צמיחה - שיקום תפקודי

החשד לחטיפה והתעללות: "הוציאה את בנה מהמעון כי רצתה להגן עליו" בית משפט השלום בת"א האריך את מעצרה של אילנה הס (62), שהוסגרה מקפריסין לישראל לאחר שהתעללה לכאורה בבנה בן ה-31 - שסבל מפיגור שכלי - והוציאה אותו אל מחוץ למדינה. סנגורה: "ראת....

אסון במוסד לחוסים: "מאיר מת במקום שהיה אמור לשמור עליו" במוסד בדימונה הבחינו כי מאיר מיכאלשווילי, גבר בן 44 שלוקה בשכלו והזקוק לטיפול צמוד, נעלם - אבל רק כשלוש שעות לאחר מכן דווח על כך למשטרה - וגופתו נמצאה ברכב לוהט שחנה בסמ...

לפעמים הרעיונות או ההבנות הטובות ביותר באות כשתולים כביסה. הייתי עייף אבל מה לעשות צריך בכל זאת בגדים לנור והוא זוחל לכל פינה בחצר. בקיצור תליית כביסה היא מטלה, ופתאום עלתה במוחי המחשבה על חברה שבה לכל אחד יש תפקיד. תפקיד הדורש עשייה כי עם כול האמונה הבסיסית שלי שערך חיי אדם הוא אינהרנטי ואינו תלוי בהישגיו, אין הדבר סותר את ההבנה שחשתי שכדי להיות אדם המהות הבסיסית ביותר בשייכות היא התרומה לכלל שאליו אתה שייך. על עקרון זה בנוי המאבק לשילוב אנשים עם מוגבלות בשוק העבודה, בדיור בקהילה, במשפחתם. שנים הסתכלתי על הזבויות הבסיסיות האלה בלי להבין אותם. בעודי תולה כביסה חשבתי על משפחה מלפני מאה שנה שבה לכל אדם בלי קשר ליכולתו היה תפקיד הילד תפקידו ללמוד, הבוגר לפרנס, לטפל בצאצאים, הזקן לשמר ידע, לקחת חלק בעבודה גם אם כוחו לא במותניו, כולם שייכים זו לא הסתכלות רומנטית, זו דרך הטבע אצל כל חיות הלהקה שאנחנו שייכים אליהם. רק שאיפשהו בין הסוציאליזם לקפיטליזם, בין הטכנולודיה לניאו-דרוויניזם יצרנו את המעמד המיותר. אנשים שאין להם שום תפקיד בקיום החברה. כך העלמנו את המוגבלים למוסדות, את הקשישים לבתי אבות, את מתמודדי הנפש לבתי חולים פסיכיאטריים ובתחכום חברתי שמהווה עד היום את הפונקציה המרכזית שלהם הפכנו אותם מאנשים תורמים בעשייתם לאובייקטים תורמים בקיומם. אני נזכר בישיבות הנהלה בקבוצת שכולו טוב שבה המנכל שואל כמה מתמודדים -גייסתם החודש. לא כמה אנשים שילבתם בתעסוקה(שעל זה משלמת מדינת ישראל לעמותה) שתאפשר להם לתרום. האדם עם מוגבלות הוא תשומה הוא בעל ערך כספי עבור הארגון אך הוא כאדם כאישיות, לא חייב להיות קיים, מספיק שהכסף עבורו יכנס. כך הפכנו אנשים לתשומה ושללנו את חייהם. נכון הדבר לא רק למנכלים חמדנים, זו דרכו של משרד הרווחה,על מנהל אדף הנכויות שלו גדעון שלום, דרך מפקחיו ועד רוב מנהלי העמותות שחיות מעיטני השלטון. המשרד שמפעיל מוסדות ומממן שירותים לאלפים בלי באמת (לא בתכנית קידום פיקטיבית) להבין שיעודו החזרת צלם אנוש על ידי החזרת תפקידם בחברה ולא על ידי מימון אחזקתם, האכלתם ושמירתם בחיים קליניים חסרי תכלית כדי שתקציבו יגדל ומנהליו יחיו טוב. יש אי הבנה בסיסית ששילוב בקהילה היא לא להעביר את חסרי התועלת מהכפר לעיר. שילוב היא מציאת פונקציה לכל אדם כחלק מהיותו שייך לקהילה שבה יתרום . וולפסנברגר כמדומני קרקא לזה interdependency. זה פרוייקט מורכב. הן ברמה הפרטנית לצצוא את המקום שבו גם האדם עם המגבלה הקשה ביותר יכול לתרום ובנוסף לשלב אותו בקהילה שזקוקה לתרומתו. תרומת עשייתו כאדם עושה לא כייצור קיים. אני נזכר בגבר בן 26 שעבדתי איתו בארצות הברית. הוא נפצע בתאונת דרכים שבה נהרגו 2 הוריו. הוא היה פגוע קשה, כמעט ללא יכולת ניידות, ישוב בכסא דלגלים, בלא תקשורת פורמאלית אן תת״ח . מצאנו לו עבודה. לא בשכר הוא עבד יום יום 3 שעות במשרד הארגון ללוחמה בסרטן בגריסת נייר. לא עבודה זוהרת. חיברנו סוויץ׳ למגדסה, אני כמלווה הזנתי את המגרסה והוא הפעיל את המתג שגרם לגריסה. מלאכותי פשטני ובכל זאת לצוות שכלל אותו ואותי, ואני מזכיר הפעלת המתג ניצול תנועת היד היחידה שהייתה לו הוא עשה , צוות זה עשה עבודה. חיכו לבואנו ובתוך זה לבואו לא מתוך חסד אלא כי בלעדינו יצטברו ניירות רפואיים שזקוקים לגריסה. הוא תרם בעשייתו, למרות שאולי קניית שרותי גריסה הייתה יעילה יותר, עבור ארגון זה הוא היה הדרך היעילה ביותר לביצוע המשימה. הוא כאדם עושה לא כתשומה. תשומתו בעשייתו לא בקיומו. זו חשיבה שבארץ אין. כשהמנהל שלי הי מגיע לביקורת אם היה רואה שאני נוגע במתג זה היה סופי כמלווה. אם לא נגרסו מספיק ניירות לא גרסתי במקומו אלא ננזפתי יחד איתו על שלא עשינו עבודתנו. איני יודע כמה הבין מנזיפה זו אני הבנתי. שיקום תפקודי הוא זה למקסם אצל כל אדם את העשייה קטנה ככל שתהיה ולפעמים הרבה יותר מזה, להעביר את האחריות אליו ולהנגיש לו אותה כך שהוא חלק מהעשייה האנושית.
כל זה שתליתי כביסה. אבל גם בלי קצת דברים פחות פופולאריים אי אפשר.
במחקר שנערך על איכות חיי אמהות שמטפלות בבניהם בני החמישים עם מוגבלות בביתם, לעומת קבוצת ביקורת, התגלה שאיכות חיי האמהות המטפלות הייתה מאוד גבוהה . ולמה לא, רובן בגיל שהחברה לא השאירה להן תפקיד כלשהו מלבד להות תשומה בבית אבות. והנה הן יכולות בגיל 80 להמשיך להיות אמהות, לטפל, לדאוג לצרכי ילדיהם התלויים בהם. רק מה התפקיד שלהן כאן בא על חשבון התפקיד של ילדם. לא לכל ההורים עצמאות ילדם עם מוגבלות , ואיני שופט אותם באותו קריטריון כי לדעתי מרביתן אינן מודעות לניגוד זה, מהווה ברכה. אדם שרוכש עצמאות, מיומנויות של יכולת לנהל את חייו וממצה זאת בדרך הכי נורמלית שיכול שולל את התפקיד ההור הראשוניי. אני לא מתבייש לספר זאת להורים כי ככל שמודעים לזה יותר כך ניתן לבנות תפקיד הורי להורה לאדם בוגר עם מוגבלות שבו הסנגור מחליף את הטיפול. זה מצב ה win win בהקשר זה. ולכן כשבפעם הבאה תראו אדם עם מוגבלות ויסבירו לכם שצריך לתת איכות חיים, גריה, עניין, רכיבה על סוסים, טיפול בעזרת בעלי חיים, ועוד שאר תחליפי בשר, תבינו שהעשייה בהקשר התעסוקתי קיומי היא הבשר. כל השאר תחליפים או תוספים שחלקם חשובים ואיני מזלזל בטיפול בעזרת בעלי חייים(זה מאוד חשוב לתת תפקיד לארנבות ) אבל אנשים עם מוגבלות הם לא מושא לטיפול או תשומה. הם בני אדם שצריכים לתרום כפי יכולתם ובתרומה זו להשתייך.

שמח להיות בין בוגרי הקורס

11 shocking statistics about autism and employment The vast majority of autistic people cannot get a job – and when they do, bullying in the workplace seems to be on the rise. These are just two of the shocking findings in a new survey released today by the National Autistic Society, which is launching a petition for change

Where Is Autism Employment Heading In 2017? How autism employment will evolve in 2017—and what you can do.

שלושה צעירים על המגוון האוטיסטי מספרים על עצמם ומה הם מצפים מהחברה ליחס לשונה רשת האקטואליה והחדשות המובילה בישראל

"חיבורים" - תוכנית הכנה וליווי להתנדבות בצה"ל של עמותת אפי - אספרגר ישראל 4,131,217 ישראלים מצאו את זכויותיהם בשנה האחרונה בכל-זכות. בחינם וללא כוונת רווח

עדכון קצר על דברים חדשים!
כבר חודשיים אנחנו מלווים צעירה שהתחלנו בליווי שלה,כשרק התחלנו את פעילותנו, בעבודה כעוזרת מעבדה בפקולטה למדעי הטבע באוניברסיטת חיפה. שאפו לפקולטה ולאוניברסיטת חיפה לפרופסור רמי רשף ולמנהל הפקולטה נמרוד להב על ההתגייסות. הם קלטו בשכר מלא את א 'כעובדת מן המניין. עבודתה כוללת עבודות שוטפות לתמיכה בניסויים, הפעלת אוטוקלב(מכשיר עיקור), סיוע במעבדת החיות ועוד!
להשמה זו קדמו למידת נסיעה בתחבורה ציבורית, שילוב בתעסוקות פחות מחייבות כהכנה ושילוב במסגרת פנאי. אכן א' צמחה! היעד הבא כיבוש הצבא.
בתקופה זו אנו קולטים אנשים חדשים לליווי ותאום טיפול. נקווה שגם איתם נצעד בדרך שכזו.

מיכל בעבודה, בצמיחה אנו פועלים גם בתוך מסגרות ליישום מיומנויות תפקודיות, קידום עצמאות והגברת איכות חיים תוך שימוש במגוון אמצעים. במקרה זה חקלאות. העיקרון של מתן ערך לביצוע, הנגשת משימות מתוך תפיסה שכל אחד יכול לעבוד ולפעול עצמאית כשניתנת לו או לה ההזדמנות.

התרחבנו
לרגל מעבר לפרדס חנה אנו פנויים היום לקלוט מקבלי שירות חדשים.
ילדים מתבגרים ובוגרים על הספקטרום האוטיסטי או בעלי מוגבלות שכלית התפתחותית ,שזקוקים בקידום מיומנויות עצמאות ADL הן בבית והן בניידות ואוריינטציה בקהילה.
משפחות שזקוקות לקייס מנג'מנט והכוון במעבר ילדם מבית הספר לתעסוקה או למסגרת דיור בקהילה.
תעסוקה נתמכת התמודדות עם קשיי השתלבות.
אנו פועלים מאזור חיפה עד נתניה.
נשמח לעמוד לשרותכם
058-5029400

על מומחים והבנתם.
השבוע נחשפנו בעבודתו לפסיכיאטר המתמחה בבוגרים על הספקטרום האוטיסטי. הווא מומחה בנושא ואף מנהל מרפאה מיוחדת לבוגרים בבית חולים כללי.
החשיפה הראשונה הייתה כשייעץ למשפחה אותה אנו מלווים. החשיפה השניה בהרצאה. איננו פסיכיאטרים ולכן קטונו מלהביע דעה על טיפולים תרופתיים. אבל..
כשהנושא נהפך לדיור בקהילה קשה לי שלא להתייחס לדעת וגישות שלקוחות היישר מהמאה ה19.
לדבריו של אותו מומחה דיור בקהילה הוא לא פתרון טוב לאנשים בעלי אתגרים מורכבים. בעברית פשוטה בעלי תפקוד נמוך. לדעתו מכיוון שאנשים אלה לא מנצלים את משאבי הקהילה עצמאית אין הם משולבים. טוב לאנשים על הספקטרום המפקדים בתפקוד נמוך לגור ברחבי הכפר. בסביבה רחבה כפרית ושקטה חייהם יהיו טובים יותר. בהתחלה ששמעתי זאת לראשונה רק התעצבנתי אבל כשנתן כדוגמא את ה CLLC מרכז החיים והלמידה של קרוליינה כמקום אוטופי העשן יצא מאזניי. וידוי. עבדתי כמדריך ורכז בהוסטל מפואר זה. בשהותי בארצות הברית.אכן המקום שייך לטיץ' פועל על פי עקרונות מצויינים. אלא מה גם היותו מקום בעל משאבים אדירים לא מצליח לתת לדייריו איכות חיים.
אתאר מדובר בחווה שבה 12 דיירים עם אוטיזם. המקום מרחק 10 קילומטר מכל ישוב. מוקף דשא בלא גדרות. מפעיל חקלאות. יש בו אגם פרטי, בריכת שחיה ו אפילו 4 רכבים צמודים. אלא מה. חסרה קהילה . פאר, מדריכים צעירים מלאי מוטיווציה , צוות רב מקצועי כוווולם לא יכולים לצקת תוכן לחייהם של האנשים הגרים שם. רוב חיי הדיירים נעים סביב שגרה משעממת. כשאין למה לקדם אז לאט לאט חל כרסום בקידום. המקום דומה להפליא לקיבוץ מנומנם. לפני שנים שהחלה התנועה הקיבוצית בתהליך ההפרטה שאלתי חבר קיבוץ האם זה לא עצוב. הוא אמר לכל מי שמסתכל מבחוץ וזוכר את הקיבוץ שהוא בחר לעזוב זה עצוב. לנו לא. אנחנו תקועים כאן. אותו דבר דיירי ההוסטל. שילוב בקהילה הוא יותר מאשר ניצול משאבים עצמאי. שילוב בקהילה הוא הרב גוניות הקהילה נותנת המאפשרת לכל אדם עם או בלי אוטיזם לחות חיי של חרות, הגשמה,גיוון, עיניין. הקהילה היא לא אמצעי. היא איבר מגוף האדם וכל הנסיונות לייצר קהילות מיוחדות הביאו בסופו של דבר לתופעות של בידוד הזנחה והדרה של אנשים עם נכות. טענה מעניינת שהשמיע המומחה המלומד הייתה שבכפר לא צריך תרופות כי האדם עם אוטיזם יכול להתפרץ בניחותא באחו ולאיש זה לא יפריע בעוד בעיר ובדיור קהילתי הוא יצטרך ריסון תרופתי. ראשית לא ידעתי שלהתפרץ ולכאוב זה כזה כיף בכפר. לתמימותי חשבתי הטיפול נועד ראשית להיטיב עם האדם לא עם סביבתו בלבד. בנוסף. מה קרה לעבודה שיקומית? מה קרה לניתוח התנהגות? מה קרה לחינוך? מה קרה לטיפול באמנות מוזיקה תנועה? ומעבר לשיכחה זו יש אמת אחת. כשאדם בקהילה משולבכשחייו מלאי תוכן שרק קהילה נותנת טוב לו והתפרצויותיו יורדות. אבל אז למה נצטרך מומחים?