ליאור דגן בניית ביטחון עצמי

היום, מחר, מחרתיים - אפרסם כאן סיפורים אמיתיים שלטעמי קשורים ליום כיפור. והינה הראשון. מה שאני מספר שראיתי כאן - התרחש לפני עשרים וחמש שנה, פחות או יותר. היום אני מלמד על לקויי למידה, מלמד בניית ביטחון עצמי - אבל את הפוסט הזה כתבתי כשעדיין הייתי מורה צעיר בתחילת דרכו, אני חושב שעדיין לא ידעתי בוודאות שאני בעצמי לקוי למידה. תהנו, ואם תכתבו לי דעות, שאלות, אז אענה לכם בשמחה. גם ביקורת תתקבל בברכה!

אבא וילד יוצאים מהבית. הם ממהרים. מאוד. ליתר דיוק – האב ממהר. כך זה נראה לי, כשאני רואה אותם מזווית העין. אני מתכוון להמשיך בדרכי, אבל משהו בתמונה הזאת תופס אותי, ואני משתהה מעט ומתבונן. האב סוחב קופסה גדולה שנראית כבדה מאוד, אולי טלוויזיה, והוא מתאמץ להסתכל בשעון מבלי להפילהּ. "נו, נו כבר!" הוא צועק, ומוסיף עוד משפט שאני לא קולט במלואו, אבל מנימת הדברים ומהטון זה נשמע משהו "שנון", בסגנון "אולי תלך קצת יותר לאט?!"

הילד, כנראה בן תשע או עשר, לא נראה ממהר. לא קולט? לא מסוגל? לא רוצה? בכל אופן, הוא הולך לאט, בצעדים קטנים ומדודים, וכשאני מאמץ את מבטי אני יכול לראות שגבּו כפוף מעט, וראשו מוטה כלפי מטה. נראה שהוא מתבונן מאוד בריכוז במשהו שהוא נושא בידיו. זאת ערימה של דפים, בגודל דפי מחשב כנראה, ערימה מגובבת ומבולבלת לגמרי. נראה שהדפים עומדים להתעופף לו מהידיים לכיוונים שונים, ונראה שהוא מתאמץ מאוד לרכז אותם ולהשתלט עליהם, וגם לא לקמט אותם. נראה שהוא מתקשה בכך. אחת לכמה פסיעות הוא נעצר.

האב מסתכל על סביבותיו בייאוש, כמעט ומוריד את הקופסה הגדולה אל המדרכה, אך ברגע האחרון מתחרט, המדרכה רטובה מהממטרות שהופעלו קודם לכן. הוא מחפש מקום אחר להניחהּ. לבסוף מתייאש, שׂם את הקופסה על המדרכה הרטובה וניגש אל הילד בצעדים מהירים. "נו מה יהיה איתך תגיד לי..." לוקח, חוטף, מהילד את הדפים, ומסדר אותם במהירות. "הינה, עושים ככה וככה וככה וזהו! קשה?"

האב נותן את הדפים לילד, מרים את הקופסה, ושניהם צועדים במהירות, עד שהם נמוגים מטווח ראייתי. ולמרות שהילד כבר אינו צריך להתבונן בריכוז בדפים, ראשו עדיין מושפל.

*****

לא על העוול אני רוצה לדבר כאן, אלא על תיקונו.

בואו נצא מהנחה שלא מדובר באב מתעלל, ולא מדובר באב שרוצה להרַע לבנו. בואו נשים לב לסיטואציה: ממהרים, מאוד חשוב להגיע למקום כלשהו בזמן, ומזיעים, וחם, והוא רוצה להיפטר מהדבר הזה שהוא סוחב, וכבד לו, ואיפה לעזאזל אני יכול לשים את זה, ורק שיגיעו כבר ויגמרו עם זה, נו מה יש לו לילד הזה הוא לא יכול ללכת קצת יותר מהר, תקוע שם עם הניירות האלה...

ובואו נניח שבערב, לא חייב להיות באותו ערב, אפילו זמן רב לאחר מכן, האבא הזה יושב בביתו, רגוע, ונזכר בכך, ואומר לעצמו – הגזמתי, סתם הייתי עצבני, הייתי לא בסדר...

מה הוא יכול לעשות עם המחשבה הזאת? מה אנו יכולים לעשות כשאנו מגלים בדיעבד שהיינו "לא בסדר", שגרמנו עוול לילדים שלנו? בואו נעשה את הדבר הפשוט ביותר. בואו נלך לחדרו של הילד, אם הוא כבר נרדם אז נרשום לעצמנו לעשות זאת מחר, ונאמר לו: סליחה על הפעם ההיא, שעשיתי כך וכך, שאמרתי כך וכך, שדיברתי בטון כזה וכזה. אולי הילד לא יזכור בהתחלה במה מדובר. נזכיר לו. נסביר לו – הייתי עצבני, מיהרתי, אני מבטיח להשתדל להיות רגוע גם כשאני ממהר. ואני אוהב אותך מאוד.

לא נורא אם הילד יידע, שאנשים, וגם ההורים שלו, יכולים להיות עצבניים יותר כשהם ממהרים או מוטרדים. לא נורא אם הילד לא יצפה מהוריו להיות מושלמים. בואו נאמר לילדים שלנו שמותר לטעות, מותר לפעמים להתקשות ולא להסתדר, מותר לא להיות מושלם. בואו נבטיח לילדים שלנו שאנו, ההורים, נשתדל תמיד להיות מודעים ורגועים. בואו לא נחשוש לומר להם שייתכן שלא תמיד נצליח בכך. בואו נחליט שאנו מסוגלים להודות בשגיאותינו בפני עצמנו ובפני ילדינו. בואו ניתן לילדינו תחושה שהם יכולים להודות בשגיאותיהם בפנינו.

ואם כל זה קשה לנו מדי – בואו לא נתבייש להודות בכך ולפנות לעזרה.

ילד שנותן שילעגו לו, ילדה ש-"רוצה" שיספרו עליה בדיחות סקסיסטיות, נער שכל הזמן מחפש איך ללעוג לאחרים - כל הילדים והנערים האלה סובלים מבעיות קשות בביטחון העצמי ובתחושת הערך העצמי. כן, גם נער ונערה שכל הזמן עסוקים בלפאר את עצמם על חשבון אחרים. כל הילדים והנערים האלה - סובלים. תאמינו לי. הייתי שם במשך שנים.

הורים יקרים, מורים יקרים - אנו יכולים לעזור לילדים שלנו ולבנות בהם ביטחון עצמי וכישורי התמודדות. אנו יכולים להביא אותם למצב טוב ובריא מבחינה רגשית, חברתי, מבחינת הקשר שלהם איתנו.

אני שמח לתת לכם את המדריך לבניית ביטחון עצמי וכישורי התמודדות בילדינו - במתנה, ללא עלות. עזרו לי בבקשה להפיץ את זה בקרב הורים - בעיקר הורים ללקויי למידה אבל לא רק. יש כאן מידע יקר ערך לגבי:

1. איך נתייחס לקשיים לימודיים וחברתיים של הילד באופן שבונה את הביטחון העצמי?
2. כשאנו מקשיבים לילד - איך אנו יכולים לבנות את הביטחון שלו?
3. פירוק משימה גדולה למשימות קטנות וההשפעה על בניית הביטחון העצמי
4. חוסר ביטחון במסווה של חוצפה, עצלות – מה עושים? איך בונים את הביטחון של הילד גם כשזה נראה חסר סיכוי?

כל זה - ועוד. הכול מעשי, יישומי, וגם תכנים מורכבים מאוד כתובים כך שהם מובנים וברורים לחלוטין.

יש התייחסות מיוחדת לעולם לקויי הלמידה, לקשיים החברתיים והרגשיים של לקויי הלמידה, אבל הדברים מתאימים גם לילדים ובני נוער שאינם לקויי למידה.

על מה אני מסתמך?
* לימודים אקדמיים וגם חוץ-אקדמיים שלי, ומחקרים אקדמיים של חוקרים מובילים - חשוב! רק של חוקרים שהם גם אנשי שטח ועובדים בפועל עם ילדים ובני נוער!! הבולט מביניהם הוא פרופ' ריצ'רד לאבוי.
* הניסיון שלי מאז 1996 עם מאות ילדים, בני נוער וגם מבוגרים - לקויי למידה ושאינם לקויי למידה
* החוויות האישיות שלי כילד ונער לקוי למידה NVLD, הביאו אותי לחוסר ביטחון קיצוני - עשיתי כילד את כל הדברים שתיארתי בהתחלה. זה היה איום ונורא, אבל חשבתי שלא אוכל לעשות משהו אחר... רק בגיל 24 התחלתי לבנות את הביטחון העצמי שלי, בעקבות חוויה מטלטלת שעברתי. (מי שרוצה לשמוע על כך - מוזמן לפנות אליי, זה מרתק) לאחר מכן השקעתי ולמדתי והעמקתי, ובניתי את השיטה - והיום אני בונה ביטחון עצמי בקרב המון ילדים, בני נוער ומבוגרים. ומדוע אני מספר על עצמי? כדי שתדעו שהעניין הזה בנפשי, ואני מבין את הילדים ובני הנוער לא רק מהמחקר ומהאקדמיה ומהניסיון שלי מ-1996, אלא גם מהתחושות, המחשבות והחוויות האישיות שלי.
* חשוב מאוד: אני מסתמך גם על הגישה של יאנוש קורצ'ק, גדול המחנכים מאז ומעולם. אני חוקר כבר שנים בעיקר את הפן המעשי-יישומי של גישתו של קורצ'ק, בשיתוף פעולה הדוק עם המכון החינוכי הישראלי ע"ש קורצ'ק, וזה מחולל נפלאות.

כל מי שקורא את המדריך ויש לו שאלה על משהו מהתכנים או משהו שקשור בתכנים, או משהו שהוא לא בטוח אם קשור או לא - מוזמן לשאול אותי. אם השאלה חורגת מהידע שלי - אדע זאת בשלב מוקדם ואגיד זאת מיד ללא מריחת זמן. ואם אני יכול לענות ולעזור - בשמחה!

אז בבקשה תעזרו לי להפיץ את המדריך, שלחו אותו לכל מי שאתם חושבים שיוכל להיעזר בו, להורים ולאנשי חינוך, זה באמת יכול לעזור ואף לשנות חיים.

גילוי נאות: בסוף המדריך יש הצעה לרכוש את הקורס המקוון שלי בבניית ביטחון עצמי - זה קורס מושקע ועשיר במיוחד, עם מגוון עצום של מצבי חיים ועם עקרונות ברורים כיצד כדאי לנהוג באופן שיבנה את הביטחון של הילדים שלנו גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך. בקורס לומדים ממש דרכי חשיבה ודרכי פעולה שבונות גם ביטחון עצמי וגם קשר מצוין שלנו עם ילדינו. אבל - גם מי שיקרא את המדריך ולא ירכוש את הקורס, יקבל מידע שהערך שלו הוא עצום.

המדריך לבניית ביטחון עצמי בשיטת רבדים

כאשר אתה לא בטוח בעצמך - אתה יכול להפגין זלזול מוחלט גם במה שאתה אוהב, גם במה שממלא את עולמך שמחה.

אני נזכר בתכנית שצפיתי בה בילדותי - התראיין שם ילד שהיה לו תחביב מיוחד במינו: הוא ידע להרכיב צעצועים וכל מיני פטנטים חשמליים משגעים, באמת מעוררי התפעלות ומרהיבים - מהחומרים הכי פשוטים והכי יומיומיים. המראיין היה מלא התפעלות, וגם המרואיינים האחרים, והילד הסביר בגאווה על כל פטנט שהוא המציא. ולפתע, אחד המשתתפים שאל:

"לא יותר פשוט לקנות את הדברים האלה?"

הילד ענה מיד: "יותר זול ככה."

מה פתאום אותו משתתף שאל את הילד שאלה כזאת? סתם רצה "להוריד" לילד? להערכתי - להפך. זו הרמה להנחתה. אני בטוח שהוא ציפה לשמוע מהילד כמה שכיף להכין את הדברים לבד, שיותר טוב לעשות בעצמך מאשר לקנות, ואני יכול לחשוב על עוד כמה סיבות מדוע הילד הזה אהב ליצור את הדברים בעצמו. מדוע, אם כן, הילד ענה תשובה כל כך סתמית? מדוע הוא ביטל את כל חדוות היצירה שלו, את התחביב שהוא כל כך אהב, והוריד את זה לדרגה של "יותר זול ככה"?!

כשצפיתי בזה בילדותי - אני זוכר כמה זה כאב לי, ולא סתם אני זוכר עד היום את הקטע הזה. והיום, לאחר יותר מעשרים שנה של ניסיון בשטח בבניית ביטחון עצמי, ולמידת מחקרים על ביטחון עצמי - אני יכול לומר במידה גבוהה של ודאות:

כאשר הביטחון העצמי שלך איננו ביטחון עצמי מבוסס - מספיקה הערה אגבית כדי לערער אותו, ואין זה משנה עד כמה אתה מצליח ועד כמה מתפעלים ממך. תמיד בתוך-תוכך תחשוב שאתה בעצם לא מספיק טוב, שהדברים שאתה עושה ואוהב אינם מספיק ראויים, במיוחד אם אתה עושה דברים ייחודיים שמאפיינים אותך.

להגיד לילד הזה: "אתה אלוף! אתה נהדר! התחביב שלך נפלא!" - זה טוב ורצוי, אבל לא זה מה שיבנה את הביטחון העצמי המבוסס שלו. זה יכול לבוא כתוספת טובה ומעצימה לתהליך בניית הביטחון העצמי המבוסס.

איך עושים תהליך בניית ביטחון עצמי מבוסס? איך אנו יכולים לבנות בילדים שלנו ביטחון עצמי וכישורי התמודדות עוצמתיים? מהן השגיאות שאנו עלולים לעשות, שפוגעות בביטחון העצמי של הילדים שלנו?

לכל השאלות האלה יש מענה מעמיק, מבוסס מחקר ומבוסס ניסיון בשטח, ובעיקר - יישומי. כל הפרטים בקישור:

lehakshiv.com

ילדים שנותנים שילעגו להם, ילדים שמציגים את חולשותיהם לראווה, ילדים ובני נוער שאפילו ממציאים חולשות ופגמים כדי שיצחקו עליהם - זה איום ונורא, ואני כותב על כך הרבה. חלק ניכר מהקורס המקוון שלי מוקדש לילדים האלה, למה שגורם להם להתנהג כך, ולדרך שאנו יכולים לבנות את הביטחון העצמי שלהם. זה בהחלט אפשרי!!

ובתגובה לאחד הפוסטים האלה, לפוסט שהתמקד בילדים שנותנים שיצחקו עליהם עד כדי כך שנראה כאילו כיף להם עם זה - מישהי כתבה לי כך:

"בתור מישהי שבתור ילדה לא מעט 'הרמתי להנחתה', מבינה מאוד מה שאתה כותב. רוצה להוסיף עוד זווית ראיה - באיזשהו מקום, ברגע שהילד (או המבוגר) הוא זה שמראה את הדרך (בואו תצחקו עליי), זה לפעמים עדיף מצחוק שמגיע מהסביבה באופן עצמאי ונותן תחושת שליטה במצב."

וכך עניתי:

תודה רבה לך על הנכונות שלך לחשוף פן כל כך אישי על מנת לתרום ולעזור. חשוב לי להעמיד את דברייך על דיוקם: אין מדובר במידת מה של שליטה במצב, כי אם באשליה של שליטה במצב. נכון הדבר, שגם לאשליה הזאת יש ערך. יש ילדים (ומבוגרים) שבלעדיה אינם יכולים לשאת את המצב. ובעבודה נכונה עם הילד - אפשר להגיע למצב שהוא לא יזדקק עוד לשום סוג ולשום מידה של אשליה.

מה גורם לילד, לנער, לנערה - לעשות דברים כאלה? ומה אנחנו - ההורים והמורים - יכולים לעשות? מהי העבודה הנכונה שאם מתמידים בה אפשר להגיע למצב שהילד, הילדה - לא יזדקקו לשום אשליה, לא ישימו את עצמם ללעג, ויהיו בעלי ביטחון עצמי מבוסס?

אם אתם רוצים ללמוד את הדברים האלה באופן מעמיק ויישומי - היכנסו לקישור: https://lehakshiv.com/

עוד דבר שרציתי לומר על ילדים ששמים את עצמם ללעג. אלה שמאפשרים לאחרים להתלוצץ על חשבונם, עד כדי כך שנראה כאילו הם-עצמם נהנים מזה:
"יכול להיות שבצורה כזו הם נהנים מתחושה מסוימת של שליטה במצב. כאילו שברגע שהם אלה שמציבים את תנאי הסיטואציה, כאילו אומרים 'בואו תצחקו עליי' – הם מעדיפים את הלעג הזה על פני לעג שמגיע מהסביבה." – כך נכתב באחת התגובות שקיבלתי לאחרונה.
חשוב לי להעמיד דברים על דיוקם: אין מדובר בתחושה מסוימת של שליטה במצב, אלא באשליה בלבד. ואמנם נכון שגם לאשליה הזאת יש ערך. יש ילדים שבלעדיה אינם יכולים לשאת את המצב. אלא שבעבודה נכונה עם הילד - אפשר להגיע למצב שהוא לא יזדקק עוד לשום סוג ולשום מידה של אשליה.
יצא לך להכיר ילדים כאלה שנותנים לאחרים לצחוק עליהם?

נער שנותן ש"ידרכו עליו", ששם את עצמו ללעג ומתנהג בחולשה – האם זה פשוט בגלל האופי שלו, ואי אפשר לעזור לו?
התשובה היא חד משמעית "לא".
נער שמתנהג בצורה כזו חייב תמיכה והבנה של הסביבה. אין לו אפשרות לשנות את המצב בכוחות עצמו. ודווקא אם הסביבה טוענת שהוא יכול, בעוד שבעיני עצמו הוא לא מסוגל – עלול להיווצר בו פחד שהוא ייכשל, יאכזב את הוריו או חבריו – ואולי אפילו יתחפר עמוק יותר בתוך המצב הקיים.
מה עושים? עובדים קשה. בונים אצל הנער ביטחון עצמי מבוסס ומביאים אותו להבנה שהוא באמת מסוגל, שווה וראוי. הבניית ביטחון עצמי בשיטת 'רבדים' יכולה לעשות את זה. ואם יש בין החברים או המכרים שלך הורים לנערים כאלה, אני מזמין אותם לפנות אליי לפרטים נוספים.