05/10/2026
היום יצאתי לריצה עם התלמידים שלי.
עברנו השנה למבנה חדש, אז החלטתי שזו הזדמנות טובה לצאת לריצת היכרות, להקיף את בית הספר ולהכיר קצת את הסביבה החדשה.
מהר מאוד גילינו פרט קטן על הסביבה:
יש בה עליות.
די הרבה מהן.
באחת העליות שמעתי את אחד התלמידים מתלונן:
״למה כל הריצה הזאת בעלייה?״
בסיום הריצה כינסתי את כולם ואמרתי להם:
״אני מאחל לכם שכל החיים תהיו בעלייה.״
אחרי הריצה שעשינו, לפי המבטים שלהם, זה כנראה נשמע יותר כמו קללה מאשר ברכה.
אז הסברתי להם.
בחיים אנחנו הרבה פעמים מחפשים שיהיה לנו קל יותר.
פחות מאמץ, פחות קושי, פחות עליות.
אבל עלייה היא לא בהכרח דבר רע.
עלייה אומרת שאתה מתקדם.
שאתה מטפס.
שאתה לא נשאר באותו המקום.
נכון, בעלייה קשה יותר לנשום.
הרגליים כבדות יותר.
הקצב לפעמים יורד.
ולפעמים מסתכלים קדימה ורק מחכים שהיא כבר תיגמר.
אבל דווקא שם אנחנו מתחזקים.
אז כמורה לחינוך גופני, אני יכול בהחלט למצוא להם בפעם הבאה מסלול קצת יותר מישורי.
אבל כמורה שלהם, אני מאחל להם בדיוק את ההפך.
שתמיד תהיה להם עוד פסגה לשאוף אליה.
שתמיד יהיה להם לאן להתקדם.
שלא יפחדו מהמאמץ שנדרש כדי להגיע לשם.
ובעיקר, שכשיהיה קשה והדרך תרגיש תלולה מדי, הם יזכרו:
לא כל עלייה בחיים צריך למהר לסיים.
לפעמים צריך פשוט להמשיך לטפס.
