03/10/2026
צרפת בוערת שוב. הפעם זה התחיל מכיתות מתפוררות ומכיסאות חסרים, ונגמר גם בדגלי פלסטין.
בסן דני אין מספיק מורים, אין מספיק כיסאות, ובחלק מבתי הספר התנאים קשים. משם התפשטה המחאה ליותר מאלף תיכונים ברחבי צרפת: בריקדות, פחים בוערים, עימותים ויותר מ-5,000 עצורים.
הדרישה המקורית ברורה: יותר תקציבים ותנאים נורמליים לחינוך.
אבל בתוך המחאה כבר מופיעים גם דגלי פלסטין, והממשלה טוענת שגורמים פוליטיים רדיקליים מנסים להשתלט עליה.
וכאן, כמזרחנית, זה כבר מעניין אותי הרבה מעבר למצב הכיסאות בכיתה.
זו לא מחאה אסלאמית. אבל היא נוגעת בשאלה שצרפת מתחמקת ממנה כבר שנים: מה נשאר מ"חירות, שוויון, אחווה" כשחלק מהדור הצעיר אמנם מחזיק בדרכון צרפתי, אבל מזדהה עם מאבקים וזהויות שנמצאים הרחק מעבר לצרפת?
אמג'ד טהא מאיחוד האמירויות ניסח זאת בחריפות:
"מה שקורה בצרפת הוא תוצאה של דור של סטודנטים וצעירים שאיבד את תחושת הזהות שלו. יש להם דרכון צרפתי, ובאותה נשימה הם מניפים דגלי חמאס. אלה אותם אנשים שחגגו את 7 באוקטובר.
במקום להיאבק באנטישמיות, מקרון היה עסוק בלהסביר לעולם שאין אנשי חמאס בגדה המערבית. הוא היה עסוק בלהיות פלסטיני יותר מהפלסטינים, בזמן שצרפת הייתה זקוקה לכך שיהיה קודם כול צרפתי. הוא הציע פתרונות לעזה, לאיראן ולשאר העולם, אבל מה עם פריז?
איך אפשר לצפות מאיתנו לרצות לבקר בצרפת, כאשר אזרחי צרפת עצמם כבר אינם מרגישים בטוחים בה? ביזה, סמים, סטודנטים שאיבדו כיוון ורשתות של האחים המוסלמים בפריז.
צרפת צריכה להגן על כל מה שהפך אותה למדינה נערצת ברחבי העולם: חירות, שוויון, אחווה, ערכי הנאורות, אמנות, ספרות, תרבות, אומץ אינטלקטואלי, החילוניות הרפובליקנית והנחישות להגן על הציוויליזציה הצרפתית."
אז איך מחאה על תנאי הלימוד הופכת למחאה עם דגלי פלסטין?🤔
