מיכל קאופמן - מומחית ללקויות למידה

כבר לא נוהגת לפרסם הרבה... אבל ההודעה הזו עשתה לי את היום🙏 מרגש כל פעם מחדש

בחופש הזה.. כולם מצמצמים פערים🤛

הפעם אני רוצה לכתוב על נושא שלא קשור ישירות ללקויות למידה, אלא לחשיבות הרבה שילדים ילמדו את שפת הרגשות.
אם אנחנו כאנשים מבוגרים חיים, ופחות או יותר מתפקדים, אם יש דברים שאנחנו עושים בחיים שלנו שמסבים לנו אושר, אם אנחנו טובים ויודעים להוקיר תודה לאחרים, אם אנחנו לא מכורים לחומרים מסוכנים, אז קיימת סבירות גבוהה שמישהו, מתי שהוא, לפני הרבה מאוד שנים, אהב אותנו מאוד. ייתכן שהאדם הזה גר רחוק מאיתנו עכשיו, או שהוא לא חולק שום דבר במשותף איתנו כיום, ואולי אפילו משעמם לנו לבלות איתו כיום. למרות כל זאת, אנחנו כנראה נמשיך לשארית חיינו להיות נאמנים לאותו אדם מיוחד ונדע בליבנו, שאנחנו חייבים לו הכל. כאשר אנחנו אומרים שמישהו "אהב" אותנו, מה שאנחנו באמת מתכוונים לומר זה שמישהו, לפני המון שנים, הקנה לנו סט של כישורים. ארגז כלים אם תרצו... הסט הזה לא הועבר בדרך פורמלית כל שהיא, כמו בלמידה בבית ספר, לא. אנחנו הטמענו אותו בעקיפין, בחיי היום יום שלנו. ייתכן וזה היה במטבח, בטיול בחורשה, או בלילה לפני שהלכנו לישון אחרי הסיפור שלפני שינה. קל לפספס את זה, כי זה היה נראה לפעמים כמו סתם עוד שיחה על שיעורי בית או על התכניות לסוף השבוע. אבל במהלך הזמן הזה, והשהות עם אותו אדם שאהב אותנו, הטמענו בתוכנו אנציקלופדיה רגשית, שחלק מהדברים הללו, הוטמעו בו:
1. כוח סבל – לפעמים, כילדים, ייתכן שהרגשנו שהכל ממש רע. היינו במצב בו דמעות הכתימו את פנינו או היינו אדומים מעצבים. כילדים באותם מצבים הרגשנו שהעולם הולך להתמוטט. אבל אותו אדם ידע להכיל את ה"טרגדיה" עד שיכולנו לנשום לרווחה בשנית. אולי לא היה לאותו אדם את כל התשובות לשאלות, אבל הוא הבטיח לנו, והוא צדק גם... שלבסוף יתגלו בפנינו התשובות. ובזכותו של אותו אדם, מפעם לפעם זה נהיה קל יותר לעבור "טרגדיה" כזו.
2. אהבה עצמית – אותו אדם הקנה לנו את התחושה, שיש לנו ערך בעבורו, ולכן יום אחד נוכל להיות בעלי ערך עבור עצמינו. אם יצרנו משהו, או היה לנו רעיון – יכולנו לחלוק אותו עם אותו אדם, ואולי אותו רעיון לא יצא לפועל באופן מיידי אך אותו אדם קיבל והכיל את הרעיונות הללו ללא שיפוטיות או ביקורת. אולי אפילו היה להם שם בשבילנו "אלוף קטן", "מאמי" או משהו אחר...מתי שהוא בגיל ההתבגרות, לא רצינו שהוא יקרא לנו בשם הזה יותר, היינו מתים מבושה אם חברים שלנו היו שומעים את אותו אדם קורא לנו כך...אבל... השם הזה נשאר סמל סודי ליסוד רגשי אשר עליו התבססו מאוחר יותר כל הבטחון שלנו, קור הרוח והיציבות.
3. סליחה – הייתה נקודה, שבה כולנו.. עשינו משהו מאוד לא בסדר. שכחנו ספר, שרטנו שולחן, התנהגנו בחוצפה למישהו אחר או שהייתה לנו התפרצות זעם. העונש יכול היה להיות במצב כזה מאוד עוצמתי, אבל הוא לא היה. אותו אדם העלה סיבות אשר בגינן ייתכן שהתנהגנו כך. אולי היינו עייפים ואולי בגלל סיבה אחרת. הם לימדו אותנו מה היא חמלה כלפי אחרים, וחשוב מכל כלפי עצמינו. הם נתנו לנו להבין, שאנחנו לא צריכים להיות מושלמים כדי שתהיה לנו הזכות להתקיים.
4. סבלנות – לא התמחינו במשהו באופן מיידי. לקח לנו זמן לפעמים לשלוט במיומנות כל שהיא. בין אם זה ללמוד לרכב על אופניים, או ללמוד איך עושים חילוק ארוך, או לנגן בפסנתר. הם לימדו אותנו את האמנות של לחכות עד שהטוב יגיע. הם לא דרשו תוצאות מיידיות ובכך עזרו לנו לא להכנס לפניקה במהלך החיים שלנו כאנשים בוגרים, כאשר לוקח זמן לדברים לקרות.
5. תיקון – לפעמים עשינו סצינות ממש קשות... הם אמרו דברים פוגעניים וכך גם אנחנו. הרגשנו שאנחנו שונאים אותם. אבל הם נשארו. הם לקחו את הכעס שלנו ולימדו אותנו את אומנות התיקון. על כך שדברים יכולים מאוד להשתבש, אך אין דבר שהוא לא בר תיקון. הם לימדו אותנו על כך שכאשר יש אהבה, קיימת גמישות ואין סוף הזדמנויות לתיקון.
עם חלק מהשיעורים הללו ועוד, גדלנו כאנשים שיכולים להיות טובים לעצמינו, סובלניים כלפי הפגמים שלנו, בעלי אמפתיה לאחרים וכאלה שמסוגלים להמשיך קדימה. לא היינו רק "אהובים", קיבלנו חינוך שאת נוכחותו אנו יכולים להרגיש כל פעם שבו אכפת לנו ממישהו אחר, ובכל פעם שאנחנו אומרים מילה טובה לעצמינו או מרגישים חזקים מספיק בכדי להתמודד עם קשיי המחר.

Never underestimate the power of HARD WORK.

כמה עברנו כדי להגיע לזה...
יכולת לכתוב בעברית אבל בחרת לכתוב באנגלית וזה מעיד המון. אני הכי גאה בעולם על הדרך שעשית! מדהימה שלי😘

חשוב לקרוא!

השאירו את לקויות הלמידה למומחים ***

רק אמרתי שיש לי יום הולדת בחמישי ולא נוכל לקיים שיעור... משפחת גמליאל היקרים ובכלל, כל ההורים - ההערכה שלכם כל כך מורגשת והיא המנוע מאחורי כל מה שאני עושה. כיף לי שיש סביבי כל כך הרבה אנשים טובים.

Love my ADHD 😎

הרגעים האלה בחיים... שאני מסתכלת מהצד על מה שאני עושה וקולטת כמה אני אוהבת את זה. כמה זה ממלא אותי להרגיש שעזרתי במשהו ולו הכי קטן. גם ברגעים הכי קשים (ויש.) שצריכה להתמודד עם סיטואציות מורכבות ולא פשוטות מזכירה לעצמי כמה אני ברת מזל שאני זאת שנמצאת שם כדי לומר מילה טובה, חיבוק, מבט אוהב ומכיל בדיוק ברגעים הקשים האלה של ההתפרצויות, הכעסים הבכי והייאוש. ברגעים שהם הכי לא מאמינים שמגיע להם לקבל אהבה. כשאני רואה כמה המקום שלי משמעותי בחיים שלהם, וכמה לפעמים אולי אני הנקודת אור היחידה ביום שלהם, אני מבינה כמה משמעותית העשייה שלי.