03/05/2024
גיל 56 אתמול.
דו"ח מצב.
ארוך.
זה המצב
קודם כל אין מצב שזה הגיל שלי. לא מרגישה ככה.
אני הכי פעילה בחיי, תיכף דיווח.
אין לי קמטים. (תודה לאמא- גנטיקה. ומשקל יתר- איסוף עצמי)
ומבפנים יש לפעמים התרגשות ובהייה כמו הילדה שהייתי בדרך אל/ומ גן גאולה…
ובכל זאת, לוח השנה מדווח. אז גם אני-
מתחילה מהקשיים, כי אוהבת לסיים בטוב ובפותח לב.
אז, לבד. אלו ימים שבהם מרגישה את הלבד שלי ביתר שאת.
או את הבדידות אולי. כי לבד לא ממש מרגישה. כשמתחברת לעומק אני כה מלווה שזה מביך... אבל עברתי לצד של "הטוב" אז חוזרת.
אז לבד. והרבה אוהבת אבל בזמן האחרון זה קשוח לי להיות בדד.
יודעת שזוגי בדרך,אז זה הזמן לעודד אותו להזדרז.
עכשיו זה הזמן.
מלחמה. חטופים. חיילים. פצועים. מפונים. שכולם כולם כולם יחזרו עם שלום לביתם!
אמן.
ובאותו הנושא, כנראה -
ממ"ד. בונים לי מפלצת ממ"ד. לא בגודל אבל בנייה זה מפלצת. (וכפרה על אודי חמודי, הבעל בית הכי מדהים בעולם. ומיכלי, את גם!)
שם גיליתי 2 דברים חדשים -
האחד, שכל רעש המושמע ליד הקיר של הבית שלי, גם אם אני בצד השני, והבית שלי ממש ארוך, נחווה בגוף שלי דרך העצמות. כאילו חוצבים, דופקים, מנסרים בהן.
והיכולת שלי להכיל את זה (ודברים בכלל) צנחה לה עמוק לעבר החוג הארקטי.
כלומר 0 ומטה...
והשני, שעכשיו גם יוצאות מתוכי מפלצות קטנות שמבקשות ניקוי, בערך מערש האנושות. כל סיפור/דפוס/פגיעת ילדות זוקפת לה ראש עכשיו ומבקשת שאטפל בה דחוף!! בדיוק בדיוק עכשיו!🤦♀
ואגב, הדובדבן הוא שבבניית הממ"ד התגלתה פשלה שדורשת חציבה בקירות בעובי 30 סמ לצורך תיקון. ושחלק יעשה מתוך הבית... יעני צריך לארוז היום/מחר חצי בית כדי שלא נאכל אבק מכל דבר.
תודה על מתנות קטנות?
ועמוסה בהמון עבודה, פרוייקט, טיפולים וחוג יצירה.
ועוברת אל הטוב השזור לו...
בזכות הפשלה בממ"ד כנראה שנזכה לצביעה של הבית. עוד עבודה אבל בסוף יהיה שמח.
ויפה.
מבחינת העומס אני נמצאת בשפע של עשייה מבורכת, שרובה (או כולה) מאפשרת לי לעבוד בבניית מרחבי אור ולהחזיר אנשים הבייתה.
הרבה זמן שביקשתי את זה.
הרבה זמן שלא ידעתי איך זה בדיוק יראה.
כרגע זה נראה בחיי בדמות עיצוב מלון בוטיק קטן במצפה רמון (מבטיחה תמונות כשאסיים). מלון קטן וחמוד שארח מפונים עד לפני זמן לא רב ופניו לארוח ריטריטים שכה נדרשים בעת הזאת...
(גם אני מתכננת אחד שם. כל הפרטים-כשיהיו פרטים🙂)
זה גם נראה בדמות מפגשי תקשור עמוקים ומרגשים שבו מגיעות אלי נשמות ממש חזקות ואמיצות שהתנדבו לסיים את ההעברה הבין דורית ארוכת השנים, ממש עכשיו.
"העברה בין דורית" זהו ביטוי קצת פלצני, ויסלחו לי הנעלבים, המתאר את אותו שק ירושה משפחתי, שעובר לו מדור לדור (קמים עלינו לכלותנו וזה... זאת דוגמא נוראית אבל חיה ובועטת מסתבר) בקיצור שק. לרובנו הוא יושב בין הכתפיים וכשמעמיקים אליו פתאום שמים לב שזאת היד שלנו שתומכת ומרגישה אותו שם. והטוב הוא - שאז אפשר להרפות...
הטוב גם מגיע בדמות החוג יצירה שלי שנפתח תיכף שוב ל3 חודשים. היצירה היא רק התירוץ אבל השקדיות מרק המדהימות שמגיעות לשם... הן פותחות לב ומפיצות אור.
משהו בחיבור של המפגש הזה עושה טוב בעולמי. ובעולם.
להיות ולדעת שיש דבר כזה שלום עולמי.
כששלום בעולמי.
ויום היומלדת התחיל בטיפול שקיבלתי במתנה מעינב המדהימה, שאולי ארוך להגיע אליה אבל זה זמן איכות כייפי והיא מתנה בעצמה.
בצהריים גלי השכנה החברה הכינה ארוחת צהריים טעימה מאוד.
ובערב חגיגת יומולדת קטנה במסעדה עם שלושת המוסקטרים. ילדיי.
ילדיי הם עמודי אור .
גם עבורי.
ובפעם הראשונה מזה שנים שחוגגת איתם בארץ ולא באירלנד... ובדיוק ביום המומולדת.
היה כייף.
וכשבאו יעלי ושרון לקינוח זה היה כייף צרוף.
פשוט שלם.
והכי בעולם אוהבת לברך, ואתמול התחלתי בחלק של מה מברכת אותי השנה, המשכתי למה מברכת את ילדיי, וסיימתי במה מברכת את חברותיי.
כשאני מברכת זה מרגש אותי.
כי הברכה היא בעצם הזכות לפגוש אור של נשמה אחרת ולספר לה שאני רואה אותה.
ממש מהבפנים רואה אותה. את האיכויות שלה, את מה היא באה לעשות בעולם, ולהביא לעולם.
וזה אחד הדברים שאני הכי אוהבת וטובה בהם בעולם הזה.
ישנם עוד שני פרוייקטים שעובדת עליהם במקביל וכלים כביסה והחיים.
לפעמים מתלוננת. לפעמים עצובה וכואבת. מאוד. בייחוד במצב הקיים.
אבל הרבה פעמים נהנית מהחסד של לפגוש אנשים או דברים או רגעים שבהם אני מרגישה
ש"הכל כשורה בעולמי."
וזאת ברכה וזה חסד גדול.
מברכת אותנו שיגדל בנו השלום עם עולמנו, ויזרח האור ותתרחב השלווה ושיגיעו הזמנים בם
הכל יהיה כשורה בעולמינו.
אמן
