שלה
ובשפת היסודות: פחות מים 💧 יותר אש 🔥 ואוויר 🌬️.
💡כי ברגע שהמוח מתוכנת אחרת – הרגש משתנה, והמציאות משתנה✨

בגלל שהמפגשים שלי התבססו מאז ומתמיד,
בעיקר על דיבור,
תוך זיהוי דפוסים ואמונות מעכבות,
המעבר למפגשיי הזום הרגיש לי כמו המשך טבעי
(כשיש צורך בקלפים, שולחת בוואטסאפ 😃).

כשמגיעים אלי הילדים והוריהם,
אני רואה מולי כמו מצפן, או מגדלור אם תרצו, מה חשוב:

פיתוח חשיבה עצמאית
פיתוח יכולת למידה עצמאית
יכולת להניע את עצמי לכיוון המטרות שלי מתוך עצמי ולא כי ההורים דוחפים אותי,
להיפרד מדפוסים רגשיים מעכבים כגון עלבון, קינאה,
השוואתיות לאחרים, אשמה, בושה, פחדים משתקים.

להיפרד מדפוסי חשיבה לא נכונים,
להגדיר מחדש הצלחה וכישלון (רמז- קשור לתסריט האישי של כל אחד)
להיפרד מפרפקציוניזם ובמקומו לאמץ דיוק עצמי והתייעלות ( והצלחה מגיעה מדיוק עצמי).
להיפרד מדפוס שאומר, שכדי שאני אצליח השני צריך להפסיד, כדי שאני אעלה השני צריך לרדת-
ובמקום זה לאמץ דפוס של שיתופי פעולה של אני ואתה- שנינו עולים !!
שדורש להבין באמת מה חשוב לי
ובאמת להבין את הצד השני (עוצמתי יותר מאמפטיה)
✨
היא מספרת על המריבה עם אחותה
ואומרת: "אני רוצה פחות לכעוס"
יהלי מבינה שקול הכעס משתלט עליה ומחליט עליה.
היא מבינה שהיא רוצה להחליט עליו.
אני: "כדי להחליט עליו את צריכה להבין מה הקול הזה מספר לך"
אני יוצרת מצב של פתיחות עד הסוף, שבו היא מזהה בדיוק מה הוא מספר לה:
שאחותה עושה לה דווקא
שהיא מעצבנת אותה בכוונה תחילה
ואז עוד רובד עולה- שאימא תמיד לטובת אחותה,
שאימא אוהבת את אחותה יותר
ועוד רובד- עולה קינאה.
אני: "האומנם זו המציאות?" עוברים על אירועים רבים שמראים כי ההפך הוא הנכון
שתיקה....
✨
אני מסבירה לה שהקול הזה הוא תוכנה ישנה.
"ועכשיו, את בתפקיד החוקרת, התצפיתנית שמזהה נכון
ואת מסתכלת על יהלי ואחותה מלמעלה (כן ,כן כרגע היא לא יהלי, היא החוקרת)
ואמורה לדווח ולעדכן מה היא רואה ולזהות מה קורה שם"
יהלי: "היא רוצה לשחק איתי. תמיד אני מעיפה אותה". ככל שאני מעיפה אותה יותר היא מתעקשת. היא גם ראתה שאימא באה לעזור לי והיא רוצה להיות עם אימא עכשיו. היא גם זקוקה לאימא עכשיו".

"ואם תגיבי מתוך התוכנה החדשה מה תאמרי?"
הפעם היא מתרכזת בשני דברים- מה באמת חשוב לה כרגע ומה הצורך של אחותה.
יהלי: "אסביר לה שכרגע אני עושה שיעורים ויותר מאוחר אשחק איתה, או אולי אתן לה בינתיים את החוברת שלי, שהיא אוהבת".

ואיך נראתה התגובה שלך מתוך התוכנה הישנה?
יהלי: דחפתי אותה מהחדר בצרחות.
✨
עוד שיחה עם אימא, שמקבלת הכוונה כיצד לא להגיב מהדפוסים הרגשיים למריבות. ובשיחה עם אימא עולה דפוס ביקורת מול יהלי, שלא מופיע מול אחותה הקטנה
ומי שנוהג לעכוב אחרי סיפוריי יודע---הכול קשור להכול!🙃

יהלי גילתה את הסוד שבא יחד עם הפרידה מדפוס ישן - כשמצליחים לבלום את הדפוסים הישנים ולהגיב מתוך החדש אז.....והנה התגמול הענק :
מצליחים להפעיל את יכולת בריאת המציאות שלנו!!!

אז מה עכשיו?
הכול מתעצם,
כולנו יחד 24/7
הדפוסים צפים

אז תרגלו בלימה של הישן -לרוב הישן אלו דפוסים רגשיים של יסוד המים,
הגיבו מתוך החדש, מתוך האוויר, שמחובר למה נכון לכם.
ואם נגמר לכם האוויר,
או אם מרגישים שחשוב לכם לחזק אצל ילדכם את התכונות המהותיות לעידן החדש
דברו איתי❤️

יש משהו בתקופה זו,
שמביא אותנו
ליותר הקשבה פנימה
ופחות החוצה.
פחות התכנסויות,בילויים,טיסות,רכישות
יותר לחפש את העניין וההנאה מתוך עצמינו,
לדייק את דרכינו.
לנהל את המחשבות שלנו,
לבחור לאיזה קול לתת משקל,
לא ליפול לטלטלות רגשיות,
לשחרר מה שלא בשליטתינו.

היא הגיעה למפגש מבולבלת,מוטרדת
חרדה.
רגילה לבילויים, מסיבות
״מה אני עושה עכשיו?
מה אעשה תקופה כזו בבית?
לאן נצא? ואם אדבק ואהיה בבידוד?״

אנחנו נוגעות בשורש הפחד הגדול.
ככל שפותחים אותו ובונים קול חדש במקומו
הוא קטן, מתגמד, כבר לא מאיים.

״מה מעניין אותך?
ממה את נהנית?״
מפה לשם היא נזכרת בתחביב הבישולים
ובתחביב נוסף שרוצה לפתח דרך המחשב.

פה עבורכם ועבור ילדכם
גם לשיחות טלפוניות
ודרך המחשב❤️

בתקופה הזו אנו במאבק
בין 2 קולות💪

אחד - תבחרו אתם את השם, you name it:

תוכנות ישנות
קולות מעכבים
אמונות ישנות – (המטרה בתקופה הזו לפרק אותן ולאמץ חדשות)
דפוסים רגשיים- יש שפע. רוצים דוגמאות?: קינאה, שנאה, שליטה, דאגה, פחד, חרדה, הלקאה עצמית, בושה, אשמה, שנאה עצמית...
✨
לבין- הקול שמסוגל לראות דברים ממבט על ולזהות מה נכון לי.
גם פה אתם מוזמנים לבחור את השם, שמהדהד לכם הכי נכון:
המצפן
הקול הפנימי
המבין
המזהה
✨
הראשון נדלק באוטומט, ללא חשיבה. כמו צונמי, שמגיע בבת אחת.
🌊
כשאנו נותנים משקל לראשון, ומגיבים מתוך הראשון התוכנות האלה גורמות לנו צורס .
זה ייראה וירגיש כמו טלטלות רגשיות, חרדות, פחדים, כעסים, סכר שנפרץ . אפשר לקרוא להן תוכנות הרס. הן עלולות להרוס מערכות יחסים, בריאות, הגשמה והתפתחות.

כשאנו נותנים משקל לשני, זה יקדם את ההתפתחות שלנו,של ילדינו. משם יגיע הביטחון שלנו ומשם נבנה את הכריזמה שלנו. משם נבנה מערכות יחסים בריאות. אפשר לקרוא לקול השני תוכנות בנייה.
🌈
מומלץ לזהות מאיזה מקום אנחנו פועלים ולאיזה קול אנו נותנים משקל.

המפגש הראשון התחיל כך:
"היא לא ישרה
היא לא אמינה
זה מטריד אותנו
"גיליתי שהיא זורקת את הכריכים שהכנתי
"אני מחביאה ממתקים והיא מוצאת ומשקרת שאחיה אכל"

מה מאפיין את התוכנה הישנה? היא נדלקת בשבריר שניה
התוכנה הזו לא מפעילה זיהוי וחשיבה.
היא עובדת אמוציונלי מהמקום ההישרדותי.
✨
אני שואלת: "מה עולה לך?
פשוט תזרקי את הדברים הראשונים"
והיא עונה: "עולים פחדים- אני מאבדת שליטה,(זוכרים את דפוס השליטה?) היא משקרת אותי. אז מה יהיה בהמשך אם עכשיו היא משקרת על ממתקים?
נכשלתי כאמא- אין אמון בינינו. היא לא ישרה."
🌟
קחי נשימה.
תרחפי מעל האירוע, תראי אותו מלמעלה.
תעברי לעמדת תצפיתנית
תחקרי את האירוע
את לא אימא כרגע, את חוקרת.
מה הסיבה שהיא לא שיתפה אותך לגבי הממתקים?
"פחדה מהתגובה שלי".

כשילד
חווה אנרגיות של
דאגה, פחד, שליטה, כעס
ביקורת, ייתכן ויעדיף להימנע מהתחושה הזו ויהיה בהסתרות.
✨
אימא: "אז מה אפשר לעשות?"
אני: "מה חשוב לך?"
אימא: "שתאכל מאוזן. שתהיה פתוחה איתי.,"
"נהדר, אז תגיבי מהמקום הזה. תבחרי איך תראה תגובה ממקום כזה."

"אומר לה שגם אני אוהבת ממתקים
אני מבינה אותה.
אך אני יודעת שכמויות גדולות של סוכר יכולות להזיק לנו.
כדאי להוריד את הכמות. נסכם ביחד על כמות סבירה. בהתאם לזה אקנה פחות."
ברגע שהיא תהיה חלק מההחלטה היא תקבל את התחושה,
שאני מחשיבה את דעתה
והיא תהיה מגויסת לתהליך.
אפסיק להסתיר ולהחביא אותם, אשים במקום גלוי (הרי חשוב לך שתהיה פתיחות-ההפך מהסתרות).

🌟
ודרך אגב, הוספתי
"דמייני שבן זוגך יביא כעס וביקורת
לאחר כל רכישה שלך. אפילו בקטנה..."
"כנראה שהייתי באה עם השקית ודואגת לדחוף את הבגדים לארון, שלא ידע"

עכשיו החלק המפתיע והאופטימי:
🌈
תגובות של האם לאורך זמן מהמקום המזהה, השואל, המתבונן האותנטי (שאומר לילדה חשוב לי שתשמרי על תזונה בריאה בואי נראה מה אפשר לעשות עם זה. לא להתבלבל- אותנטיות זו לא התפרצות כעס), המייצר פתרונות ופחות תגובות מהאוטומט החרד, הכועס, המאוכזב מהילד וכו'

הביאו את הבת
ל------כן כן!!

עליה ביכולת הוויסות הרגשי שלה! ושיפור מצבה החברתי!

סמס שהגיע לקראת סוף המפגשים אישר זאת: "כבר לא כל דבר פוגע בה והיא לא מתפרקת מכל מילה שנזרקת לעברה. הרבה פחות דרמות"
(מי שחווה זאת בביתו מבין כמה לא פשוט חוסר וויסות רגשי ומה המשמעות דרמה מכל אירוע והתפרקות מכל מילה).

"היא נהייתה מעורה חברתית, לומדת עם חברות למבחנים, נפגשת איתן ובקשר טלפוני עמן"
כן כן מסתבר שיש קשר.

אז......לאיזה קול אנו נותנים משקל? ⚖️
זו החלטה שתקבע לאיזה סרט חיים ניכנס!🌊🌈

מפגש לזיהוי הדפוסים המעכבים ואימוץ תבניות חדשות ותקשורת חדשנית-מוזמנים😘

שיר הולצר-בם
מדריכת הורים מוסמכת
מאמנת ילדים ונוער
0544661887

3 חודשים אחורה-
הוא היגיע לאחר התפרצות קשה שהייתה לו בהפסקה, לאחר שהפסיד במשחק.

נער, שכל דבר הקפיץ אותו:
אחיו שהעז להיכנס לחדר בזמן שהוא למד מיד חטף,
כל ילד שהושיבו לידו עיצבן אותו ובסופו של דבר הושיבו אותו לבד.
חבר מקבוצת הכדורגל היריבה, שהעז לשמוח על הניצחון של הקבוצה -הביא אותו לאבד שליטה

והאירוע בביה"ס שבגינו הגיע אליי -
שבו נוצח במשחק קלפים ולטענתו החבר רימה ומשם התחילה השתוללות ודחיפות,שאחריה נפצע.
🌟

והסתיים אתמול ב—
"אני מרגיש עכשיו שקט פנימי
אני יכול לשלוט על זה
זה לא מחליט עלי ומנהל אותי"

🌟
אז איך ניגשים לזה?

קודם כל מבינים שזה שילוב של כמה תבניות חשיבה שגויות---

לדוגמא:
"בחיים או שאני מנצח או מפסיד ואעשה הכול לנצח"
"אני חייב להחזיר כדי לא לצאת חלש "
"אני חייב לנצח-כי רק אז אני חזק ויש לי ערך"
משולב בתקשורת של "הגנה התקפה"
לעיתים משולב בדפוס של ההורים—"בכל מה שאתה עושה אתה חייב להיות הכי טוב" (כלומר יותר מאחרים)

לאט לאט היכנסנו עוד דפוסי מחשבה, שהחליפו את הקודמים.
🌟

ואז-
אם אחי רוצה להיכנס ללטף את הכלב בזמן שאני לומד,
במקום להעיף אותו בדחיפות אני יכול-

לומר לו שאני לומד ולהוציא את הכלב אליו,
או לאפשר לו ללטף אותו דקה ולבקש ממנו לצאת כי חשוב לי להתרכז עכשיו, או לומר לו עוד חצי שעה אני מסיים ללמוד ואוציא לך אותו.....

ואז יש לי פה בעצם, win win: גם הצורך של האח נענה וגם שלי.
והנה דפוס חדש!!! מי אמר שהאופציה היחידה היא מנצח מפסיד. מה עם מנצח מנצח?
🌟
השלבים הם כאלה:

1-להבין מה המחירים שאני משלם כשכל דבר מנהל אותי ומרתיח אותי. (חשוב שהמתאמן יאמר את המחירים):

אף אחד לא רוצה להיות נשלט ע"י כפתורים, שכל אחד בסביבה יכול ללחוץ עליהם בכל רגע.
זה אובדן חופש, אובדן השקט הנפשי, זו בעצם חולשה.

במקרה של הנער הוא דיבר על נזק תדמיתי: "כולם יודעים שאני נדלק בקלות כמו ילד קטן" התחשק לו להציג תדמית, לא של ה"קריזיונר" אלא של זה ששולט בעצמו.

אף אחד לא יעשה שינוי אם הוא לא יבין למה כדאי לו לשנות ולמה הפלוסים בשינוי גדולים מהמינוסים.

2- לאחר שזיהינו את דפוס החשיבה השגוי והצענו דפוס חדש במקומו מתרגלים.

חשוב להבין—תגובה מתוך האוטומט, מתוך הדפוס הישן מביאה למעגלי הרס.
תגובה מהחדש- מקדמת את המטרות שלי ומביאה לבנייה.

התירגול: לוקחים דוגמא מהשטח–
מזהים את הג'ננה מגיעה בשנייה הראשונה ופשוט נותנים הוראה לבלום. הוראה שהילד מחליט עליה (זוכרים? אני מחליט על הקול הזה ולא הוא עלי).

3- לשאול מה חשוב לי עכשיו...(לדוגמא- "לשמור על תדמית של השולט בעצמי, להמשיך במשחק, להמשיך ללמוד בשקט" וכו'..)

4- להגיב אחרת ..לא מתוך הדפוס הישן אלא מתוך מה שחשוב לי
והנה עוד דפוס חדש—הניצחון שלי הוא שפעלתי ממקום אחר שמקדם אותי,שרואה את הדברים שבאמת חשובים. הניצחון שלי הוא בזה שאני מנהל את המחשבות ולא הן אותי.

מתרגלים תגובות אחרות- שיש בהם חשיבה, יצירתיות, פתרונות,מבט על

זה לגמרי אפשרי!!

🏆
מלמדת #הורים וילדים #
לבלום את הישן,שיוצר מעגלי הרס
ולהביא את החדש שיוצר מעגלי בנייה
♥️

אמא מודאגת,
היא עולה לחטיבה שנה הבאה
והכל צריך לתזכר אותה:
להגיש עבודה, להתכונן להכתבה
וכל קונפליקט או פוטנציאל לקונפליקט אפילו קטנצ'יק היא
שואלת את אמא, או מסמסת לאמא
והאמא עייפה, רוצה לקחת צעדים אחורה,
אך זה הולך ומסתבך,

ככל שהיא עושה עבורה, מתזכרת אותה, אומרת לה מה לענות לחברה
היא פחות ופחות מפתחת את -
הכוחות שלה
התושייה
האומץ
היכולות
ואז מגיעים פחדים, מגיעות התנהגויות של חוסר ביטחון
גם מול חברים, ריצוי, היגררות...
ואמא אומרת-עשיתי טעות. אבל איך עכשיו אפסיק? שנה לפני חטיבה?
זו שנה חשובה.

בטח להתחיל, אמרתי. מאתמול.
שתיהן עברו תהליך גמילה הדרגתי (ולא סתם אני בוחרת במילה גמילה)
תהליך, שבתחילתו דיברתי לאגו של הילדה,
לאגו הבריא שיש לכולנו (לא האגו המתנשא והמקטין אחרים)
האגו שרוצה להשיג, להתפתח, להצליח
להרוויח תחושת ביטחון שמגיעה בעקבות עצמאות מחשבתית ומעשית.
🌟🌟🌟
נועה עברה תהליך של להיות מדוייקת עם עצמה: מה הרצונות שלה בכל התחומים (עצמאות מחשבתית אמרנו?),
מה היא (ולא הוריה) תרוויח אם היא תשיג את הרצונות
ואיך להניע את עצמה מתוך עצמה.(היא מצאה משפטים,שקשורים בלמה זה כדאי לה ואותם היא אמרה לעצמה במקום שאמא תאמר לה)
🌈
במקביל החלשנו את הקולות המעכבים.(שמספרים לה למה היא לא מסוגלת)
במקביל, האימא למדה להבין את המנגנון, שעובד כך, שכשהיא לוקחת צעד אחורה,
היא מאפשרת לביתה לקחת צעד קדימה, לייצר תנועה מתוך עצמה.
כשהיא אומרת לה, את יודעת מה כדאי. מה את חושבת? מה נראה לך? (דגש על את)
היא מאפשרת לה להתחבר לתוכנה פנימית של עצמה, שתלווה אותה כל חייה בבחירות.
🌟🌟🌟
דוגמא פשוטה- הילדה רצתה להתקשר לחברה לשאול אותה אם לדעתה יהיה חוג כלשהו, למרות שהחל לטפטף. האם, לאחר שהבינה את העיקרון אמרה לה- תגידי, לדעתך יהיה מפגש? את חושבת שהיא צריכה לדעת משהו שאת לא יודעת? (זו ילדה, שהייתה צריכה להתייעץ לפני רכישות, אפילו פשוטות, עם חברות ואם אמרו לה שזה לא יפה לא קנתה). באותו רגע ירד הצורך שלה להתקשר, היא הבינה,שהטיפטוף חלש ובפעמים קודמות לא בוטל החוג ויצאה בנחישות. 🏆

כל זה התרחש בשנה שעברה.
והשנה, שנה ראשונה בחטיבה, הודעה משמחת מהאם:
" היא נפתחה לבנות חדשות....
רכבה ביום כיפור וזו פעם ראשונה שאני לא מקבלת טלפון...אפילו רכבו לאן שהיא הציעה....
ו....אני כמעט ולא מתזכרת אותה"

אז שתהיה לכולנו שנה של
יותר עצמאות מחשבתית
והנעה פנימית
♥️

הילד שלי (בן 7 ) קם הבוקר
כשאחד המשפטים הראשונים שאמר (זה נראה כאילו ישן על זה בלילה😮)
"אמא את זוכרת את הילד שבכה ליד ביה"ס"?

זכרתי היטב,
זה היה לפני שבוע.
הורדתי את יאיר בפתח ביה"ס,
כשהבחנו בילד ממרר בבכי, משוחח עם אימו
(לאחר שצעק על אחיו הקטן )
אחיו הקטן לקח איתו בטעות את הנייד של אביו,
שהסיע אותו לביה"ס (ייתכן שהם השתמשו בו בזמן הנסיעה).
המשפט שנחרט לי והיה מרכזי בשיחה שלו עם האם היה-
"אבא יכעס עליי ויאשים אותי".

"כן יאיר אני זוכרת"
יאיר :" את יודעת שהיה אכפת לו רק מזה שאבא שלו יכעס עליו
ולא היה אכפת לו שאחיו לקח את הטלפון ..ואיך להחזיר....זה מוזר".

זה מגיע בתקופה, שנושא הכעסים מעסיק אותי לא מעט בתקופה האחרונה
מול הורים, שבאים להתייעץ,
גם במשפחה שלי.
וחשבתי לעצמי –
וואו דוגמא חיה
למה כעסים עושים:

יכולים להביא לכך ש-
ההנעה של הילד לעשיה תגיע מתוך פחד/הימנעות מעונש או כעס
הוא לא פנוי לראות את האחר, שכרגע יגיע לעבודה ללא טלפון
הוא לא פנוי לייצר פיתרון לבעיה שנוצרה.

כל האנרגיות שלו הולכות להישרדות-
כיצד להימנע מעונש, כיצד להתגונן, להאשים אחרים (ולצעוק על האח)
ובהמשך אולי גם לשקר
כדי להתחמק מהאנרגיות של הכעס.

אני מאחלת לכולנו,
שנצליח השנה,
לבלום את האוטומט של כפתור הכעס,
שנצליח לאט לאט לזהות ולהיפרד מכל התוכנות הישנות,
שנדלקות לנו בזמן האירוע, שהפעיל אצלנו את טריגר הכעס.
ונכניס תוכנות חדשות של,
הבנה של הסיטואציה
הבנה של הילד (אפשר להשתמש בטכניקה של שאלת שאלות מתוך סקרנות ורצון להכיר את הילד)
הבנה של מה נכון להתפתחות שלו.
ותגובה מתוך אותן הבנות.

וכשילד מפקשש, דווקא זו הזדמנות להעביר לו מסר דרך התגובות שלנו:

מסר -
שדווקא היכולת שלו להביא אומץ להתנסות,
היכולת שלו לא להביא אשמה, הלקאה עצמית,פחד לנסות שוב עקב התנסויות לא מוצלחות,
הם אלה שיביאו אותו להצלחה בסופו של דבר.

שנה טובה חברים♥️

פתיל קצר,
התפרצויות כעס, אובדן שליטה.
תחילת שנה.

"תלחץ לי על היד", אני מבקשת.
הוא צוחק ולוחץ קלות.
"אוייי לחצת ואני מרימה אותה"

"שוב תלחץ"
לוחץ משועשע.
ושוב אני מרימה את היד.

"תראה, אני לא שולטת על זה, עכשיו כל פעם שתלחץ לי על היד,אני ארים אותה. קצת כמו רובוט שלוחצים לו על כפתור.
תאר לך שאני ארצה לציר, לכתוב, לנוח, לשחק...
ואז תבוא ותלחץ לי עליה ואני ארים אותה ללא שליטה".

"איך התחושה לדעתך?"

" אז נראה לך שאני מחליטה על הכפתור שביד שלי או שהוא מחליט עלי?"
"לא, הוא מחליט עלייך"

"ומה היית רוצה שיקרה אצלך?"

יהלי ניצח אותך במשחק בהפסקה והתפרצת, השתוללת. נלחץ לך כפתור.
אחיך הקטן רצה לראות תוכנית בטלוויזיה כשאתה רצית...נלחץ לך כפתור ענק.(מגיע למכות)
ההורים שלך מבקשים ממך להפסיק להציק -נלחץ כפתור (צעקות, טריקת דלתות)

"רוצה אתה להחליט על הכפתור? לבחור מתי להפעיל אותו ואיך? לבחור אם בכלל כדאי להפעיל אותו או שכדאי להגיב אחרת?"
"בטח."
"אם אתה תחליט על הכפתור הזה מה ישתנה?"
"אהיה רגוע יותר, שמח יותר, כיף יותר, יהיו לי יותר חברים"

טוב, אפשר להתחיל לעבוד♥️

המפגשים האחרונים-הכנה וחיזוק לקראת תחילת השנה-
מפגש אחד הוקדש ״לכל ההצלחות שלי ולשחקנים שבזכותם הצלחתי״-אין כמו למידה מהצלחות!!
🌈
וזה שאחריו הוקדש ״לדיוק רצונות לשנה הקרובה״.
ועל זה מוקדש הפוסט-
💫
אז מה זה להתכונן לשנה הקרובה?
אם נניח היה לכם תקציב חודשי של 10א׳ ש״ח-
לתכנן-המשמעות להשקיע מחשבה,אילו נושאים חשובים לי וכמה להקציב בהתאם לכל נושא. (בגדים,בילויים,אוכל, חיסכון,מימוש וכו׳)
💫
תיכנון לשנה הקרובה דומה,
ראשית להבין שיש לנו כמות אנרגיה מסויימת, כמו תקציב כספי.
💫
אז כשהוא אמר לי שהוא רוצה להקדיש את השנה הקרובה ללימודים, לחברים, לטניס ולתחביב החדש,שפיתח בהשראת המפגשים שלנו,התחלתי לשאול.
☀️
״אני רוצה את הכל אותו דבר״
״מה זה אומר? שתקדיש אותו זמן ואותם כוחות לכל המקצועות באותה מידה? לכל החברים באותה מידה?
לטניס,לתחביב החדש,לצפייה בטלוויזיה,למחשב באותה מידה?״
״אם נניח שיש לך 1000 שח אנרגיות,שאתה רוצה לחלק בין כל הנושאים,איך היית מחלק אותם ?״
🌈
ואז הוא התחיל לעבוד
ומשם הגיעו הבנות.
☀️
״ובמבט לאחור,מה אתה אומר על חלוקת האנרגיות שלך בשנה שחלפה?״
״הייתי מקדיש פחות זמן לחברים,שפחות טוב לי איתם ויותר לילדים אחרים״.
״הייתי מקדיש יותר לשני המקצועות שהכי חשובים לי״
״הייתי צופה פחות ביוטיוברים ויותר במה שקשור לתחביב שמעניין אותי״
💫
״אז אילו שחקנים (משאבים) יש לך כדי להגשים?
״אילו אתה רוצה לחזק בשנה הקרובה?״
🌈
אם אתם מרגישים שהילד זקוק
לחזק שחקנים/מיומנויות
לדייק רצונות
להיפרד ממחשבות ומהתנהגויות שמעכבות אותו,
תחילת השנה זה זמן נהדר להתחיל

שיר הולצר-בם
מאמנת ילדים ונוער בכלים עדכניים
מדריכת הורים מוסמכת
0544661887

מפגש סיום ואני נפעמת כתמיד מהקסם המתרחש 😀
(אוהבת לתעד ולתת להם מתנה את האמירות)

״אני פתוחה יותר, מעזה להביע את הדעות שלי, מתחברת בקלות, מדברת עם ילדים שלא העזתי לפנות אליהם לפני,
מקשיבה למה שאני חושבת ורוצה ויודעת איך להוציא את זה החוצה,
אני מעזה להתנסות בדברים שאני רוצה וגם אם זה מתחיל פחות טוב אנו ממשיכה״
🌈
אני נזכרת בקולות המעכבים, שהיו שם בהתחלה. המקטינים, השופטים, החרדתיים, שהביאו להיסתגרות,שתיקה, הימנעות..
💫
אז ממשיכה לקבל בני 9 ומעלה ומדריכה את ההורים במקביל, מה שמוכיח כמקצר תהליך ומעצים את השיפור.
מביאה #בנינוער # לעוף על עצמם!

שיר הולצר-בם
מאמנת ילדים ונוער בכלים עדכניים
מדריכת הורים מוסמכת
0544761887

אל תפלו למלכודת ההשוואתיות!
⚫ "הורג אותי לראות את החברה מהעבודה מקבלת קידום ואני לא"
⚫ "אוכל אותי לראות את כולם סביבי נוסעים לחו"ל. חברה שולחת תמונות מטיול של חודש בארה"ב".
⚫ "אני מאמנת ורואה את כל המטפלים שהקליניקה שלהם עמוסה וזה מדכא אותי".
⚫ "אני רואה את הילדים של החברות שלי עסוקים כל הזמן"

חשוב לזכור - לכל אחד מסלול חיים אישי משלו.
אסור שהסתכלות על שחקנים אחרים פה תנתב את משחקנו.
אם ניפול למלכודת של השוואתיות, שתביא אותנו לחקות אחרים או לעלות מעליהם,
אנחנו יכולים להיכשל. חשוב לדבוק בדרכנו.

הישגיות טבועה בכולנו והיא חיונית להתפתחות שלנו,
אך היא אמורה להוביל אותנו לשחק הכי טוב שאנחנו יכולים במסלול שלנו ולא להסיט אותנו למסלול של אחרים, שיבזבז לנו המון אנרגיות.

אז שאלתי אותה-"ומה את רוצה ממקום העבודה?"
"מה שאני עושה כרגע, מתאים לי ומספק אותי. קידום כרוך בהמון שעות נוספות בשביל עוד סכום מסוים ומעמד, כשבתכלס אני רוצה לפתח תחביב מסוים מחוץ לעבודה ולהשקיע בילדים."
ומשם השאלה החשובה - "אז במה חשוב לך להתמקד בחצי שנה הקרובה?"

ואת זו השנייה שאלתי - "לאן מתאים לכם לנסוע בחופש, אם בכלל?"

"כשאני חושבת על זה, יהיו מספיק הוצאות בשנה הבאה על החוגים של הילדים, על הקורס החדש שאני מתחילה ללמוד ואנחנו סוגרים נסיעה של שבוע. מספיק לי. לא נראה לי, שיש לי אנרגיות לנסיעה של חודש".
"אז במה לך חשוב למקד את האנרגיות בחצי שנה הקרובה?"

ושאלתי את השלישית – "אז מה את רוצה לגבי דרכך העצמאית?"
ואחרי שתי פגישות היא הגיעה למסקנה שהיא רוצה חצי משרה יציבה, ובמקביל היא תוכל להמשיך לפתח את העסק וללמוד.
ומשם אתם יכולים להתחיל להבין מה עושה השוואתיות בין הילדים שלנו לילדים של אחרים.

לכן, במפגשי אימון עם ילדים אני תמיד מחזירה אותם לערכים שלהם,
להישגיות האישית שלהם, שרואה את המטרות והרצונות שלהם יותר מאלו של העדר.

מלווה ומאמנת הורים וילדים
שיר הולצר-בם
0544661887