20/06/2019
א, ב, ג, ד, ה, ו, ז, ח, ט, י, יא, יב.
אז זהו, סיימנו?
רק אתמול דרך שלט "שלום כיתה א" עברנו,
תהליך של 12 שנה היום אנו מסכמות,
שבו צברנו כל כך הרבה חוויות.
הדרך שלנו במדרשה (דאז תיכון דתי) התחילה אי שם, בבית ספר דרכי יהודה.
שם נמצא בית ספר אמית, בקומה התחתונה המנודה.
שם לראשונה ביום הפתוח נפגשנו עם הדבר הזה שנקרא אמי"ת,
עוד בימים שלא שידלו זיינוקיות לבוא בעזרת אייפון ומכונית.
אותנו ניסו לשכנע לבוא בעזרת טופי וטרופית,
ולמרות זאת איכשהו מצאנו את עצמנו ב1 בספטמבר 2012 בשער של אמית.
שוק טוטאלי והלם תרבותי.
מי אלה לעזעזל הבנות שאני אמורה לבלות איתן יותר שעות מאחותי?!
הנתבזיות משחקות בגומי עם צמות קשורות בסרט,
ואלה ממשואות נריה כולן שם חיות בסרט.
הבנות מאבני החושן, כל אחת שם עם שריטה משלה ,
הבנות משבטי סנוביות, וקצת באשלייה.
אלה מיחד בכלל הביאו אותן בחללית מעולם אחר,
איך לעזעזל איתן אני אמורה 6 שנים להסתדר?
אחרי הרבה ניסינות, הבנו שאין לנו ברירה,
וכנראה שהבנות של נתבז לא יעברו בקרוב דירה,
ואיתן נצטרך לשרוד לפחות את השנה הקרובה ,
בתקווה שזה לא יגמר במריבה.
בשיעורי מוזיקה עם המורה דבורי שמחנו וצחקנו,
לצלילי השיר "כן את יכולה" בערב אומנויות רקדנו,
ובעזרת זה, את כיתה ז' איכשהו עברנו,
ולכיתה ח' הגענו.
שם התגבשנו כשעזרנו אחת לשנייה לקיוסק של עירוני ד להסתנן,
גם אם זה אומר לברוח מהשיעורים ואת המורות לסנן.
בכיתה ט' נפתח המבנה הרשמי,
בכל זאת גם קייטנה צריכה מבנה אמיתי.
למורה מירן ושבות עשינו את המוות באופן קבוע,
אנחנו שכבה לא פשוטה, זה כבר ידוע.
כיתה י', בגרויות פנימיות, הערכה חלופית.. סתם נו, מה אתם חושבים?
כל היום בקרמבו, בני עקיבא,מד"א וצופים.
בכנסת קיבלנו תעודת זהות,
ואת המורה גילה הלחצנו כשלא התנהגנו בכנסת בזהירות.
כיתה י" א, שיחות על רצינות בלי סוף,
"מתי תבינו שיש לכן השנה בגרויות, סופסוף" ?
אפילו קבוצה בוואצאפ עם ההנהלה כבר נפתחה,
" מה עושים עם י" א2? " זהו היה שמה.
הכי קרוב שלבית ספר הגענו בבוקר עייף,
היה במשפט בשיר של טונה "זה עוד בוקר ביא2 על הכיף כיף".
בהפיכה עשינו מסיבות,
למרות שעם המורות היו לא מעט מריבות.
(שאותם עדיף שלא נזכיר בפורום הזה למורה,
בכל זאת אנחנו רוצות שיזכרו את המחזור שלנו לטובה)
בפולין טסנו ועברנו דברים משמעותיים,
ועל הדרך יצאו משם לא מעט שירים להיטים..
אז את המורות כמובן שהפתענו,
כשראו שאת הבגרויות למרבה הפתע עברנו.
אולי ללמידה ולבגרויות היה קצת קשה להסתגל,
אבל לתפקיד של השמינית היה לנו מאוד פשוט להתרגל .
אז אולי ניסו להביא לנו מנהלת חדשה,
ולשנות לנו את השם למדרשה.
אבל מאוד מהר לכולם היה מאוד ברור איך החוקים מתנהלים,
ושהשמינית בתכלס מנהלת פה את העניינים.
טיול שנתי בהרי אילת גם אם היה קצת רטוב,
טיול עם שרון תמיד בא בטוב.
בשבת סמינריון אותנו ניסו לשכנע לעבור לירוחם (לא יקרה),
הביאו לנו מדריך רווק, לא במקרה.
אצל ליאת במשרד בילינו לא מעט בתקופת ההכתרה,
ולמרות זאת מחיבוקים הצלחנו להתחמק ממנה בהצלחה.
ובסוף גם הצלחנו להרים הכתרה לפנים,
הראנו לדורות הבאים איך הכתרה עושים.
ומפה לשם היום אנחנו בטקס סיום,
זהו נגמר. אפילו לפולין אחרי שנה וחודשיים כבר היה סיכום..
אז זה הזמן לקצת תודות,
בכל זאת את התקופה הזו עברנו עם לא מעט אנשים ועזרות.
כבר פירטנו את התודות לכל האנשים אבל זה הזמן להודות לשכבה שאין עוד כמוה בעולם,
לא תמצאו בחיים מחזור כזה מושלם. (חוץ ממחזור א כמובן)
תודה על צחוקים בשיעורים,
על אין סוף כיף בשבתות סמינריון וטיולים,
על סיכומים בשעות הקטנות,
בלילות שלפני בגרויות ומתכונות.
על יוזמה, אהבה, אכפתיות ועידוד גם כשאין כוח,
תודה על שטויות וחוויות שאי אפשר לשכוח.
אבל זהו התקופה הזו נגמרה.
אבל אין ספק שהיא לא הייתה כל כך משמעותית בלעדיכן, שכבה יקרה.
אז זהו נפגש בתחנה המרכזית כשהביתה נחזור,
או אולי בעוד 20 שנה באיזה פגישת מחזור,
כשכולנו כבר נהיה עם ילדים, מלאות קמטים ואודם מבגר.
אוף די, מי אמר שחייב להתבגר?