על יסודי יחד מודיעין

תלמידי מחזור ט״ז חזרו אתמול בלילה ממסע קהילתי לפולין.
מצורפים דברים שכתבה מרים גוטליב, מנהלת התוכן של המסע:

חזרנו אמש ממסע קהילתי לפולין.
מסע שניסה לספר את סיפורה הבלתי ניתן לסיפור של השואה.
דרך מראות, ריחות, קולות וסיפורים קטנים אישיים
ניסינו לענות על שאלות שרבות מהן נותרו פתוחות:
איפה היה האדם בשואה?
ואיפה היה העולם?
ואלוהים?

אתמול בערב נפגשנו למפגש מסכם של כלל חברי המשלחת וההורים.
במפגש העיבוד האחרון שקיימנו אמש ביקשנו מהתלמידים להציף סימני שאלה וסימני קריאה איתם שבו מהמסע.
מה נותר עדיין פתוח
ומה קיבל אצלם בהירות וודאות.
אין לי ארץ אחרת...
זכיתי שיש לי משפחה שהיא מקור הכוח שלי...
גדלות אנושית יכולה להתפתח גם במקומות הכי חשוכים...
ימי השואה הבאים שלי כבר לא יראו אותו הדבר...
אלו רק מקצת מסימני הקריאה שעלו במעגל.
בתחום סימני השאלה נותרה פתוחה שאלת הרוע האנושי. איך יכול להיות שבני אדם עשו כך לבני אדם אחרים. ומה בידינו באמת לעשות כדי שהקריאה ״לעולם לא עוד״ תתממש.

חזרנו ממסע שעסק בזכרון. איך זוכרים גם כשאין כמעט שום דבר מוחשי להאחז בו. איך זוכרים כשהחורים בעלילה רבים כל כך.

חזרנו ממסע שעסק לא מעט בשאלות זהות מאוד אישיות. אני והאמונה שלי. אני והמשפחה שלי. אני והבית שלי-הפרטי והלאומי.

תם ולא נשלם. המסע לפולין בטיבו הוא מסע שממשיך לפעול בנו עוד שנים רבות קדימה וצריך לתת לזה זמן חילחול.

תודה ענקית לרבים וטובים שעסקו במסירות בהפקת המסע, בניהולו לפני ותוך כדי מקרוב ומרחוק:
-תודה רבה לציפורנית ולהנהלת העמותה
-תודה רבה למחנכות השכבה; קלי, ענבר וסנדי, שיצאו למסע, עבדו קשה לפניו ובמהלכו כדי שהכל יהיה מיטיב עבור התלמידים והיו אוזן קשבת ועין רגישה עבור כולנו
-תודה להורים המתוקים מדבש שיצאו יחד עם הבוגרים למסע, ועבדו עבודה מאומצת כל כך לפני המסע ובמהלכו כדי שיצא לא פחות ממושלם. תודה ל אבי חסון, אבי זולטי, יוסי נמני, יוסי גורדון, סופי אוחנה, סופי סילברשטיין (רופאת המסע), ויויאן לייסורק, פורטונה, הלית כהן, בן רמתי, אורטל גרסולקר ומוריה גוב
-תודה למדריכים המסורים שלנו שיוצאים עם מסעות יחד כבר שנים רבות; ישורון פישר וגלעד אולשטיין
-תודה רבה לסורי, שתפרה ביוזמה אישית מהלב הגדול שלה שמיכה מיוחדת עבור ספר התורה כדי להגן עליו מטלטלות הדרך
-תודה רבה למנהל המשלחת, רמי תמם, שחלש על כל הפרויקט הכביר הזה. האיש שהתלמידים בחרו לתאר כ״צבר״ אמיתי-קוצני וקשוח מבחוץ, אך עם לב רך ומתוק מבפנים.

והאמת, שההצלחה טמונה ביכולת המיוחדת לשלב כוחות; הורים, צוות בית ספר, קהילה ותלמידים. בזכות העבודה המשותפת, בזכות המאמצים, בזכות היכולת לאפשר לכל אחד לעשות את מה שהוא טוב בו, בזכות היכולת לעשות מקום זה לזה.
חזרנו בתחושה שהיה הכי טוב שאפשר.
נמשיך לשאת את לפיד הזכרון, נמשיך לשאול שאלות, נמשיך לשאוג בלב רותח:
עם
ישראל
חי🇮🇱

אתמול, בערב הסיכום, נשא שגיב, מנהל בית הספר, דברים ששלחו את כולנו עם משימה לחיים: איך נושאים את רוח יחד הלאה אל תוך החברה הישראלית בכל מקום אליו נגיע. במסע ראינו זרעים קטנים של הגשמת המשימה. דברי התורה בשבת, ההבדלה, מעגלי הדיון הקשובים והמכבדים, שיח השחרית שעסק בסוגיית התכנות המחילה והשיחה התאולוגית במוצאי שבת על אמונה ושואה... כל אלו הראו לנו שהזרעים שהצוות החינוכי בהובלת שגיב והבתים מהם באים הבוגרים נעצו באדמה, השקו וטיפחו, מתחילים לתת פירות מתוקים.
תודה שגיב על שנים של הובלה חינוכית ועל היכולת להיות נוכח כל כך ואכפתי גם מרחוק.

ערב ט באב.
ראינו במסע פנים שונות של חורבן. בבתי העלמין, בבתי הכנסת הנטושים, במחנות ההשמדה. חורבן בן שמונים שנה-חורבן בן אלפיים שנה.
נמשיך לשאת בלבנו את מראות החורבן ונישבע לפעול שלא יחרב מה שבנינו.

שנזכה לעשות טוב ומתוך עין טובה
ובהצלחה רבה לבוגרים בשנה הבאה שלהם. שנה ראשונה מחוץ לבית ספר ובעולם המעשה: במכינות, בצבא, בש״ש.

גאים בכם ואוהבים אתכם מאוד,
מרים וצוות המסע.

מסיימים כמו שמתחילים. ביחד💜💙🧡

אחרי שנה עמוסה, מאתגרת, מרגשת ומלאת עשייה, עצרנו ליומיים של צוות בכנרת ובגולן.
זמן לנשום, לצחוק, להיזכר ברגעים הקטנים והגדולים, ובעיקר להיות יחד כאנשים שהולכים כברת דרך משותפת.

תודה לוועד המורים על ארגון טיול מופתי ולעמותת יחד על חלקה במשאבי הטיול, שאיפשר לנו את הזמן החשוב הזה של חיבור, גיבוש ומילוי המצברים.

כעת, כשהלב מלא יותר והאנרגיות מחודשות, נאחל לכל צוות בית הספר חופשה נעימה, ימים של מנוחה, משפחה והתחדשות.
נמשיך לעבוד, לחלום ולהתכונן לקראת השנה הבאה…

כי חינוך הוא מסע, ובכל סוף יש גם התחלה חדשה.

וזה הרגע הנה באה השעה…
שנת הלימודים תשפ״ו הגיעה לסיומה📚✏️

התכנסנו הבוקר כלל תלמידי בית הספר והצוות החינוכי לטקס סיום שנת הלימודים.
נפרדנו מאנשי הצוות שעוזבים אותנו וממשיכים בדרכם, נתנו מקום לנציגות שכבת י״ב מחזור ט״ז שבאו לשאת דברי פרידה, וסיכמנו עם ברכתו של שגיב, מנהל בית הספר, לתלמידים ועם חידון בין השכבות על אירועים שונים שהיו לנו לאורך השנה.

שתהיה לכולנו חופשה נעימה ובטוחה.
שובו אלינו בשלום בשנת הלימודים הבאה♥️

תלמידי שכבת ט חגגו את סיום חטיבת הביניים בבוקר שכולו אנרגיות בחוף ריביירה בבת ים.
הם פתחו בסדנה מרתקת על גלישת גלים, שמעו את סיפורו של המקום ונכנסו ישר למים🏄🏻‍♂️🏄🏻‍♀️.

דרך מושלמת לחתום שלוש שנים נפלאות ביחד.

תודה גדולה לצוות השכבה; אסף, שי ורינה, בהובלתה של סיגל הרכזת.
תודה גדולה גם לצוות שהתלווה לשכבה; שני בן שניאור, דן ומיכל שרף.

אֵיךְ שִׁיר נוֹלַד?
כְּמוֹ הַצְּחוֹק
זֶה מַתְחִיל מִבִּפְנִים
וּמִתְגַּלְגֵּל הַחוּצָה…
וּפִתְאוֹם אֵיזֶה יֹפִי
הוּא הוֹלֵךְ לְבַד
אֵיךְ שִׁיר נוֹלַד?
כְּמוֹ תִּינוֹק
(יהונתן גפן)

אתמול בערב התקיים בבית ספרנו טקס הסיום של תלמידי שכבת י״ב מחזור ט״ז תשפ״ו👨🏻‍🎓👩🏻‍🎓.
היה זה ערב של זיכרונות, של פרידה, של גאווה ושל הרבה לב, והכול ברוח ״הכבש השישה עשר״.

התרגשנו מאוד לחגוג עם תלמידינו, בוגרינו היקרים, את טקס סיום לימודיהם בתיכון.
אלו תלמידים שהתמודדו בשנים האחרונות עם מציאות מורכבת של קורונה, מלחמה ומבצעים צבאיים, ויחד עם זאת, למדו להיעזר במשפחה, בחברים ובצוות החינוכי שסביבם, עם הרבה אמונה ותקווה.

הטקס הופק בעזרת כוחות פנימיים רבים וטובים מבית הספר בפרט ומקהילת ההורים בכלל. כולם; צוות, הורים ותלמידים כאחד, ללא יוצא מן הכלל, התגייסו לעזור, הושיטו יד היכן שנדרש, הקדישו מזמנם ומכישרונם, כתבו, צילמו, ערכו וסידרו לפני הטקס, במהלכו ובסיומו.
זה כוחה של קהילת בית ספרנו.
כוח של יחד

תודה גדולה לצוות החינוכי בשכבה בהובלתה של Kelly Castiel Nizri; ענבר, אילנה, סנדי וליעד. על העבודה החינוכית המאומצת לאורך שנות התיכון, ובמיוחד על השנה המשמעותית האחרונה.
תודה גדולה לשגיב, מנהל בית הספר, על הרוח, על האמונה, על החשיבה על כל פרט ועל הליווי לאורך כל הדרך.
תודה למיכל פרנקל ולהרכב המוסיקלי על ביצוע השירים הנפלאים שריגשו מאוד.
תודה לצוות המנהלה ולאבות הבית; נאור ויעקב, על הדאגה לכל פרט בכל שעה.
תודה לצוות החינוכי והמקצועי שהיו שם עבור התלמידים, סייעו, נתנו יד, תמכו, פרגנו ושמו את הלב שלהם.
תודה להנהגות ההורים הכיתתיות ולכל ההורים שסייעו בכל שלב, בהכנות, במהלך הערב ובפירוק האירוע.
תודה לצלם האחד והיחיד, Shachar Levin, על התמונות הנפלאות. מזכרת לכל החיים.

וכמובן- תודה לתלמידי ולתלמידות מחזור ט״ז על מי שהם.
עם יציאתם למכינות, לשנות השירות, לשירות הצבאי וכו, נאחל להם הצלחה רבה בדרכם החדשה.
ה׳ ישמור צאתם ובואם מעתה ועד עולם♥️

38 בנות מוכשרות משכבות ח ו-ט השתתפו היום בסמינר מנהיגות טכנולוגית בחברת AT&T.
הסמינר כלל הסבר על החברה, פאנל עם נשים בתפקידים מובילים, סדנה בקבוצות קטנות וכמובן - נשנושים.
הבנות זכו להצצה למגוון תפקידים, לאפשרויות העומדות בפניהן בעתיד ולמסלולים שיוכלו לבחור, החל מתכנות ותכנון, דרך עיצוב, הדרכה, משאבי אנוש ועוד.
הן שאלו, התעניינו ולקחו חלק פעיל.

תודה לשירי, רכזת עמ״ט, על הובלת הסיור מעורר ההשראה♥️
ותודה לאתי שהצטרפה כמלווה משמעותית מאוד♥️

תלמידי שכבת י״א יצאו בסוף השבוע האחרון לשבת שכבה בשדה בוקר.
השבת זימנה להם רגעים רבים של חסד, חוויות מיוחדות ובלתי נשכחות, תלמידים נפלאים שתרמו להצלחת השבת ועבודה מאומצת של הצוות החינוכי סביב השעון.

תודה לצוות י״א- נחום, דן, עדי ואפרת, וכמובן לאסנת הרכזת.
תודה למיכאל, ליערית ולרונית על הצטרפותם כמלווים לשבת זו, ועל העזרה הרבה לאורך השבת.
תודה למיכל שרף, הרכזת החברתית, על המגויסות הרבה מאחורי הקלעים בפרטים הגדולים והקטנים.
ותודה מיוחדת לשגיב, מנהל בית הספר, שהצטרף לשבת, היה שותף מלא לכל פרט ועניין ומילא את השבת ברוח היחדית והמיוחדת כמו שרק הוא מסוגל לעשות…

דבריה של מרים גוטליב, מנהלת חטיבת הביניים, לתלמידי שכבת ט, שציינו הבוקר טקס סיכום לשנות החטיבה לקראת המעבר לתיכון:

לפני כמה ימים התפרסם קישור מעניין באתר מאקו.
מקלידים תאריך לידה ומתקבלת תוצאה: כמה אחוז מהחיים עברו עליך במלחמות, סבבים ומבצעים צבאיים.
אצלי האתר הראה כי 46% מחיי עברו עלי במלחמה, כמעט 9000 ימי לחימה, 24 שנים וחצי מחיי עברו עלי במצבי לחימה כאלו ואחרים.
נתון מבהיל...
בשנתיים האחרונות נולדו לי ב"ה 4 נכדים. תראו את הנתונים שלהם...100% מהחיים שלהם עברו עליהם במצב לחימה.
הכנסתי גם תאריך מהשנתון שלכם. 5 שנים מחייכם עברו עליכם במצבי לחימה.
אני רוצה להוסיף על הנתונים היבשים האלו עוד אתגר. אתגר המעברים החדים. האופן בו נדרשנו כולנו להסתגל במהירות קיצונית למציאויות שונות. היינו חודש וחצי בבית ופתאום, בבת אחת, מהיום למחר, חזרנו לשיגרה מלאה. והציפייה היתה שכמו הדלקת מתג, בשנייה נעבור מחושך לאור ובחזרה.
אבל זה לא עובד ככה. על רבים מאיתנו המעברים האלו והתקופות המלחיצות הותירו חותם. לא תמיד חזרנו לתיפקוד מלא, לא תמיד הצלחנו להוריד את הדופק של הלב החושש, לפעמים קרה לנו להפך, כדי לא להרגיש את עוצמת הרגשות הפכנו לכהי רגשות, לאדישים...
אבל אני פה לא כדי לבאס. אני מסתכלת על הנתונים שהראיתי קודם ודווקא מתעודדת. יודעת שמצבי המצוקה האלו בונים בנו כלים של חוסן.
כשכתבתי לכם את הדברים, הרמתי את העיניים ממסך המחשב והעלתי לנגד עיני את האנשים שמקיפים אתכם. חשבתי מה למדתי מכל אחד ואחת מהם על חוסן, על התנהלות מיטבית בתוך מציאות מאד לא מיטבית.
מ-שגיב למדתי שבסוף, בסוף, אחרי ששמעתי עצות מאנשים חכמים, חשוב לשבת רגע בשקט עם עצמי, ולגלות שהרבה מהכוחות נמצאים בי. שתשובות גם לשאלות מאד קשות, הן בידי.
מ-שני למדתי שאין תחליף לקשר אנושי חזק. בתוך הסערה הכי מפחידה, אם יש לי אנשים שאני בטוחה באהבה שלהם כלפי, אני אצליח לעמוד בכל אתגר.
מ-סיגל למדתי שאחד ועוד אחד זה הרבה יותר משתיים. צוות שעובד ביחד ומכיר אחד בכוחות של השני יכול להגיע רחוק יותר מאדם ההולך לבדו, חפשו לעצמכם צוות להשתייך אליו. אל תלכו לבד. למדתי גם שספורט בריא מאד למצב הרוח ועוד למדתי ממנה שעבור האנשים שאני אוהבת, לא יזיק גם לעשות לפעמים דברים שאני לא ממש אוהבת לעשות (למשל הליכות בוקר).
מ-שי למדתי שהומור הוא כלי נהדר להתמודד עם פחד. למדתי שאין דבר שאי אפשר לצחוק עליו.
מ-אסף למדתי שלפעמים שיחה קצרה בה אתה מניח את הדאגה שלך בפני מישהו אחר, יש בה כדי להקל. עצם השיחה. גם אם לא ניתנו בה עצות או פתרונות.
מ-רינה למדתי ש"טובה הארץ מאד מאד" והאהבה לארץ הטובה הזו מאפשרת לעשות מהלכים אמיצים וחד פעמיים כמו לעלות לארץ והיא גם מחזקת בכל יום מחדש, במיוחד בימים בהם הכל קשה ומסובך.
מ-רקפת למדתי שקפה בבית קפה טוב, זו תרופה לא רעה לנפש. ושכדאי להיות מאורגנים עם כל מיליוני המטלות היומיומיות כדי להצליח לעמוד בכולן על הצד הטוב ביותר. וכשאת מאורגנת, לא משנה כמה משימות יש לך על השולחן, תעמדי בכולן.
בשמי ובשם תלמידי השכבה והוריהם אני רוצה להגיד מעומק הלב. תודה. תודה על כל השיעורים האלו שלמדתי מכם, על איך צולחים תקופה קשה. מאחלת לכל אחד ואחת מכם בהצלחה עם המשימות החדשות, כאן בביה"ס בהובלת שכבה ז' החדשה, או במקומות חדשים, בעיר אחרת.
תודה לסיגל רכזת השכבה.
תודה למחנכים: אסף, שי ורינה.
תודה לרקפת היועצת. לשני סגנית מנהלת החטיבה ולשגיב, איש החכמה והעצות הטובות שתמיד יחזור ויגיד: התשובות נמצאות אצלך.
אני רוצה לסיים ולומר לכם, התלמידים. אתם חלק מבית ספר מיוחד שהתפקיד שלו טרם הסתיים. כשהוא קם, כינו אותו 'בשורה'. משהו חדש שלא היה קיים ולהקים משהו חדש דורש המון אנרגיה ומאמץ.
אנחנו כבר לא 'בשורה חדשה'. אנחנו חלק מהנוף של החברה הישראלית ועוד ועוד בתי ספר משלבים קמים בארץ.
הגענו לשלב חדש, קשה לא פחות, שלב ההבנה שהמשימה שלנו לא הסתיימה. הניתוק מארון הספרים היהודי עדיין קיים ולעיתים אף מתרחב. המחלוקות בחברה הישראלית עדיין קיימות, התיוג, המילים הקשות, השיח הקשה... יש לנו עוד עבודה. אתם כל כך בתוך זה שאתם לא מצליחים לראות את עצמכם מבחוץ. כמה יפה החיבור שלכם, הטבעי, בין שונים וחלוקים. אל תתעייפו מלשייף את שרירי הסובלנות שלכם, הם נחוצים לנו כחברה. מתמיד.
על מחזיק המפתחות שלי כתוב: "אחד הקסמים של מורים טובים הוא להצליח להמתיק לא רק את המטרה, אלא גם את הדרך".
מקווה שהצלחנו להמתיק לכם את הדרך. בהצלחה רבה בהמשך המסע שלכם בדרך להיותכם אנשים טובים שכל רוחות הסערה לא יוכלו להם.