09/01/2017
אמא שלי לימדה אותי לעולם לא לאכול ליד אחרים, אם אין לי מספיק כדי לחלוק. היא נהגה לומר שאם אני עורך מסיבה ומתכוון להזמין חברים, כל הכיתה מוזמנת, ללא יוצא מן הכלל. כשאני מתנדב, אני הראשון להגיע והאחרון לעזוב. לאור האירועים האחרונים, הכוללים הדרתו של ילד אוטיסט מטיול כיתתי, חשתי צורך לכתוב את הדברים. ישנם ילדים וילדות שאיש לא מזמין לימי הולדת, למשל. ישנם ילדים עם צרכים מיוחדים שמשתוקקים כל כך להשתייך לקבוצה, אבל אף פעם לא נבחרים. פשוט כי חשוב יותר לנצח.
ילדים עם צרכים מיוחדים אינם נדירים, חריגים, או זרים. הם בסך הכל רוצים את מה שכולנו רוצים: להשתייך.
אסיים בשאלה. האם תהיה מוכן להעתיק פוסט זה ולפרסמו בקיר שלך, מבלי לשתף, בדיוק כפי שעשיתי אני בשביל חבר?
זאת בקשה של חבר