10/09/2026
נאוה דייטש משתפת מסר על ראש השנה ומאחלת לכם שנה טובה ומבורכת! 🍎🍯
בכל שנה, בראש השנה, אני חוזרת לסיפורה של חנה עם אותה שאלה. אחרי שנים של ציפייה לילד, עוד לפני שנולד שמואל, היא נדרה שאם ה׳ יעניק לה בן, היא תקדיש אותו לעבודתו. כששמואל היה עדיין צעיר, היא קיימה את נדרה והביאה אותו למשכן.
קל יותר להבטיח לפני שהופכים להורים, וקשה הרבה יותר לקיים אחרי שמחזיקים את הילד בידיים ורואים אותו גדל. איך הצליחה חנה להיפרד ממנו? הרי הרצון הטבעי של כל הורה הוא לשמור את ילדו קרוב.
אולי התשובה נמצאת בשליחות של שמואל. השנים במשכן הכינו אותו לתפקידו כנביא וכמנהיג. הוא לא חיכה שהעם יבוא אליו, אלא יצא אל הקהילות, לימד, שפט, חיזק את הקשר לה׳ וסייע לאחד את עם ישראל. גם אביו, אלקנה, לימד אותו בדוגמה אישית מהי אחריות לאחר. חז״ל מספרים שאלקנה היה משנה את מסלולו בדרכו למשכן כדי לעודד יהודים נוספים להצטרף אליו.
חנה הבינה שילדינו אינם ניתנים לנו רק לשם שמחתנו האישית. הופקדה בידינו הזכות והאחריות להכין אותם לשליחות שה׳ ייעד להם. לגדל ילד פירושו לא רק לשמור עליו קרוב, אלא גם להעניק לו את הכוחות לצאת לעולם, להשפיע ולעשות טוב.
במשך שלוש שנים הייתה למשפחתי ולי הזכות להיות בשליחות באוניברסיטת לידס. שם למדנו שלפעמים סעודת שבת, שיחה, שיעור תורה או הזמנה חמה יכולים לשנות את חייו של אדם. החוויה הזו עזרה לי להבין לעומק את דרכו של שמואל ואת האחריות כלפי כל יהודי.
ילדים לומדים את הערכים הללו בעיקר ממה שהם רואים. כאשר הם רואים הורים שאכפת להם מאחרים, שמקיימים מצוות בשמחה ורואים בשירות עם ישראל זכות, הם גדלים עם אותה תחושת שליחות.
בראש השנה, כשאנו מתפללים על עצמנו ועל משפחותינו, נתפלל גם לחכמה של חנה, לדעת שלילדינו יש שליחות גדולה מהחלומות האישיים שלנו עבורם. יהי רצון שנזכה לגדל ילדים שכמו שמואל, ישתמשו בכוחות שה׳ נתן להם כדי לחזק את עם ישראל ולקרב אחרים אליו, בכל מקום שאליו החיים יובילו אותם.
