הסטודיו של רונית

15/08/2026

אהבתי

20/07/2026

״להיות או לא להיות״ זו השאלה😜
הסטודיו של רונית
רונית פרל

פילאטיס או חדר כושר? אולי הגיע הזמן להפסיק לחפש מנצח…

בתקופה האחרונה נראה שהוויכוח סביב פילאטיס הולך ומתגבר.

שוב ושוב אני רואה פוסטים שמציינים שפילאטיס לא מספיק אפקטיבי לבניית מסת שריר או לפיתוח כוח, ושכמעט כל יכולת גופנית שניתן לשפר באמצעות פילאטיס אפשר לשפר טוב יותר באמצעות אימון כוח בחדר הכושר.

לדעתי, הדיון הזה הפך במקרים לא מעטים לחד משמעי מדי- כאילו חייבים לבחור “מנצח”.

אבל פילאטיס ואימון כוח בחדר הכושר הם לא אותו סוג של אימון. הם פותחו, לפחות בחלקם, למטרות שונות, ולכן לא נכון להעריך את שניהם רק לפי מדדים כמו היפרטרופיה (עלייה במסת השריר), כוח מרבי, צפיפות עצם או שיפור יכולת ספורטיבית ספציפית.

אם המטרה העיקרית היא למקסם עלייה במסת השריר או לפתח כוח מרבי, הראיות הקיימות מצביעות על כך שאימון התנגדות עם עומסים מתאימים והתקדמות הדרגתית יהיה בדרך כלל יעיל יותר.

אבל האם מכאן אפשר להסיק שפילאטיס הוא אימון לא טוב?

לדעתי, ממש לא.

פילאטיס עשוי לתרום לשיפור השליטה המוטורית, היציבה, שיווי המשקל, הגמישות, איכות התנועה, סבולת השריר, המודעות הגופנית ויכולות נוספות. עבור אנשים רבים, אלו בדיוק המטרות החשובות ביותר.

חשוב גם לזכור נקודה נוספת.

גם אם מבחינה פיזיולוגית ניתן להשיג חלק מהיכולות הללו גם באמצעות אימון כוח, אין פירוש הדבר שאותו אדם יבחר להתאמן דווקא בחדר הכושר. אנשים בוחרים מסגרת אימון מסיבות רבות: הנאה, תחושת מסוגלות, העדפה אישית, כאבים, גיל, אווירה חברתית, נוחות, ניסיון קודם ועוד.

בנוסף, בפילאטיס מכשירים האימון מתקיים ברוב המקרים במסגרת של קבוצות קטנות ובמבנה קבוע. המשמעות היא שלמדריך יש בדרך כלל אפשרות לעקוב מקרוב אחר המתאמנים, לתקן את טכניקת הביצוע באופן שוטף ולהתאים את התרגילים במידת הצורך. עבור רבים, גם למסגרת הקבועה ולקבוצה עצמה יש ערך משמעותי, משום שהן עשויות להגביר את המוטיבציה ואת ההתמדה לאורך זמן.

לכן, לדעתי, השאלה אינה האם פילאטיס “מנצח” את חדר הכושר, או להפך.

השאלה החשובה יותר היא כיצד ניתן להפוך כל סוג אימון לטוב, יעיל ואפקטיבי יותר.

דווקא בעולם הפילאטיס הייתי שמח לראות יותר פוסטים, כתבות ומחקרים שעוסקים בשאלות כמו:

1. כיצד ניתן להגדיל את הגירוי לחיזוק השרירים במסגרת עקרונות הפילאטיס?
2. אילו עקרונות אימון חשוב במיוחד ליישם כדי לשפר גם כוח וגם תפקוד?
3. אילו תרגילים מתאימים יותר למטרות שונות?
4. כיצד ניתן ליישם עומס מתקדם לאורך זמן?
5. מה באמת יודעים כיום לגבי תרומתו של פילאטיס לחיטוב הגוף, ומה עדיין מחייב מחקר נוסף?

ובאותה מידה, גם עולם חדר הכושר יכול ללמוד לא מעט מהפילאטיס בכל הקשור לשליטה בתנועה, איכות ביצוע, יציבה, נשימה, יציבות ומודעות גופנית.

כמו כל שיטת אימון, גם לפילאטיס יש יתרונות וגם מגבלות. לכן, השאלה אינה האם קיימות מגבלות לשיטה- אלא כיצד ניתן למקסם את היתרונות שלה ולצמצם את מגבלותיה, בהתאם למטרות ולצרכים של המתאמן.

בסופו של דבר, פחות חשוב לנסות לקבוע איזו שיטה “טובה יותר”, ויותר חשוב להבין למי מהמתאמנים כל שיטת אימון מתאימה, לאילו מטרות, וכיצד ניתן להפיק ממנה את התועלת המרבית.

לדעתי, זהו דיון מקצועי, אובייקטיבי ובעיקר חשוב הרבה יותר מהוויכוח האינסופי סביב השאלה מה עדיף.

מה דעתכם? אולי הגיע הזמן להפסיק להשוות בין השיטות, ולהתחיל להתמקד במה שכל אחת מהן יכולה להציע?

שבוע מצוין

התמונה: אילוסטרציה

17/07/2026

למה כל כך הרבה מבני הגיל השלישי עדיין לא מתאמנים?

מדי פעם שואלים אותי:

“איך יכול להיות שכל כך הרבה אנשים בגיל השלישי, שיש להם זמן פנוי, ואצל חלק לא קטן מהם גם יכולת כלכלית טובה, עדיין לא מתאמנים בכלל?״

בשנים האחרונות, בעיקר במסגרת ההרצאות שלי בבתי דיור מוגן ובפגישות ייעוץ, התופעה הזו חוזרת על עצמה די קבוע..

כמובן שלא מדובר בכל בני הגיל השלישי. יש לא מעט מבוגרים שמתאמנים באופן קבוע, שומרים על כושר, על עצמאות תפקודית ועל איכות חיים גבוהה.
אבל חשוב לציין, שרק מעט מבני הגיל השלישי מתאמן לפי ההמלצות המקובלות לפעילות גופנית (של הארגונים המובילים) ובמיוחד כשמדובר באימוני כוח.

לדעתי, יש לכך כמה סיבות עיקריות:

1. פחד מפציעה או מכאב: לא מעט מהם מפחדים שאימון ייתכן יגרום לנזק, יגרום לכאבים גדולים יותר במפרקים או יוביל לנפילה. ולפעמים- הפחד גדול יותר מהסיכון האמיתי.
2. ידע חסר: לא מעט אנשים לא יודעים שגם בגיל 70, 80 ואפילו- 90 אפשר לשפר את הכוח, שיווי משקל, קואורדינציה, תפקוד ואיכות חיים עם תוכנית אימונים מותאמת.
3. לא נבנו הרגלים של אורח חיים בריא: מי שלא התאמן כלל במשך עשרות שנים, יתקשה בדרך כלל להתחיל דווקא לאחר הפרישה.
4. התחושה ש”כבר מאוחר מדי”: יש כאלה שחושבים שבגיל מבוגר כבר אין טעם להתחיל להתאמן. כיום ידוע שגם התחלה בגיל מבוגר יעילה לשיפור משמעותי בכוח, בתפקוד, בעצמאות ובאיכות החיים.
5. מסגרת שאינה מתאימה: לפעמים חדר הכושר נראה מאיים, הקבוצות לא תמיד מותאמות לרמת הכושר, או שאין ליווי מקצועי שמקנה ביטחון ותורם התמדה.
6. אין מטרה ברורה: במהלך שנות העבודה יש לרוב מטרות ברורות- להיראות טוב יותר, לשפר ביצועים או להתמודד עם דרישות היומיום. לאחר הפרישה, אם לא מגדירים מטרות חדשות, קשה יותר למצוא את המוטיבציה להתמיד.

לדעתי, אחד האתגרים הגדולים הוא לא רק להקים עוד חדרי כושר או להציע עוד חוגים, אלא לעזור לאנשים להבין מה באמת אפשר להרוויח מפעילות גופנית:
1. יותר עצמאות.
2. יותר ביטחון בהליכה.
3. יכולת לעלות מדרגות בקלות רבה יותר.
4. לשחק עם הנכדים בלי להתעייף במהירות.
5. חוסר בהפניה ובעידוד מצד של אנשי המקצוע: מבוגרים רבים לא מקבלים מהרופא, הפיזיותרפיסט או בני המשפחה הכוונה ברורה שפעילות גופנית היא חלק בלתי נפרד מהטיפול ומהשמירה על הבריאות. כאשר אין המלצה ברורה או הכוונה מתאימה, קל לדחות את ההתחלה
6. להפחית את הסיכון לנפילות.
7. ולשמור על איכות חיים לאורך שנים.

הגיל הכרונולוגי הוא רק אחד הגורמים המשפיעים על התפקוד. במקרים רבים, בעיקר אורח החיים, רמת הפעילות הגופנית וההרגלים היומיומיים הם אלה שעושים את ההבדל.

ומה לדעתכם הסיבה העיקרית לכך שרבים מבני הגיל השלישי עדיין אינם מתאמנים?

שבוע מצוין

התמונה: אילוסטרציה
תוכנית האימון צריכה להיות מותאמת אישית

14/07/2026

אהבתי את ההסבר על נפילת סוכר

06/07/2026

יופי של תנועה 💃🕺🏻